אין סודות בחברה

>> עמית שלום,

אני מנהל מחלקה במשרד ממשלתי ועובדים תחתי כ-30 עובדים. בשנה האחרונה החלטתי, כיוזמה אישית שלי, למנות שלושה עובדים מצטיינים לצוות חשיבה וייעוץ. תפקיד הצוות הוא לייעץ לי בהחלטות חשובות - בפן המקצועי ובהתנהלות העובדים במשרד.



במהלך השנה הייתי מרוצה מהקמת הצוות. הרגשתי שהוא עוזר לי לקבל החלטות טובות יותר וגם מביא בפני את קולותיהם ודעותיהם של כלל העובדים. ואולם לפני כשבועיים שביעות הרצון שלי התחלפה באכזבה גדולה. מתברר שדברים שאמרתי בחדרי חדרים, תחת הבנה שיש לויאליות בין חברי הצוות, עברו לעובדים מסוימים. חברי הצוות שמעו ממני מידע חסוי והעבירו אותו לחבריהם.



כואב לי בעיקר שהם העבירו הערות שלי שבהן הבעתי חוסר שביעות רצון ואף כעס על חלק מהעובדים. מבחינתי זו היתה הפרת אמון נוראה. חבל לי שמה שאני לומד מכך זה שאין דרך להתייעץ עם הכפופים לי ושאי אפשר לתת בהם אמון. אני די שבור מהעניין ומתלבט אם לפרק את הצוות.



טל



טל שלום,



אתה מתאר חוויה של בגידה חמורה. במצבים כאלה, שבהם אנו חווים אכזבה ביחסים בין-אישיים, אנחנו נוטים לצבוע את התמונה בצבעים קודרים, ומפרשים את כל מערכת היחסים כמזויפת ואינטרסנטית. במקרים קיצוניים יותר עלולה להשתלט גם נקודת מבט פרנואידית. ואולם נראה שגם במקרה שלך לא הכל שחור. היוזמה לבנות צוות מייעץ היא ברוכה. הרגשת את היתרונות שלה לאורך השנה.



אם כן, מה היתה הבעיה בהתנהלותך? אני מסכים אתך שחברות בצוות שמייעץ למנהל אכן דורשת מידה של לויאליות ושמירת סודיות, אך זו נאיביות לצפות שתקבל אמון מוחלט תוך זמן קצר כל כך. לאנשים יש חברים בעבודה שעובדים אתם שנים - אתה צריך לצפות שמידע יעבור. אני לא חושב שיש דרך למנוע את זה. במיוחד כשזהו צוות הנהלה חצי רשמי כמו זה שהקמת.



מדבריך אני מבין שאין לצוות תפקיד רשמי - החברים בצוות לא מקבלים תוספת בשכר ואין להם סמכות אל מול חבריהם לעבודה. מתוך כך, תחושת השייכות שלהם לצוות המייעץ אינה גבוהה מאוד, והם מרגישים שהנאמנות שלהם לחבריהם חשובה יותר. אמון הוא דבר שנבנה עם הזמן במהלך עבודה משותפת. שווה לטפח אותו באמצעות יצירה של קבוצת שייכות, נתינת הטבות והאצלת סמכויות. במיוחד קשה לצפות לאמון ולסודיות כשמדובר בהערות אישיות שלך על עובדים אחרים. כאן כבר נראה שהשתמשת בצוות לצורכיך האישיים.



תפקיד המנהל הוא בודד מאוד. אין עם מי לחלוק את החוויות שאתה עובר ואת התחושות שאתה חש כלפי אנשים שמכעיסים או מאיימים. מתוך רצון להקל על הבדידות שלך, סיפרת לעובדים החברים בצוות את תחושותיך, ונוכחת לדעת שיש לזה מחיר כבד.



אני חושב שחשוב שלכל מנהל יהיה מקום שבו הוא יוכל לפרוק ולעבד את החוויות הלא פשוטות שהתפקיד מזמן. זה יכול להיות ידיד, בן זוג, או איש מקצוע, אבל הוא חייב להיות מחוץ ליחידה שעליה הוא מופקד. בתוך החברה, אתה חייב לשאת את בדידותך בגאון. את ההכלה ואת החברות תיאלץ לחפש במקום אחר, לא אצל הכפופים לך.



-



הכותב הוא פסיכולוג קליני. לתגובות: www.avoda-pnimit.com או amitwa8@gmail.com