באיזו מידה מצליחות החברות שיוצאות מתוכנית החממות הטכנולוגיות של מדינת ישראל? עד כה התשובה על כך לא היה ברורה, או ידועה לרבים. נתונים מעניינים חשף היום (ב') יוסי סמולר, מנהל תכנית החממות הטכנולוגיות של מדינת ישראל, שהחליף את רינה פרידור בתפקיד לאחרונה.
סמולר דיבר בועדת המשנה לקידום ולסיוע לתעשיות עתירות ידע מטעם ועדת הכלכלה, שהתכנסה לדיון בנושא החממות הטכנולוגיות, נושא אשר מעולם לא נידון בוועדות הכנסת, על אף שמדובר בהשקעה ציבורית לא מבוטלת בהיקף של כ-180 מליון שקל לשנה.
מהנתונים עולה כי 444 חברות מתוך 1,209 חברות בוגרות חממה, 37%, (קצת יותר משליש), עדיין פעילות. הנתונים נוגעים לשנים 1993 עד 2009. מתוך 1,209 חברות בוגרות חממה, 61% הצליחו לגייס השקעה. 55% המשיכו פעילות לפחות שלוש שנים, אבל רק רבע (26%) הצליחו להמשיך פעילות לפחות עשר שנים.
סמולר חשף גם נתונים עדכניים לגבי חברות שפעלו בחממות הטכנולוגיות בין יולי 2006 ליוני 2009. 100 חברות סיימו את תקופת החממות באותן שנים, ורק מחצית מהן הצליחו לגייס חצי מיליון דולר לפחות.
עוד נתון מעניין הינו שרק 2% מהחברות הבוגרות גייסו 20 מיליון דולר ומעלה. סמולר העיר כי חברות שמסיימות כיום את תקופת החממה מתקשות מאד לגייס כסף וחלק גדול מהן נאלץ להפסיק פעילות. בנוסף קרנות הון סיכון מתמקדות כיום בעיקר בהשקעות המשך בחברות הפורטפוליו שלהן.
השקעות בחברות חדשות הן בעיקר בחברות הנמצאות בשלב מתקדם, כשרמת סיכון נמוכה יותר. בנוסף אין כמעט השקעות בחברות seed (חברות צעירות). השפעות המשבר הכלכלי מתבטאות בקושי בגיוס כסף לחברות שמסיימות את תקופת החממה בעיקר תקופה האחרונה. רק 34% מהחברות שסיימו את תקופת החממה בין יולי 2008 ליוני 2009 הצליחו לגייס לפחות חצי מיליון דולר. זאת לעומת 63% שסיימו את תקופת החממה בין יולי 2007 ליוני 2008, תקופת טרום המשבר. אחד הפתרונות האפשריים שסמולר הציע הוא הארכת תקופת השהות בחממה עד לסוף 2010. לדבריו מדובר בפתרון שניתן למימוש מהיר שדורש תוספת של כ-30 מיליון שקל.
פתרונות אחרים הם הקמת קרנות של כסף פרטי עם מינוף ממשלתי (יוזמה 2, מהלך שהאוצר החליט שלא לקיים למרות דרישת בכירים בתעשיית ההיי-טק בישראל); תמריצים למשקיעי הון סיכון להשקיע בחברות צעירות; והקמת חממות תעשייתיות שמוגדרות כחממות המשך.
לשאלת ח"כ אילטוב, באשר לקריטוריונים לבחינת זכיינים, ענה סמולר כי הזיכיון ניתן למשך 3 שנים, ולאחריה מחליטה ועדת החממות במשרד התמ"ת האם להמשיכה. לדבריו, הקריטריונים לבחינת הזכיינים מתמקדים בהיקף ההשקעות בחברות, בתרומת הזכיין לחברות ובהחזר ההשקעות לאורך זמן, והוסיף כי הדבר נבחן בימים אלה במשרד התמ"ת.
נתונים על פרויקט תכנית החממות הטכנולוגיות
תקציב מאושר למיזם עומד על כ-2-2.5 מיליון שקל. 85% מהתקציב המאושר הוא מענק ממשלתי. 15% הוא מימון משלים שנמצא באחריות החממה. כיום הפרויקטים נמצאים בחממות למשך שנתיים. בשונה מכך, ישנה תמיכה מוגדלת למיזמי ביוטק/פארמה וגם משך זמן שהות הפרויקט בחממה עומד על 3 שנים.
החממה מתחייבת להחזיר את ההלוואה מהמדינה תוך 4 שנים מסיום תקופת החממה, ובנוסף יש מנגנון דחייה, כאשר הבטחון להחזר ההלוואה הוא שעבוד מניות. בסך הכל תקציב תוכנית החממות לשנת 2009 עמד על 186 מיליון שקל.
כיום ישנן 26 חממות ברחבי הארץ: 23 חממות טכנולוגיות; חממה אחת ייעודית לביו-טכנולוגיה; ושתי חממות תעשייתיות מבוססות טכנולוגיה.
בכל שנה נקלטים 85-75 מיזמים חדשים בחממות, כ-90% מתוכם מסיימים את תקופת החממה. החזר הלוואות מתבצע כיום בשני אופנים: החזר יזום על ידי החממה (עם הגיע מועד הפירעון) והחזר כתוצאה ממכירת מניות החממה בחברה.
אלא שעד סוף שנת 2009 החממות היו אמורות להחזיר הלוואות שניתנו ל-31 חברות, בהיקף של 81 מיליון שקל. בפועל, החממות החזירו הלוואות עבור 6 חברות, בהיקף כולל של 14 מיליון שקל.
למעט חברה אחת, ההלוואות עבור כל יתר החברות הוחזרו בעקבות אקזיט. סמולר טען כי החממות מעדיפות להשקיע את הכסף בחברות עצמן, במקום להחזיר את ההלוואה ולקבל את המניות (ללא שעבוד).
ח"כ אילטוב קרא לשר התמ"ת, המדען הראשי ומנהל תוכנית החממות, לחייב את החחמות בהבאת מימון משלים בכל המקרים, דבר שיעיד על רצינותן ואמונן בחברות בהן הן משקיעות וימנע מראית עין של ניצול המדינה והיזמים. כמו כן ביקש ח"כ אילטוב להעביר לרשות הועדה מידע מדוייק ומפורט לגבי החזר ההלוואות לאורך השנים, ובפרט מאז הפרטת החממות בשנת 2002.
"זהו דיון ראשון מסוגו בנושא חממות טכנולוגיות וראוי שיתקיים כזה. מדובר בכספי משלם המיסים הנאמדים במאות מיליונים. אין ספק שמודל החממות הוא מודל מצויין ויחודי מסוגו בעולם, אך מאידך יש לבחון האם הקריטוריונים שעל פיהם פעל עד כה, עדיין רלוונטים לאור המשבר הכלכלי", אמר ח"כ אילטוב.
איתי זנדבנק, מנהל קרן פלטוניקס, "מדגרת" סטאראט אפים, אשר אינה נהנית מתקציב ממשלתי, ומשקיעה בחברות בשלב מוקדם, טען כי יזמים נרתעים מלגשת לחממות בפרט לאור דרישתן של החממות לתשלום עבור תקורות (שכירות, שירותי עריכת דין וראיית חשבון וכדומה) כחלק מהסכם ההשקעה.
נושא התקורות מוגדר בהוראת המנכ"ל, שם מתאפשר לחממות לגבות כספים מהחברות לצורך כך. יחד עם זאת נראה שחממות, בפרט כאלו שאינן מביאות את המימון המשלים בעצמן, מנצלות את האפשרות הזאת ומרוויחות על גבם של היזמים.
האם תוכנית החממות הטכנולוגיות של המדינה היא כישלון או הצלחה? שני שליש מהחברות נסגרות
גיא גרימלנד
4.1.2010 / 14:37