זו לא המנטליות, זה השוק

>> "תופעה יהודית גלותית", "מחלה ישראלית" - מה לא אומרים על רצונה של המשפחה הישראלית המצויה לרכוש דירה לעצמה? אפשר להתווכח על הקביעות האלה, במיוחד על רקע העובדה ששיעורי הבעלויות על דירות במדינות רבות בעולם אינו נמוך בהרבה, אם בכלל, מהשיעור בישראל. כך למשל, תופעת הסאב-פריים בארה"ב חשפה את העובדה שגם חסרי כל אמריקאים חולמים להגיע ליום שבו יוכלו להיכנס לדירה משל עצמם. בכל מקרה, לפי נתוני משרד השיכון, הרצון של הישראלים להחזיק דירה בבעלותם - נחלש. האם השתננו?





על פניו נראה שיותר משאנחנו השתננו, השוק השתנה. מגמות ארוכת טווח של חיזוק אזור המרכז ותל אביב על חשבון הפריפריה, וחיזוק של מוקד התעסוקה בתל אביב וסביבתה על חשבון הפריפריה, הביאו להגירה של אלפי תושבים חדשים למרכז בשנה, ולגידולים משמעותיים בביקושים לדירות במרכז.



הגידולים האלה הביאו לעליות המחירים שנרשמו החל מסוף 2004 - תחילה בתל אביב ולאחר מכן בהדרגה לערים שבסביבתה. עליות המחירים המצטברות הגיעו במקומות שונים לשיעורים שגבוהים בהרבה מ-50%. כיום, ברוב היישובים והשכונות שבעת הקמתם היו מיועדים לזוגות צעירים עלו כבר מזמן המחירים, וזוגות צעירים יתקשו למצוא בהן דירות. בתל אביב ובערים הסובבות אותה המחירים היו מלכתחילה קשים להשגה על ידי אנשים מהיישוב.



כל זה גרם למהגרים החדשים להתלבט בין שתי אפשרויות: האחת, להגשים את חלום הדירה, אבל במרחק ניכר מתל אביב. והשנייה, לשכור דירה בתל אביב ובסביבתה, ולזנוח לפי שעה את החלום הגדול.



האם מדובר בוויתור מוחלט על השאיפה לרכוש דירה? לא נראה. שוכרים רבים אומרים כי השכירות היא לא אידיאולוגיה אצלם והם לא רואים בה מצב סופי. להפך - רבים מהם שומרים על קשר עם שוק הדירות למכירה באמצעות לוחות האינטרנט וירידי הדירות, ומצהירים על כך שכשיוכלו לרכוש דירות, הם יעשו זאת בשמחה.



עד אז, זו ההזדמנות של הממשלה להוכיח לנו שלא יקרה אסון לאנשים שיוותרו על רכישת דירה, ויעברו לשכירות כפתרון קבע. זה הזמן לפתח את שוק הדירות להשכרה, ליצור כדאיות אמיתית ליזמים להיכנס אליו, ולהראות שדירה שכורה אינה רק כוך של 15 מ"ר בדירה מפוצלת, או 2,000 שקל בחודש לחדר בדירה נורמלית. ואולם כרגע לא נראה שפיתוח שוק השכירות מעניין במיוחד את הממשלה, אלא היא מקדישה את תשומת לבה דווקא לשיפור התנאים לרכישת דירה.