משרד הביטחון מציג: מכרז עם ספק אחד

>> הסוויטה שהוזמנה עבור שר הביטחון אהוד ברק בנסיעתו לסלון האווירי בפאריס, שעלותה היתה 20 אלף שקל ללילה, עוררה זעם בקרב כל מי ששמע על כך. הציבור, ובצדק, לא יכול היה להבין כיצד ייתכן שנבחרי ציבור, וגם פקידים, חוגגים כך על חשבונו.



הזעם היה במקומו, אבל חייבים להודות: בסופו של דבר מדובר בכסף קטן. ההוצאה של משרד הביטחון על המשלחת לפאריס היא כאין וכאפס לעומת ההוצאה של המשרד במכרזי הרכש שהוא מבצע. משרד הביטחון הוא הקניין הגדול ביותר במדינת ישראל, ואם נדמה לכם שההתנהלות שלו בעניין הזמנת מלונות בחו"ל היא מקוממת, מה אתם יודעים על הדרך שבה מוציא המשרד את הכסף שלכם על רכישות משמעותיות הרבה יותר?

כך למשל, משרד הביטחון השלים לפני כמה חודשים מכרז לבחירת חברת שירותי אבטחה. אחד מהתנאים במכרז היה כי משרדיה של חברת האבטחה צריכים להיות ברדיוס של 500 מטר ממטה משרד הביטחון בקריה בתל אביב. במקרה או שלא במקרה, רק חברת שירותי אבטחה אחת עמדה בתנאי הסף הזה.



חשב משרד הביטחון, שרק באחרונה החל להשתתף במכרזים שעורך המשרד, ראה את התנאי הזה ותהה לגבי נחיצותו. בהתערבותו, הסעיף נמחק מהמכרז. בסופו של דבר פורסם המכרז עם דרישה למרחק של עד שבעה ק"מ מהקריה בתל אביב. בדרישה הזו עמדו כבר שבע חברות אבטחה לפחות.



"משרד הביטחון קבע את המרחק של שבעה ק"מ מהקריה לאחר בחינת ממשקי העבודה היומיומיים בין הנהלת הפרויקט להנהלת משרד הביטחון", הגיב דובר המשרד.



הקניין הסודי ביותר



לא צריך לטעות, אין הכוונה לרכש של מטוסים או תותחים, אלא לתחום האזרחי בלבד - כמו מחשבים, גרביים ותרופות. גם בתחום הזה משרד הביטחון הוא הקניין הגדול ביותר בישראל, וגם הסודי ביותר. המשרד אמנם מבצע את הרכש שלו מתוקף חוק חובת המכרזים, אבל החוק עצמו הוא כללי בלבד. היישום של החוק מותנה בתקנות הפרטניות שלו. בכל משרדי הממשלה האחרים, שר האוצר קובע את תקנות החוק. רק במשרד הביטחון התקנות נקבעות בידי שר הביטחון, בהתייעצות בלבד עם שר האוצר.



כתוצאה מכך, התקנות של חוק חובת חובת המכרזים במשרד הביטחון מפגרות אחר אלה של שאר משרדי הממשלה. התקנות נקבעו על ידי שר הביטחון לפני כעשור, ולא שונו מאז - על אף שבאותו זמן התקיימו במשרדי הממשלה האחרים שני סבבים של עדכונים לתקנות החוק.



כבר ב-2006 היה ברור שיישום חוק חובת המכרזים במשרד הביטחון מפגר אחר המקובל במשרדי הממשלה האחרים, ובהחלטת ממשלה הוקמה ועדה בין-משרדית שמטרתה היתה להתאים את התקנות הנהוגות במשרד הביטחון לאלה של שאר משרדי הממשלה.



הוועדה הבין-משרדית ישבה על המדוכה שלוש שנים, וסיכמה את המלצותיה ב-2009. מאז שנחתם דו"ח הוועדה, שר הביטחון עדיין לא מצא את הזמן להעביר את המלצותיה לאישור הכנסת.



בזמן ששר הביטחון מתמהמה, התקדמה ממשלת ישראל עוד כברת דרך. ביוני 2009 נכנס לתוקף תיקון מהותי לתקנות חוק חובת המכרזים, שאמור להגדיל מאוד את השקיפות של מכרזי הממשלה, ובעיקר את השקיפות של ההחלטות בנוגע לפטור ממכרז (מתי יכולה הממשלה לרכוש שירות או מוצר שלא באמצעות מכרז). התיקון גם מטיל חובה אישית על ועדת הפטור ממכרז, ועדה משרדית המורכבת ממנכ"ל המשרד, החשב והיועץ המשפטי.



מכיוון שהתיקון נכנס לתוקף לאחר שהוועדה כבר סיימה את עבודתה, ביקש משרד האוצר לכנס את הוועדה שוב כדי לדון בהתאמת התקנות של משרד הביטחון גם לתיקון האחרון. הבקשה עדיין לא נענתה.



אין אחריות אישית



החלק החיובי בסיפור הוא שכתוצאה מהשלמת עבודתה של הוועדה הבין- משרדית, כבר החל משרד הביטחון לשנות בפועל חלק מנוהלי המכרזים שלו. כך, חשב המשרד - שהוא נציגו של משרד האוצר במשרד הביטחון - צורף לוועדות המכרזים ולוועדות הפטור. זאת התקדמות משמעותית בתרבות המכרזים של משרד הביטחון, אבל עדיין מדובר בפיגור אחרי משרדי הממשלה האחרים - בעיקר בכך שהחלטות הפטור אינן מפורסמות ברבים.



פועל יוצא הוא שכיום חלק משמעותי מהרכש של משרד הביטחון נעשה בפטור ממכרז או ברכישה מספק יחיד - וזאת בלי שאיש בדק את מתן הפטור, בלי שהציבור יודע עליו או על הנימוקים לו, וכמובן בלי שאיש מעובדי משרד הביטחון נושא באחריות אישית למתן הפטור.



האם בנסיבות האלה ייתכן כי יש מקרים שבהם מערכת הביטחון רוכשת ציוד בפטור ממכרז, או מספק מסוים, מסיבות שאינן מוצדקות כלכלית? האם יכול להיות כי בהיעדר שקיפות ובקרה ראויה, נעשים גם דברים פסולים ברכש של משרד הביטחון? יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. בהיעדר ידיעה, הציבור בישראל יכול רק לסמוך על ההגינות של עובדי משרד הביטחון, ולקוות כי האמון שלו בהם הוא מוצדק.



ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "מערכת הביטחון פועלת על-פי חוק חובת המכרזים והתקנות שהותקנו מכוחו על ידי שר הביטחון, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת החוקה של הכנסת. תקנות שר הביטחון מאפשרות התקשרות בפטור לפי צורכי מערכת הביטחון, לרבות בשל צורך מבצעי דחוף או התקשרות שקיים לגביה רק ספק אחד בישראל. ההתקשרות בפטור מותנית בקיום עילת פטור לגביה בתקנות, ובמתן האישורים הנדרשים. המצב הקיים תקין לחלוטין. סוגיית פרסום הפטורים תידון עם משרד האוצר במסגרת דיונים להתאמה, ככל שאפשר, של תקנות מערכת הביטחון לתקנות חובת המכרזים".