דרוש חוק תכנון ובנייה חדש

>> בימים אלה שוקדת ועדת השרים לתכנון ובנייה על טיוטה לחוק תכנון ובנייה חדש, שיחליף את החוק הוותיק ושבע השינויים מ-1965. כ-90 שינויים נערכו עד כה בחוק, מחציתם בעשור האחרון, וכולם בבחינת "כיבוי שריפות": פתרונות נקודתיים לבעיות נקודתיות בתחום המשווע לתפישה כוללת.

טפח ממצבה הבעייתי של מערכת התכנון בישראל נחשף בדו"ח ועדת זיילר לבטיחות מבנים ואתרי ציבור. הוועדה מתחה ביקורת על מידת הפרדת הרשויות בשלטון המקומי: בכובע המתכנן, הרשויות המקומיות קובעות את מדיניות התכנון המקומית ובכובע המאשר, הן חורצות את גורל תוכניותיהם של היזמים המקומיים, קטנים כגדולים.



ועדת זיילר קבעה כי "במצב הגרוע ביותר" התנהלות זו היא "מקור לפרוטקציה, לנוהגים פסולים ופתח לשחיתות". האמת היא שהשחיתות היא עניין שולי, הערת שוליים על אוזלת היד בתחום התכנון. מאבקי התכנון הרבים במרחב העירוני והלאומי מעידים על רמת הוודאות הנמוכה שמעניקה מערכת התכנון לאזרחים ולקהילות.



ארגונים ירוקים מתריעים כבר שנים כי אין ביכולתה של המערכת להגן על משאבי טבע ועל ערכי נוף מפני התרחבות שלמת הבטון והמלט. גם הפערים הגדלים בין המרכז לפריפריה, חרף המרחקים המתקצרים, מבהירים כי התכנון כבר אינו המנחה את הדרך - פשיטת הרגל הערכית של מערכת התכנון היא סוד גלוי.



חוק תכנון חדש, אם כך, הוא צו השעה. יש לקוות כי הורתו של החוק אינה מעידה על לידתו: החלטת הממשלה המנחה את ועדת השרים אינה מזכירה את ההכרח לבסס תכנון דמוקרטי המגן על אינטרס הציבור. במקום זאת, ההחלטה קורצת ליזמים והממשלה מנחה את הוועדה לפעול על מנת "לשפר, לקצר ולפשט את הליכי התכנון" ולהעלות את רמת הוודאות של הליכי ייזום ואישור תוכניות.



אין לדעת כיצד תיראה מערכת התכנון ביום שאחרי, שכן מעט דלף לדיון ציבורי. ראש הממשלה התבטא בזכות הקיצור בהליכי סגירת מרפסות (כעת, כשכולן סגורות כבר שנים) וייתכן כי הוועדות המחוזיות לתכנון ובנייה יבוטלו וסמכויותיהן יועברו לוועדות המקומיות לתכנון. יש לקוות שהמחוקק הפנים את הביקורת ושהרפורמה תבטא את העקרונות הבאים:



הפרדת רשויות. על המערכת להתנהל תוך הפרדה בין רשות מחוקקת, הקובעת מדיניות ומגדירה כללי התנהלות תכנונית, לבין רשות מאשרת, שבסמכותה להחליט בנושא תוכניות והתנגדויות. את הראשונה צריכים לנהל נבחרי ציבור ובראש השנייה צריכים להיות גורמי תכנון ואישור בלתי תלויים ברשויות המקומיות. ריכוז סמכויות אצל גורם יחיד אינו תקין ואינו מקצועי, וראוי שייפסק.



חקיקה תכנונית. בכל תחומי החיים כפוף הממסד העירוני והממשלתי לעקרונות שנקבעים בחקיקה. רק ועדות התכנון כפופות לתוכניות שהן עצמן אחראיות לאישורן. לא עוד: יש לבסס את התכנון על חקיקה שתקבע עקרונות כלליים אך ברורים להגנה על הסביבה ועל אינטרס הציבור. רק כך ניתן יהיה לפקח על המתכנן, להבטיח את ניקיונן ומקצועיותן של החלטות ולקדם יעדים למען הציבור.



הכותבת היא ד"ר בחוג לגיאוגרפיה של אוניברסיטת בן גוריון