>> ביום קיץ תל אביבי מהביל נסע חיים (שם בדוי), בעל אטליז ותיק בתל אביב, במכוניתו. בתא המטען שכבו נתחי סטייק סינטה במשקל של כ-10 קילו - ללא קירור, ללא תעודות בדיקה וטרינרית וללא כל אישורי שחיטה. היעד הסופי: הצלחת שלכם.
חיים לא ידע אז שנציגים מטעם השירותים הווטרינריים משקיפים עליו ועומדים לעצור אותו מלממש את העבירה. הכל התחיל ממידע מודיעיני שהגיע לידי השירותים הווטרינריים, על אטליז המוכר נתחי בשר במחיר נמוך המגיע עד לכשליש ממחירו הסטנדרטי בשוק.
"אם הוא נמכר במחיר כל כך זול, המשמעות ברורה - הבשר לא עבר פיקוח ומשהו לא תקין", אומר ד"ר משה רפלוביץ', הווטרינר הראשי של השירותים הווטרינריים בגוש דן, ומספר: "כשהגענו לתא המטען הבשר נראה כאילו הוא התבשל שם במשך כמה שעות. לפי הסירחון הוא היה שם גם בלילה". מהסימנים בתא המטען, מציין רפלוביץ', ניתן היה להסיק כי לא מדובר בפעם הראשונה שמשלוח כזה מתבצע. במלים אחרות, בשר שהובל ללא קירור ובתנאים לא נאותים התגלגל לצלחותיהם של עשרות לקוחות. "כמובן שהבשר הזה הושמד, האטליז נסגר באותו יום ונגד העסק הוגשו כתבי אישום", אומר ד"ר רפלוביץ.
ואולם המקרה שבו נתפס חיים יוצא דופן, כפי שרפלוביץ' מודה: "יצרנים פיראטיים המנסים לעקוף את הבדיקות מפעילים תחרות בלתי הוגנת מול המפעלים המסודרים ובכך מסכנים את הציבור. הפיתוי הכספי הכרוך בכך גדול והרווח עשוי להגיע למאות אחוזים".
התקלות והקילקולים לא נגמרים בבשר. רק בחודשיים האחרונים, רטבי אלף האיים של אסם התגלו כתוססים; בבקבוקי קוקה קולה נתגלה גז פחמן דו-חמצני פגום שגרם לריח ולטעם לוואי; רעלני טריבוטל פוספט נמצאו בגבינת פיראוס של תנובה - כך לפי תביעה ייצוגית של אזרח מהשורה; ותחקיר "כלבוטק" גילה תוספות מים לדגים קפואים מיובאים, שבהן שולבו כימיקלים החורגים מהתקן.
ארגון אמון הציבור הכין דו"ח חמור הסוקר את הליקויים בשוק המזון ובעקבות הממצאים ממליץ הארגון באופן חד-משמעי להקים רשות מזון לאומית. בימים הקרובים יוגש הדו"ח לכנסת. בינתיים, ניאלץ לדאוג לגבי האוכל שמונח על צלחתנו.
בלאגן לא מאורגן
הפיקוח על המזון מצוי בסמכותם של לא פחות מחמישה משרדי ממשלה - משרד התמ"ת, משרד הפנים והרשויות המקומיות, המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות ומשרד הבריאות. גם בתוך משרד הבריאות יש כמה מחלקות שאחראיות לנושא.
הנה דוגמה קטנה: בפיקוח על מפעלי בשר עוסק וטרינר של משרד הבריאות אם המוצרים מיועדים לשוק המקומי, ווטרינר של משרד החקלאות אם הם מיועדים ליצוא; הפיקוח על מוצרי בשר לשוק המקומי נעשה גם בידי וטרינר של הרשות המקומית שבתחומה המפעל. בנוסף, משרד החקלאות אחראי על הפיקוח על הבשר ואילו משרד הבריאות מפקח על הדגים.
בהיעדר כתובת ברורה שמרכזת את האחריות והסמכויות, נוצרים ויכוחים, חוסר תיאום, חוסר פיקוח וכפילויות. כך, למשל, כשנה לאחר שפרשת הפרה המשוגעת העולמית שפרצה ב-2002 נרגעה, התנהל ויכוח בין משרד הבריאות לבין משרד החקלאות לגבי הצורך בבדיקת כל פרה ופרה שנשחטת. משרד החקלאות קבע כי אין צורך בכך, אבל המנגנון של הבדיקות והתקציב לכך היה בידי משרד הבריאות, שלא היה מוכן להקל בנושא הבדיקות. לדברי בכיר בענף הבריאות, במשך שלוש- ארבע שנים נערכו בדיקות מיותרות בפרות, שעלו למדינה מיליוני שקלים.
גם מבקר המדינה מצא שחוסר התיאום בין משרדי החקלאות והבריאות בעייתי וקבע בדו"ח מ-2009, שדן בליקויים בפיקוח על מזון לבעלי חיים, כי "שני המשרדים אחראים לבריאות הציבור, ועליהם להיוועד יחד ללא דיחוי ולמצוא פתרון מוסכם".
ואם מישהו חשב שהעובדה שכל כך הרבה גורמים אחראים על פיקוח המזון שלנו תבטיח שהוא יהיה הדוק - הוא טועה בגדול. בשירות המזון הארצי, שאחראי על קביעת מדיניות, פיקוח ואכיפה וכן על פיקוח על עשרות אלפי מוצרי מזון מיובאים, יש כיום כ-60 מפקחים המופקדים על כ-4,000 יצרני המזון בישראל - כלומר מפקח אחד ל-66 מפעלים.
18 פקחים נוספים אחראים למזון מיובא, וצריכים לבדוק כ-41 אלף משלוחי מזון בשנה. כל משלוח עשוי להכיל כמה מוצרי מזון. הסיבה למחסור היא שבשנים האחרונות גדל מספר משלוחי המזון ב-70%, בעוד שמספר המפקחים גדל רק בחמישה. וזה לא המספר המדאיג היחיד.
במחלקה לבריאות הסביבה, שמופקדת על הפיקוח התברואתי בעסקי מזון ובתי אוכל בעת מתן רישיון עסק, חסרים כ-150 תקנים: כיום יש במחלקה כ-140 עובדים המופקדים על כל נושאי בריאות הסביבה (מים ביוב, מוסדות חינוך, תכנון ובנייה), שצריכים להתמודד בין היתר עם כ-20 אלף עסקי מזון החייבים בפיקוח.
מנתוני דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת המתייחסים ל-2007, עולה כי רק 40% מהעסקים נבדקו מבחינה תברואתית, וכי מתוכם רק מחצית נמצאו במצב תברואתי טוב. גורם במשרד הבריאות מוסיף: "יש הרבה רשויות מקומיות שלא מבצעות את תפקידן. יש גם כאלה שטוענים כי אינם יכולים לפעול כנגד בתי עסק מכל מיני סיבות של לחצים בתוך העירייה, המאיימים על הפקח שלא יבקר בית עסק מסוים".
גם בשירותים הווטרינריים, שמפקחים על כל הקשור במזון מן החי המצוי בתחום הרשות המקומית, יש מחסור בכוח אדם. השירותים, העובדים תחת הרשויות המקומיות, "נמצאים בתת-תקן נוראי ומרבית הזמן עסוקים בכיבוי שריפות", טוען ד"ר רפלוביץ'. אין כל יעד או שיטתיות בבדיקות שמבצעות הרשויות המקומיות בבתי העסק. עסק שהתגלו בו ליקויים יזכה לביקורים תכופים יותר, ועסק עם היסטוריה פחות בעייתית לא יזכה לביקורי הפיקוח. רפלוביץ' מבהיר כמה זה בעייתי: "עסק העוסק במזון מן החי שווטרינר לא מצליח להגיע אליו לפחות פעם בחודשיים - זה בעייתי, ודברים כאלה קורים ברשויות הקטנות. גרוע מכך: יש רשויות שבבתי העסק בתחומן לא ביקר מעולם וטרינר".
"כשמפקח במשרד הבריאות צריך לבדוק מאות עסקים, הוא נאלץ לעשות 'אן-דן-דינו' כדי להחליט למי הוא יילך קודם", אומר ד"ר גידי ציפורי, רופא וטרינר ומנכ"ל המכון הישראלי לאיכות ובטיחות במזון, גוף פרטי המספק שירותי פיקוח ובקרה בתחום המזון. "מבחינת הפיקוח אנחנו מתנהגים כמו מדינת עולם שלישי".
במשרד הבריאות מציינים את הקושי לגייס כוח אדם איכותי למשרות הפיקוח - הן בשל השכר הנמוך והן בשל התדמית השלילית שדבקה בשירות לאור פרשת רמדיה. "אין ספק שיש מקום לשפר את השירותים ביכולת האכיפה, החקיקה והענישה, ואנחנו מנסים לפתור זאת. הבעיה העיקרית היא מחסור באנשי מקצוע אכיפה וכסף", מסביר בועז לב, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות.
לא תמיד הסיבה לכך שלא מתבצעת אכיפה קשורה למחסור בתקציבים או בתקנים. בדו"ח מבקר המדינה מ-2009 נחשף כי על אף צו ברור של משרד החקלאות משנות ה-50, האוסר מתן מזון המכיל את החומר המסרטן ארסן המשמש זרז גדילה לעופות, ואוסר גם שיווק עופות שהוזנו בחומר זה, העניק משרד החקלאות היתר לעשיית שימוש בחומר ב-2003. הדו"ח קובע כי גם כשגילה משרד החקלאות ב-2006 שהחומר אסור לשימוש לפי הצו, הוא "העדיף את עמדת החקלאים ששיקולים כלכליים היו לנגד עיניהם, ולא שקל את הנזק הסביבתי ואת טובת הציבור". בחומר האסור נעשה שימוש עד 2007, וזאת אף שכאמור, התגלה כי ההיתרים ניתנו בניגוד לחוק.
דוגמה נוספת אפשר היה למצוא בדו"ח של מבקר המדינה מ-2006 ממנו עלה כי פקחים ברשויות המקומיות נמנעים מבדיקת תברואה של דוכני אוכל בשוקי מזון. עיריית רחובות, שתופעה זו התגלתה בתחומה, טענה בתגובה כי "העירייה אינה אוכפת את הרישוי בשוק, מאחר שהתנאים הירודים של התברואה והבטיחות בו ימנעו ממנה מלכתחילה מלתת רישיון עסק". מכך מסיק מבקר המדינה כי "אף על פי שעיריית רחובות ידעה שמצבו של השוק ירוד מבחינה תברואתית ובטיחותית, היא לא גיבשה דרכי פעולה להתמודדות עם נושא רישוי העסקים בשוק".
מעיריית רחובות נמסר בתגובה כי "העירייה החלה בטיפול משפטי אינטנסיבי להסדרת פעילות השוק וזכויות בעלי הדוכנים ובמקביל, פעלה לשפר ככל הניתן את מצבו הפיסי והתברואתי".
הציבור לא יודע
אם תיכנסו למסעדה בדנמרק תראו בכניסה מדבקה עם פרצוף - עצוב או מחייך - שמעיד על ממצאי הבדיקה התברואתית האחרונה שנערכה במקום. גם בבריטניה נהוגה שיטת סימון זו, הנקראת "scores on the doors" (ציונים על הדלתות). רונן רגב-כביר מארגון אמון הציבור מסביר כי "הכוח של סימון הוא אדיר, כי אף מסעדה לא תרשה לעצמה להישאר עם פרצוף עצוב, ואם התגלו ליקויים היא תדאג מיד לתקנם".
בישראל, גם כשנערכות ביקורות, הציבור לא יודע מה תוצאותיהן. התנועה לחופש מידע וארגון אמון הציבור הגישו למשרד הבריאות בקשה לקבל את תוצאות הביקורות שערך בתקופה האחרונה, ונתקלו בסירוב שנומק כך: "המידע נמצא בקובץ וורד וצריכים לנפות מהדיווח את השמות של העסקים. מסירת שם של עסק דורשת בדיקה של היועץ המשפטי, מה עוד שמדובר בהיסטוריה של שנים קודמות. פרסום שם עסק עלול לפגוע במוניטין ובפרנסתם של אנשים גם אחרי שהמצב תוקן מזמן, והמדיניות של המשרד היא לא לפרסם שמות של עסקים משנים שעברו".
עוד השיב המשרד כי הבקשה תדרוש "חפירה בתיקים של 16 לשכות בריאות לאורך חמישה שנתונים". כלומר, הנתונים לא מאורגנים ולא מרוכזים בשום מקום. לב טוען כי "לציבור מגיע לדעת ולבחור על פי מיטב המידע שיש, אבל לומר שאנחנו יכולים לעשות טבלאות מסודרות - לא הגענו לשם".
דוגמה עדכנית במיוחד לחוסר השקיפות אפשר לראות במקרה של חברת קוקה קולה, שניסתה לאסוף מוצרים מקולקלים מהמדפים (ריקול -recall ) מבלי להודיע לציבור, ואפילו מבלי להודיע לרשתות המזון. רק לאחר שהחלו שמועות בנושא הודיעה לציבור על האיסוף. החברה מסרה אז כי "קיים חשש לסטיית ריח בסדרות ייצור מוגבלות. הבעיה נובעת מתקלה אצל יצרן הפחמן הדו-חמצני של החברה ואינה קשורה כלל לתהליכי הייצור במפעל".
"ההחלטה האם לדווח לציבור ומתי לא יכולה להישאר בידי העסק", קובע רגב-כביר. "האחריות על הודעה לציבור צריכה להיות של משרד הבריאות". במשרד הבריאות חושבים אחרת: "ליצרן יש אחריות בלעדית למוצר שהוא מייצר", אומר לב, "אני לא רוצה להיות זה שמקבל את האחריות על פעילות היצרנים. כשיצרן עובר עבירה אני אהיה זה שידאג שהוא ישלם את המחיר. גם בארה"ב רוב הריקולים הם באחריות היצרנים ומבוצעים באופן וולונטרי".
נקודת השבר הגדולה ביותר בתחום המזון בישראל היתה פרשת רמדיה, שבעקבותיה קמה ועדת פיינרו. המלצותיה של הוועדה הביאו להקמת מועצת מזון עליונה ב-2004, שאמורה לקיים את הממשק בין משרד הבריאות למשרד החקלאות בנושאים הקשורים למזון, ובכך לפתור לא מעט מהבעיות שתוארו כאן.
במשרד החקלאות ובמשרד הבריאות טוענים כי המועצה פועלת ומממשת את ייעודה. ואולם בימים אלה סיים פרופ' זמיר הלפרין, יו"ר המועצה, את תפקידו, וגורמים בענף טוענים כי הוא, כמו קודמו בתפקיד, פרופ' אלכסנדר אבירם, הבין כי למועצה חסרות שיניים.
"המועצה כמעט לא התכנסה, וגם כשכבר נאספנו הפגישה נערכה במקומות מוזרים כמו מקלטים", מספר פרופ' אבירם. "המזכירה האישית שלי היתה צריכה לדאוג לכל התיאומים כי לא היה מי שייקח את זה על עצמו. כמה מוועדות המשנה שהוקמו לא התכנסו מעולם, לרשות המועצה לא הועמד כל תקציב או משאבים אחרים והיא לא זכתה לשיתוף פעולה הולם מצד שני המשרדים". לדבריו, זו הסיבה לכך שפרש.
בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת שהתכנסה ביוני 2009 בנושא פיקוח משרד הבריאות על איכות המזון בישראל, נקבע כי "משרד הבריאות אינו מהווה גורם מרתיע דיו בתחום הפיקוח על המזון". כמו כן, קראה הוועדה למשרד הבריאות "להגביר את התיאום והאחידות בפיקוח על המזון". בארגון אמון הציבור מאמינים כי ארגון מחדש של התחום וריכוז כל הסמכויות בידי גורם אחד יצמצם את הכשלים הרבים בשוק המזון בישראל.
פוגעים בבטן הרכה
רינה רוזנברג
8.1.2010 / 7:02