בן בסט: הזינוק באחזקת איגרות חוב קונצרניות התרחש כשקופות הגמל היו עדיין בבעלות הבנקים

>> פרופ' אבי בן בסט, לשעבר בכיר בבנק ישראל ומנכ"ל משרד האוצר, קובע כי הטענה שהבעלים החדשים של קופות הגמל נהגו בחוסר אחריות בכך שהשקיעו חלק גדול מנכסי הקופות באיגרות חוב של חברות, היא חסרת בסיס. מחקר שערך בן בסט הראה כי בפועל הגידול באחזקות באג"ח הקונצרניות התרחש עוד לפני שהבנקים מכרו את קופות הגמל.

לדברי בן בסט, מ-2000 גדל בהתמדה רכיב איגרות החוב של חברות בתיקי קופות הגמל. ב-2000 עוד הסתכם רכיב זה ב-11%, ומאז הוא גדל בכל שנה עד לשיא של 35% מהנכסים ב-2007. זאת ערב המפולת של 2008, שהסבה הפסדים כבדים לעמיתי קופות הגמל. ההפסדים האלו הוסברו בין השאר בכך שהבנקים נאלצו למכור את השליטה בקופות הגמל, בעקבות המלצות ועדת בכר, וכי הבעלים החדשים של הקופות - חברות ברוקרים וחברות ביטוח - נהגו חוסר אחריות כשהשקיעו חלק גדול מנכסי הקופות באג"ח חברות.



בן בסט שולל את הטענה הזו. לפי הממצא שלו, מרבית הגידול באחזקה באג"ח קונצרניות נעשתה בשלב שבו קופות הגמל היו עדיין בבעלות הבנקים. בן בסט בדק את האחזקות של קופות הגמל של שמונת הבנקים הגדולים באג"ח חברות מ-2000. בכל הבנקים, לרבות בבנקים הגדולים לאומי, הפועלים ומזרחי טפחות, האחזקה באג"ח חברות הגיעה לשיא כבר בתקופה שבה הבנק החזיק עדיין בקופות הגמל. רק במקרה של בנק דיסקונט נרשמה מגמה של המשך הגידול באחזקות באג"ח חברות לאחר מכירת הקופות של הבנק לחברת הביטוח כלל.



"הממצאים מלמדים", אומר בן בסט, "כי אין בסיס לטענה שהניהול של קופות הגמל הפך לא אחראי לאחר מכירתן בידי הבנקים. אם היתה בעיה בהשקעה גדולה מדי באג"ח חברות מסוכנות, הבעיה הזו חייבה טיפול והסדרה עוד בשלב שהקופות הוחזקו בידי הבנקים. לא הבעלות היא הבעיה, אלא התנהגות מנהלי קופות הגמל - הן לפני שהבנקים מכרו אותן הן אחרי".



לדברי בן בסט, הממצא שלו אינו שולל את מסקנותיה של ועדת בכר, שחייבה את הבנקים למכור את קופות הגמל, בין השאר כדי להבטיח את פיתוחו של שוק אשראי חוץ בנקאי (כלומר, שוק איגרות החוב של חברות). לדבריו, היתה חובה לבצע הפרדה כזו, כי גם אם הבנקים התחילו בעצמם להשקיע באג"ח חברות באמצעות קופות הגמל שלהם, אין ספק שהם היו ממשיכים לשמור על תחרות נמוכה בענף, למשל באמצעות שליטה על המחירים.



לדבריו, ניגודי העניינים של הבנקים, בהיותם גם מלווים לחברות וגם רוכשים את איגרות החוב שלהן דרך קופות הגמל, היו בלתי נסבלים. "אפשר לחשוב מה היה קורה במקרה של לב לבייב, אילו הבנקים היו צריכים לנהל משא ומתן מולו גם על פירעון החוב כלפיהם וגם על פירעון החוב לקופות הגמל שבניהולם. זה היה יוצר ניגוד עניינים חמור", מציין בן בסט.



לדברי בן בסט, פיצול קופות הגמל גם הקטין את הסיכון של הבנקים בעת המשבר הפיננסי, מאחר שהסיכון שלהם התמצה רק באשראי שהם העמידו לחברות שהסתבכו,ולא נוסף על כך אחריות לאשראי באמצעות איגרות חוב ששהעמידו קופות הגמל (גם אם אין מדובר בכספם של הבנקים, אלא רק בכסף שהם אחראי לו כמנהלים).