רשות המיסים מידרדרת ולאיש לא אכפת

מנכ"ל רשות המסים, יהודה נסרדישי, אינו נהנה מהיוקרה שהיתה בעבר נחלתם של נציבי מס ההכנסה. אם נהיה בוטים יותר, איש אינו ממש סופר את נסרדישי. אפילו לא הבוס שלו, שר האוצר יובל שטייניץ. עובדה, שטייניץ לא טרח אפילו להתייעץ עם נסרדישי לפני שהתקבלה ההחלטה על הפחתת המע"מ ב-0.5%. תחת זאת, הוא קרא את נסרדישי אליו בבוקר ההחלטה והודיע לו עליה כסוף פסוק.

פועל יוצא של הפיחות במעמדו של נסרדישי הוא הפיחות במעמדה של רשות המסים כולה. לא רק נסרדישי לא ידע דבר וחצי דבר על הפחתת המע"מ הצפויה, גם אנשי המקצוע ברשות לא ידעו על כך, ואיש לא התייעץ אתם לפני שהתקבלה החלטה מקצועית בתחום המיסוי.

לו היו מתייעצים עם אנשי המקצוע ברשות המסים, הם אולי היו מחווים את דעתם על כך שבלתי אפשרי להודיע על ההפחתה בהתראה של יממה בלבד, וכי לא מעט מהעסקים במשק לא יספיקו להיערך להפחתה בזמן וימצאו את עצמם עבריינים בעל כורחם.

לו היו שואלים את דעתם של אנשי המקצוע ברשות המסים, הם אולי היו מספרים לשר וללשכת ראש הממשלה כי הפחתה של 0.5% במע"מ עלולה להיות בעייתית. זאת מכיוון שלא ברור כלל עד כמה הפחתה כזו - שלעתים השפעתה על מחיר המוצר היא באגורות בודדות - אכן תגולגל אל כיס הצרכן, או שמא היא פשוט תגדיל את מרווח הרווח של היצרנים. למעשה, חובבי תיאוריות הקונספירציה אפילו תהו בסוף השבוע אם ייתכן שראש הממשלה כיוון לכך בדיוק, ובמסווה של הפחתת מע"מ הוא בפועל סייע לחברות ולא לצרכנים?

כמובן, אם היו שואלים את אנשי המקצוע ברשות המסים, הם אולי היו מזכירים כי בכל מקרה המע"מ תוכנן לרדת ב-1% בסוף 2010. לפיכך, אם ראש הממשלה ושר האוצר באמת התכוונו להביא להפחתה אמיתית של המחירים במשק וגם לאותת איתות חיובי, אולי היה עדיף בכלל להמתין עוד כמה חודשים ולהפחית אז את המע"מ באחוז שלם (להקדים את ההפחתה מסוף דצמבר לסוף מארס, נאמר).

רק שלא שאלו את אנשי המקצוע ברשות המסים, ולכן כל השיקולים המקצועיים הללו כלל לא הובאו בחשבון לפני שהתקבלה החלטה מקצועית בתחום המיסוי בישראל. כך יוצא שהזלזול של שר האוצר בנסרדישי מתגלגל לזלזול בגוף שאותו נסרדישי מנהל, ובפועל - זלזול בניהול מערכת המס של מדינת ישראל. מישהו החליט לדרוס את הכבוד של נסרדישי, ובדרך נדרסה גם טובתה הכלכלית של המדינה.

זה לא סוד שבמשרד האוצר לא רווים נחת ממינויו של נסרדישי לראש רשות המסים. בעל כורחו נאלץ שר האוצר הקודם למנותו, לאחר שלא נמצא אף מועמד אחר לתפקיד, וגם לאחר מינויו היו ניסיונות להחליפו - עד שנסרדישי נעמד על רגליו האחוריות והבהיר כי אין לו כוונה לוותר על תפקידו בשקט. זה הספיק כדי להרתיע את שר האוצר.

שטייניץ ויתר על ההחלפה של נסרדישי, וכרגע הוא מעדיף להמתין בשקט עד סיום הכהונה הצפוי של נסרדישי ב-2011. באותה מידה, שטייניץ גם לא קידם עד כה כל תוכנית לשידוד מערכות נחוץ ברשות המסים. סגן השר, יצחק כהן, אמנם מונה להגיש המלצות לפתרון בעיותיה של הרשות, אבל לא ידוע שדבר אכן נעשה אתן. קודם המתינו עד למינויו של מנכ"ל חדש. אחר כך המתינו עד למינויו של מפקח חדש לביטוח. בינתיים יש גם מנכ"ל וגם מפקח חדש, אבל רפורמה ברשות המסים - אין. עולה החשד מלפנינו, שגם לגבי השינוי המבני שטייניץ מעדיף בינתיים להמתין עד יעבור זעם.

כך, מצבה של רשות המסים מידרדר והולך, ואילו שטייניץ עומד מנגד ואינו עושה דבר. יותר נכון, הוא דווקא עושה - הוא מחריף את המצב בזלזול ציבורי בעומד בראשה של רשות המסים וברשות כולה. לאור החשיבות של רשות המסים למשק הלאומי קשה להבין את התבונה הניהולית בזלזול מחד, ובחוסר המעש בפתרון המקור לזלזול מאידך.

בתור המנהל של משרד האוצר, שטייניץ מצטייר כמי שמתקשה לקבל החלטות, מתקשה להתעמת עם הכוחות הפנימיים במשרדו שלו ומתקשה להתוות כיוון - גם כשהמצב, לכל הדעות, מחייב שינוי כיוון. קשה לומר שזה מעודד לגבי דרך הניהול של שטייניץ את הכלכלה הלאומית כולה.