ההטעיה של מפעל הפיס

"השילוב של הגדלת גובה הפרס הראשון יחד עם הקטנת סיכויי הזכייה, כאשר הפרסום להגרלה מתמקד אך ורק בהגדלת גובה הפרס ומתעלם מהקטנת סיכויי הזכייה, מגדיל את אפקט האשליה, דבר היכול להטעות את הציבור". מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני, לא יכול היה להיות מפורש יותר השבוע לגבי ההגרלה החדשה של מפעל הפיס, הגרלת הדאבל לוטו - ההגרלה, שיצרה סוג של של היסטריית הימורים לפני כשבוע, יש בה משום חשש להטעיית הציבור.

בגלל החשש הזה, משרד האוצר התערב השבוע וביטל את הגרלת הדאבל לוטו במתכונתה החדשה. האוצר, עם זאת, לא הזכיר במלה כי החשש מפני הטעיה של הפיס אינו מסתיים רק בסיכויי הזכייה של ההגרלה החדשה. החשש מפני הטעיה מרחף מעל עצם פעילותו של מפעל הפיס, ועד כמה המפעל הזה אכן דואג לקידום האינטרס הציבורי שלשמו הוא הוקם - או שמא הוא עסוק בקידום אינטרסים אחרים לגמרי.

למשל, האינטרסים הכלכליים והפוליטיים של ראשי הרשויות המקומיות, שהם בעלי המניות של מפעל הפיס, ובעיקר האינטרסים הפוליטיים ואפילו האישיים של עובדי ומנהלי מפעל הפיס. בדיוק לכך ייחד מבקר המדינה דו"ח ביקורת קטלני על מפעל הפיס ב-2007.

דו"ח הביקורת הזה לימד כי כספי התמיכות, התרומות והחסויות של מפעל הפיס חולקו לפי בקשה ישירה של מנהליו ומתוך ניגוד עיניינים - בדרך כלל לגופים שיש להם עניין פוליטי או אישי בהם. המקרה הנפוץ היה שמנהלים במפעל הפיס דאגו להעביר כספי תרומות ותמיכות לגופים הקשורים לעיר שלהם.

בין המנהלים הללו היה גם יו"ר הפיס לשעבר, שמעון כצנלסון. במקרה אחר, של יגאל עמדי, לשעבר סגן ראש העיר ירושלים ודירקטור בפיס - היה עמדי מעורב בקבלת החלטות להעברת כספי פיס לעמותות בירושלים, לרבות עמותות שהיו קשורות לאביו של עמדי.

"מממצאי הביקורת", כתב על כך מבקר המדינה, "עולה כי המפעל והעומדים בראשו לא הפנימו די את מהותו הציבורית של המפעל ואת חובתם לנהוג בהגינות, בשקיפות ובשוויוניות, כאשר טובת הציבור, ורק היא, עומדת לנגד עיניהם".

אם לא טובת הציבור, הרי איזו טובה עשויה לעמוד לנגד עיניהם של העומדים בראש מפעל הפיס? מבקר המדינה לא מהסס להשיב על כך: "הדבר מעלה חשש כי בעלי תפקידים במפעל מעוניינים להמשיך ולשמר את יכולתם להשתמש בחלק ממשאביו לתועלתם האישית".

ומדובר במנוף תועלת אישית עצום בממדיו. מפעל הפיס קיבל ממדינת ישראל זיכיון בלעדי להפעלת הימורים חוקיים בישראל. מונופול ההימורים שבידי הפיס מבטיח לו זרם הכנסות של כ-4 מיליארד שקל בשנה - ללא ספק, אחד המונופלים העשירים והחזקים בישראל.

בניכוי התשלומים לזוכי ההגרלות, מפעל הפיס נשאר מדי שנה עם הכנסות נטו של כ-1.6 מיליארד שקל. מה הוא עושה עם הכסף הזה? כמיליארד משולמים למטרות ציבוריות, בעיקר בניית כיתות ברחבי המדינה. היתרה הם הוצאות - קרוב ל-700 מיליון שקל המשולמים כהוצאות הקשורות להגרלות, ועוד כ-60-70 מיליון בשנה של הוצאות הנהלה והוצאות כלליות. משמע, שכר לעובדי הפיס ומנהליו.

עד כמה מפעל הפיס נוטה להיות נדיב עם עובדיו התפרסם ב-94', כאשר דו"ח של מבקר המדינה אז חשף הסדרי פנסיה מנופחים ששילם המפעל ליו"ר לשעבר, גדעון גדות. הסערה הציבורית שהתחוללה עם חשיפת הפרשה לא ממש הועילה - הפיס סרב לפעול להשבת כספי הפנסיה ששולמו לגדות, ובסופו של דבר רק פעולה נמרצת של משרד המשפטים הביאה את הפיס לגרור את רגליו לבית המשפט.

עד כמה נורמות השכר הפסולות במפעל הפיס משנות ה-90 השתפרו - קשה לדעת. מפעל הפיס נותר מונופול עשיר, שההכנסה מובטחת לו בזכות הזכיון הבלעדי שקיבל מהמדינה ושהפיקוח הציבורי עליו הוא רופף ביותר - פשוט משום שהוא אינו מאפשר לקיים פיקוח כזה.

"אנחנו חברה פרטית", חוזר וטוען הפיס, על אף שהוא חברה שכל בעלי מניותיה הם ציבוריים (הרשויות המקומיות), שכל הכנסותיו מוקדשות למטרות ציבוריות (חינוך ותרבות ברשויות) ושעצם קיומו נובע מזכיון בלעדי שהעניקה לו המדינה. בטענה הזו הפיס לא איפשר עד כה למשרד האוצר לקיים את המלצות מבקר המדינה "להרחיב את הפיקוח הציבורי על הפיס, ולהחיל עליו בהקדם נורמות ציבוריות".

לפיכך, אפקט האשליה המטעה את הציבור אינו נוגע רק לסיכויי הזכייה בפיס. הוא נוגע קודם כל לפעילות של הפיס כגוף ציבורי שרק טובת הציבור לנגד עיניו, ושהציבור מפקח בצורה ראויה על הכספים האדירים העוברים דרכו.

תגובת מפעל הפיס: "דו"ח מבקר המדינה האחרון נלמד ואומץ. בדירקטוריון המפעל יש שני נציגים לאוצר. הפיס מבוקר בקביעות על ידי רואה חשבון ומבקר פנים חיצוניים, בנוסף למבקר המדינה. הניסיון להציג את הפיס כגוף המתנהל ללא ביקורת הוא מגמתי ומטעה".