שנת ההזדמנות האחרונה של נתניהו

>> חזון, מנהיגות וכוח פוליטי: בתקופת המדבר הפוליטי שלו אלה התנאים שהציב בנימין נתניהו להצלחה. כראש ממשלה, יש לנתניהו כוח פוליטי, אך היכן החזון שעליו דיבר? דווקא בשיא המשבר הכלכלי יכול היה נתניהו להציג חזון כלכלי וחברתי ולהניע את המהלכים למימושו. הוא לא עשה כן. 2010 היא שנת ההזדמנות האחרונה של נתניהו בקדנציה הנוכחית שלו כראש ממשלה.

ב-20 השנים הראשונות לקיומה רשמה ישראל את אחד מסיפורי הפיתוח המרשימים בהיסטוריה המודרנית, אך מאז עברו 40 שנים של דשדוש. ישראל מצויה בחזית החדשנות, אוכלוסייתה היא מהטכנולוגיות בעולם, יש לה משאבים ייחודיים שהם מנועי צמיחה רבי כוח והיא לבה של גולה יהודית וישראלית תוססת. למרות זאת, ישראל לא מצליחה לסגור את הפער ברמת החיים בין שכבות אוכלוסייה בהשוואה למדינות המפותחות. אל לנו להתבשם בהישגינו המרשימים במהלך המשבר הכלכלי - אין בהם די. בראייה ארוכת טווח, אנחנו חייבים לזנק.



מסיבה זו דרוש חזון שאפתני אך בר-השגה: ליהפך לאחת מ-15 המדינות המפותחות בתוך 15 שנים, באמצעות קפיצת מדרגה כלכלית וחברתית, שתתבסס על צמיחה מהירה ובת קיימא בשיעור של 3.5% לנפש בממוצע.



מכלול העשייה הנדרש ידוע. יש לטפל מהשורש במגוון תחומים, בכללם החינוך, איכות הסביבה, השלטון המקומי ונמלי הים והאוויר; להגדיל את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה; לטפח מנועי צמיחה בדמות אנרגיה ירוקה, תעשיית מים או ביוטכנולוגיה; וחשוב גם למצות את הפוטנציאל הטמון בנכסים הייחודיים של המדינה, כמו מערכת הביטחון. המכנה המשותף לנושאים אלה הוא שהם דורשים מאמץ עקבי של הרשויות בחקיקה ובתקינה, בהנחת תשתיות, בטיפוח קשרי סחר ובהכשרה של כוח אדם.



חולשת המגזר הציבורי והממשל היא בעיית היסוד של הכלכלה והחברה בישראל. על פי מדדים בינלאומיים, בעוד המגזר הפרטי בישראל הוא מהמתקדמים בעולם, המגזר הציבורי הוא בין החלשים בקרב המדינות המפותחות. ישראל מדשדשת כמעט בכל תחום שמחייב שיתוף פעולה בין זרועות הממשל, ברמה הלאומית והמקומית. אין מדובר רק במעצורים על גלגלי הצמיחה, אלא גם בפגיעה קשה וישירה באיכות החיים של האזרחים כתוצאה מרמת השירותים שהם מקבלים.



השותפים של נתניהו לדרך אינם כוס התה של ראש הממשלה: מפלגת קדימה היא שותפה הכרחית לשינוי שיטת הממשל, שתביא לגיבוש קולאליציות יציבות יותר וההסתדרות היא שותפה הכרחית לרפורמה במגזר הציבורי, שתחזק את יכולת הממשלה לעצב חזון ולפעול למימושו. מנהיגותם של יו"ר האופוזיציה, יו"ר ההסתדרות ויו"ר התאחדות התעשיינים חשובה למימוש החזון לא פחות מזו של ראש הממשלה או של שר האוצר.



בשנה שעברה נוצרה הזדמנות ייחודית להניח את התשתית לקפיצת המדרגה. היה זה השילוב הנדיר בין תחילת פעולתה של הכנסת ופתיחתו של חלון יציבות פוליטי בן שנתיים לפני שחיקת הכוח של סוף הקדנציה; מוראות המשבר הכלכלי העולמי, שיצרו פתיחות יוצאת דופן לשינויים; וכינונו של השולחן העגול בין הממשלה, העובדים והמעסיקים על בסיס מערכת היחסים בין נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, ליו"ר ההסתדרות, עופר עיני. למרבה הצער, ההזדמנות הוחמצה.



אלא שעוד לא נאמרה המלה האחרונה בקדנציה הנוכחית: הכוח הפוליטי קיים, וכעת יש להציב יעד לאומי ברור, לרתום את החברה הישראלית להשגתו ולפעול לשם כך בנחישות ובאומץ. אחרת, ניאלץ לחכות לכנסת הבאה.



הכותב הוא המייסד והמנכ"ל של מכון ראות לחשיבה אסטרטגית