מלחמת ההישרדות של המגזר הציבורי

>> מבלי להיכנס לשאלה אם נכון להמשיך ולהפעיל את תוכנית "אורות לתעסוקה" (תוכנית ויסקונסין), אין ספק שמתפתח כאן אירוע מכונן וחשוב בשאלות יסוד של ניהול ציבורי והקשרו הפוליטי.

הפעלת תוכניות ממשלתיות על ידי ספקים פרטיים אינו דבר חדש. חלק ניכר מתוך נפח הפעילות הממשלתית והציבורית מנוהל על ידי גופים פרטיים. בראייה מצטברת, שילוב גובר והולך של הגופים הפרטיים לא הפחית את מספר העובדים במגזר הציבורי ולא את עלותם, אלא פעל לצד משרתי ציבור בהרמוניה מפתיעה. "אל תפריע לי ולא אפריע לך" - זה היה עיקרון שיתוף הפעולה. משרתי הציבור אוהבים לשלוט באנשי עסקים פרטיים, ובעלי העסקים מבינים שאם חפצי חיים (עסקיים) הם - עדיף שיתנהגו יפה במערכת המשולבת ובכללי המשחק שהיא יוצרת.



בישראל פועלות שתי אסכולות המנסות להשפיע על דעת הקהל ועל מקבלי ההחלטות הפוליטיים: אלה הדוגלים בהקטנת המגזר הציבורי, העמקת המעורבות של המגזר הפרטי באספקת מוצרים ושירותים ציבוריים והפחתת מעורבות הממשלה בחיי העסקים והאזרחים; ואלה הדוגלים במגזר ציבורי גדול, בשלילת ההפרטה, בהרחקת ההון משירותים ציבוריים ובהגדלת המס למימון פעילות זו. שתי האסכולות נלחמות זו בזו, אך בשטח, בחיים האמיתיים - החיים מתנהלים ללא בעיה.



אם כך, מה קרה בעניין אורות לתעסוקה, שאנרגיה כה גדולה מושקעת במאבק על עתידו של הפרויקט? הסיבה לכך פשוטה: זהו אחד המקרים הבודדים שבו המגזר הפרטי אינו מחליף או מסייע למגזר הציבורי, אלא המגזר הציבורי והפרטי מתחרים על אותו שירות. זהו מודל פחות מוכר למגזר הציבורי ולמקבלי ההחלטות, שהוביל למלחמת עולם לא בין שתי האסכולות, אלא בין עובדי שירות התעסוקה לבין מפעילי אורות לתעסוקה על אותם כיסאות ומשאבים.



ממשל בוש, שבו נוהגים לזלזל, הפעיל בשעתו תוכנית שכונתה "תחרות על משאבים", שהעמידה שירותים ציבוריים לתחרות בין משרתי הציבור לבין חברות פרטיות, ובמקרים רבים זכו דווקא משרתי הציבור, שהציעו הצעות יותר יעילות ומועילות. ואולם אף פעם לא פעלו שני המגזרים יחדיו. זו היתה הטעות בישראל: היה צורך לקבל החלטה אמיצה אם להפעיל את אורות לתעסוקה על חשבון שירות התעסוקה - או להיפך.



הדרך שבה נלחמת ח"כ שלי יחימוביץ' נגד התוכנית, בלי להתייחס לשאלה אם היא צודקת או לא, אלא בדרך של מדידה מקצועית של עלות-תועלת של התוכנית - היא אות ומופת לכל בחינה ומבחן של תוכנית ממשלתית. אין כאן רטוריקה בלבד, אלא יש ניתוח ונתונים לגבי אורות לתעסוקה והעמדת הדילמה על בסיס נתונים ולא על סמך אמונות ודעות. זהו שינוי מהותי וחיובי בדרך הדיון בכנסת. הבעיה היא שיש להפעיל גישה זו של מדידת ביצועים ומבחן של עלות-תועלת לא רק על אורות לתעסוקה, אלא על כל התוכניות הממשלתיות - גם אלה המופעלות על ידי המגזר הציבורי. גישה זו לא הופעלה מעולם במינהל הציבורי הישראלי, שסמך על עמדתם של פקידי האוצר באשר ליעילות כלכלית של תוכניות ממשלתיות.



מן הראוי שהממשלה והאוצר ילמדו מהשיטה של יחימוביץ' ויפעילו את המבחנים הללו על כל השירות הציבורי. אז נדע כי התקבלו החלטות ענייניות ועתיד השירות לציבור יהיה מבוסס על עובדות ולא על רטוריקה. עיקרון היעילות למול המחיר יהיה הקובע ולא עקרונות של סידור עבודה לעובדי המגזר הציבורי.



הכותב הוא מנכ"ל להב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל