את, אני - ושמים זרועי כוכבים

הקשיים הכרוכים בטיול במדבר המאובק וזרוע הסלעים השתלמו הודות לתענוגות קטנים - כמו ללכת לישון כשתחת רשת גג האוהל נפרשים שמים זרועי כוכבים. מי בכלל צריך אוהל להגנה מפני חרקים כשכמות הגשם הממוצעת בחודש היא פחות מסנטימטר?



חנינו על גדות נהר יו, חריץ נטול מים במרחבים הריקים, צבועי תחמוצות ברזל במרכז האדום של אוסטרליה, מרחק של יומיים מהכביש הקרוב ביותר ותשע שעות הליכה קשה מהמטיילים הקרובים ביותר. חשבתי לעצמי שקרוב לוודאי שזה המקום המבודד ביותר והמרוחק ביותר מבני אדם אחרים שבו הייתי מעולם - אם לא מביאים בחשבון את העובדה שארוסתי, לורן, היתה לצדי.

לכן הופתעתי ואף חשתי מעט נבגד כשהתעוררתי כעבור כמה שעות וגיליתי טיפות גשם מתופפות על המצח שלי. מתחתי במהירות את כיסוי האוהל, ובשעה ששבתי ונכנסתי לשק השינה רשמתי לפני: לעולם אין לצפות לממוצע במדינה של קיצוניות.



הטיול שלנו למרכז אוסטרליה נבע מהרצון לראות את אולורו (uluru), מונולית אבן החול המפורסם, שהיה ידוע בעבר בשם סלע איירס (ayers rock). אולורו, המוקף באוסף הגדול בעולם של לא כלום, נמצא 435 ק"מ דרום ממערב לאליס ספרינגס, העיירה היחידה הראויה לציון בלב אוסטרליה, ובמרחק של קרוב ל-2,000 ק"מ מהמסלול התיירותי הרגיל של חופי אוסטרליה. זו דרך ארוכה לעבור בשביל סלע אחד.



כדי להגדיל את הפיתוי להגיע לאזור, הקדישה ממשלת הטריטוריה הצפונית של אוסטרליה 12 שנה ליצירת מסלול הליכה באורך 224 ק"מ - שביל לארפינטה (larapinta), הנמצא ממערב לאליס ספרינגס, שסלילתו הושלמה ב-2002. מרכיב חיוני בתוכנית היה הקמת רשת של מיכלי מי גשמים במרווחים של כ-16 ק"מ האחד מהשני - מרחק יום הליכה - שאותם דואגים למלא במים מהעיירה במקרה הצורך.



כדי לחצות את שביל לארפינטה נדרשת הליכה של שבועיים, הכוללת קטעים קצרים יותר ואפילו מסלולים בני יום אחד שאליהם אפשר להגיע מאליס ספרינגס. לקראת הטיול שלנו, תיכננו לורן ואני קטע הליכה של חמישה ימים באחד מאזורי המדבר הדלילים ביותר ובעלי הרכסים הסלעיים ביותר, וכך להותיר לעצמנו יומיים עבור הביקור ההכרחי באולורו.



בטיסה מסידני, דיפדפתי בספר "נתיבי השיר" ("songlines"), שבו מתאר ברוס צ'אטווין דמויות טוטמים אגדיות, שלפי סיפורי בריאה אבוריג'יניים, נדדו ביבשת תוך "בריאת העולם בשירתם". מחלון המטוס, לאחר שעות של נוף חדגוני, הבחנתי ברכס דק וארוך של אבן, מציץ מהחול כמו פסל החירות מסוף הסרט "כוכב הקופים". היה זה הסימן הראשון של רכס מקדונל, אוסף של רכסים מקבילים שלפי האגדה נוצרו על ידי תולעי ענק בשם יפרניה (yeperenye) שהוא גם מקום הימצאו של שביל לארפינטה.







צל האקליפטוס



המסע החל בנוחות: בתיאום מראש באמצעות חברה מקומית, וידאנו כי יאספו אותנו משדה התעופה וייקחו אותנו ישירות לנקודת ההתחלה שלנו בנחל אלרי (ellery creek), ועצרנו בדרך רק כדי לאסוף דלק לטיול. כעבור שעתיים של נסיעה בכביש ריק, הוריד אותנו הנהג ביעד המבוקש, תוך צירוף כמה מלות אזהרה עליזות לגבי משהו בשם ספיניפקס (spinifex) והבטחה כי יאסוף אותנו תוך חמישה ימים בנקיק סטנדלי (standley chasm), הנקודה הבאה בשביל שאליה אפשר להגיע באמצעות כלי רכב רגילים.



נחל אלרי יצר חריץ ארוך וצר דרך רכס מקדונל במהלך 350 מיליון שנה, ומספק מחסה למקווה מים קבוע ונדיר. בחום של 35 מעלות הצטרפנו לקהל של מטיילי יום ושל מבקרים במכוניות שהצטננו במים הירוקים-חומים. למחרת בבוקר יצאנו לדרך לפני 07:00 בבוקר, ותוך עשר דקות נראו העצים והצמחייה הירוקה - שלא לדבר על האנשים שהקיפו את בור המים - כמו זכרון רחוק. לפנינו השתרע מישור אדמדם ורחב ידיים המנוקד בשיחים אפורים נטולי עלים, שהמתינו רדומים לגשם הבא.



לאחר כמה שעות של הליכה בנוף זה, הופתענו לראות צבעים עזים על גדותיו של נחל יבש. התברר כי די מים הצליחו לחלחל אל מתחת לאדמה כדי לתמוך בעץ אקליפטוס גדול, המכונה באוסטרליה גוסט גאם (ghost gum), בשל הדמיון שלו לשלד עצמות. העץ הוא עמוק שורשים, בעל גזע לבן-בוהק ועלים ירוקים - ומעט הצל שסיפק לנו היה כל מה שהיינו זקוקים לו באותם רגעים.



הסימון היחיד למחנה הלילה הבא שלנו, שאליו הגענו ב-13:00 בצהריים, היה מכל מתכת מלא מים, שהיו צוננים עדיין מהלילה המדברי. בילינו את שעות אחר הצהריים בשכיבה תוך כמה שפחות תנועה, וזזנו מדי חצי שעה כדי למקם את עצמנו מחדש בצל המלבני הנע שיצרנו על ידי קשירת יריעה בין שני שיחים. עד 16:30 כבר היה קריר מספיק כדי שנוכל למהר ולעלות על רכס סמוך במטרה לבחון את המישורים שהתפרשו למרחק קילומטרים בכל כיוון. למעט הזבובים שניסו במרץ לחפש לחות בנחיריים ובאוזניים שלנו, לא נרשמה תנועה כלשהי מסביב.



ניתור מסלע לסלע



למחרת נמשך החום העז וכך גם החיפוש האובססיבי שלנו אחרי קצת צל, ההקפדה על משמעת מים והמחשבות שלנו על מה נעשה אם נגיע למחנה הלילה הבא ונגלה כי מיכל המים שבו ריק. בלילה שאחרי יום זה הגיע הגשם, והעיר לחיים את השממה. בעודנו ממשיכים בדרכנו לאורך ערוץ יו, צייצו ציפורים סביבנו, נחש חלף בקני הסוף שהוריקו מהגשם - והבחנו, אפילו, בשני דינגו, כלבי הבר האוסטרליים.



פני השטח השתנו אף הם באופן קיצוני במחצית השנייה של הטיול. השביל פנה כעת מעלה בעקבות סדרה של רכסים, ועלה לגובה של יותר מק"מ. למרות הגשם והטמפרטורות הנמוכות יחסית, השביל דחק אותנו לקצה גבולות היכולת שלנו. כל צעד בירידה בת השעתיים מרכס רייזרבק היה ניתור מסלע לסלע, שאותו הרגשנו היטב ברגלינו.



באותו לילה ישנו 11 שעות, והתעוררנו בשש בבוקר לקראת היום האחרון של הטיול. כאן גם פגשנו את שיחי הספיניפקס שהוזהרנו מפניהם, שכיסו את המדרונות המסולעים, צורתם וגודלם זהים לאלו של קיפוד מפוחד. היתה להם יכולת מרשימה להקיז דם, כפי ששבתי וגיליתי בכל פעם ששלחתי יד כדי לייצב את עצמי כשמעדתי במדרון.



ב-17:00 הגענו סוף-סוף לנקיק סטנדלי, למגרש החנייה ולחנות המזכרות הקטנה שלידו. בלילה נרדמנו לצלילי שירים אבוריג'יניים, בניסיון לנוח מעט בטרם נצטרף למחרת להמוני המטיילים בדרכנו לאולורו.



אוסטרליה



כך תתכוננו לטיול



פרטים על מסלול לארפינטה ניתן לקבל מממשלת הטריטוריה הצפונית של אוסטרליה - http://tinyurl.com/yec2mup.



הטיול מומלץ מאפריל ועד אוקטובר, מחוץ לחודשי הקיץ. מידע על מסלולי טיול נוספים ברכס מקדונל: http://tinyurl.com/yczjz6x.



איך מגיעים



חברת התעופה האוסטרלית קוונטס (qantas, www.qantas.com.au) טסה לאליס ספרינגס מסידני, מבריסביין, ממלבורן, מאדלייד, מפרת, מדארווין ומקרנס. אליס וונדרר (2111-8952-8-61; www.alicewanderer.com.au) וטיילורמייד טורס (1731-8952-8-61; www.tailormadetours.com.au) מציעות שירותי הסעה לנקודות שונות לאורך המסלול. תשלום עבור הסעה למסלול משדה התעופה וחזרה ממנו הוא כ-350 דולר.



ביזנס & פלז'ר



דודי אלון



מנכ"ל walden farms ישראל



טבע אתגרי



"אני ממליץ על מסע של עשרה ימים בקייפ יורק שבצפון אוסטרליה, במה שמכונה 'דרך הטלגרף הישנה'. זהו מסלול ג'יפים בן עשרה ימים, שכולל נהיגת שטח אתגרית בנופים מרהיבים של יערות, ביצות ונהרות רחבים שבהם שוחים קרוקודילים. בקיצור, חוויה מדהימה של טבע במלוא עוצמתו".



אורית בנבנישתי



מנכ"לית חברת כוח האדם "תגבור"



אשליה של ציור



"ההמלצה שלי לטיול טבע באוסטרליה היא חד משמעית: פרייזר איילנד, אי החול הגדול ביותר בעולם. באי יש אגמי מים בעלי תכונות מינרליות מיוחדות המצחצחות תכשיטים. יש בו גם דיונות ענקיות, נקיות ובתוליות שלצדן יער ומדבר חולי ולבן המשולבים במדרונות המגיעים אל הים. המרחקים האינסופיים והצבעים המרהיבים יוצרים אשליה שמדובר בציור".