אלי זהר: "האגו של עורך הדין אינו מאפשר לו לשבת בהליך גישור"

>> הליך הגישור הוא אופנתי למדי בשנים האחרונות. עורכי דין רבים עוברים קורסים לקבלת תואר מגשר. אלא שבפועל, השמרנות והמיליטנטיות של עורכי הדין מקשים על הפניית סכסוכים להליך זה.



עו"ד אלי זהר, מבכירי הפרקליטים בישראל ומגשר בעצמו, תורם נימוק פסיכולוגי-מקצועי: "מדובר באובדן ההגמוניה של עורכי הדין על ההליך. עורך הדין מאבד שליטה על ההליך והאגו שלו, שהוא בדרך כלל מפותח ומתפתח עם השנים, אינו מאפשר לו לשבת בהליך שבו הוא אינו בא לידי ביטוי".

דברי זהר נאמרו בכנס המכון להשתלמות של לשכת עורכי הדין בנושא בוררות וגישור שנערך לפני כשבוע בקיסריה. זהר הוא מעריץ נלהב של תחום הגישור. "המסקנה שלי, לאחר ניהול משפטים במשך עשרות שנים, היא שהדבר הראוי הוא ליישב סכסוכים בהסכמה. הגישור הוא כלי עבודה לכל פרקליט. צריך להבין שהבעיה היא שאנו מתאהבים בקייס ובטענות שלנו, שאין חכם ומבריק מהן ואין דבר אמין יותר מהעדים ומהמסמכים שלנו. כשאתה מגיע לבית משפט ומתברר שהכל להיפך זה כבר מאוחר מדי.



זהר אינו מקבל את התזה הרווחת שמשמעות ההליכה לגישור היא ויתור. "תמיד אתה יכול לקום וללכת. יש שאומרים שיש בכך חשיפת טקטיקה, אבל אני אומר שעידן הטריקים נגמר מזמן. הכל גלוי וחשוף. בסופו של דבר, המשפט בנוי בטכניקה שבנויה להגיע לחקר האמת".



זהר טוען שהיתרון הגדול של הגישור הוא במיקוד הטענות. "יש מלל בלתי נסבל בבית המשפט", הוא אומר. "שאלה משפטית אחת נעטפת בטענות, ראיות וטיעונים, עד שמגיעים לעיקר. בבית המשפט יושב השופט, שומע ושואל את עורך הדין מה זה רלוונטי. עורך הדין אומר, אדוני עוד יראה, אני יודע מה אני צריך להוכיח, כבודו לא יודע".



זהר מתאר את הגישור כתהליך שבו עורך הדין נדחק הצדה אחרי שנתן הצהרת פתיחה ומשם הלקוח מדבר. "לפעמים הצדדים לא דיברו אחד עם השני בגלל עורכי הדין. פתאום הם רואים אחד לשני את הלבן של העיניים. פתאום אחד אומר לעצמו שהוא בעצם מת על השני. למה שאריב אתו?"