ספורט ביזנס | באירופה החליטו לעצור את האוליגרכים

הדעה הרווחת היא שארה"ב היא מעוז הקפיטליזם, בעוד שאירופה היא ברובה סוציאל-דמוקרטית. זה אולי נכון בנוגע למדיניות הכלכלית של המדינות, אבל כשזה מגיע לספורט - היוצרות מתהפכות.



בליגות המקצועניות בארה"ב יש רגולציה פיננסית, יש תקרת שכר (לפעמים היא קשוחה ואי אפשר לחרוג ממנה, ולפעמים היא רכה, כלומר אפשר לחרוג ולשלם קנס), יש משכורות מינימום מכובדות ביותר ויש התנהלות אחראית. בארה"ב יש גם שוויון הזדמנויות נדיר בדראפט, שבו עלול השחקן הטוב ביותר שעומד לבחירה למצוא את עצמו בקבוצה הגרועה ביותר, כמו לברון ג'יימס שהגיע העונה לחור כמו קליבלנד ומשנה את הגורל של קבוצת הכדורסל המקומית. על רקע זה מובן גם מדוע בפוטבול האמריקאי יש תחלופה של האלופה כמעט בכל שנה, ויש עניין רב בליגה הזאת.

לעומת זאת, בכדורגל האירופי שולט קפיטליזם של כרישים. הקבוצות הגדולות רושמות הכנסות של מאות מיליוני יורו מתמלוגים משידורי הטלוויזיה, פרסי הענק שמחלקת ליגת האלופות ונתחים בעוגת הפרסום. בשורה התחתונה, חלק מהקבוצות נהנות מרווחים של עשרות מיליוני יורו בשנה. מנגד, הקבוצות הבינוניות והקטנות כורעות תחת הנטל, וחלקן מתפרקות או יורדות לליגות נמוכות.







אבל ההכנסות של הקבוצות הגדולות הן לא הסיפור האמיתי שעומד מאחורי הצלחתן. הקבוצות העשירות באמת הן כאלה שיש להן "שוגאר דדי'ס" שמזרימים להן כספים. כך קרה עם צ'לסי של רומן אברמוביץ', שבזכות הזרמת מאות מיליוני ליש"ט מצדו נהפכה לאימפריה, וכך מנסים עכשיו מיליארדרים ממדינות המפרץ לעשות עם מנצ'סטר סיטי. בעלי ההון מזרימים לקבוצותיהם מאות מיליוני יורו, שבהם נקנים שחקנים מצוינים שנהנים ממשכורות בלתי נתפשות. אין פה מודל כלכלי הגיוני כמובן. הקבוצה היא סוג של צעצוע מתוחכם עבור הכרישים.



גם בישראל נוצרה סערה לא קטנה כשהגיע ארקדי גאידמק והזרים לבית"ר ירושלים כ-100 מיליון דולר - תקציב עצום יחסית לשאר הקבוצות.



חוזרים לשורשים



מישל פלאטיני, שחקן העבר הגדול ונשיא אופ"א (התאחדות הכדורגל האירופית), רוצה כיום לחזור לשורשים הסוציאל-דמוקרטיים, ומנסה להנהיג בכדורגל האירופי רגולציות של מודל כלכלי הגיוני. "פייר פליי פיננסי", קוראים לתוכנית הזאת, שאושרה עקרונית וצפוי מאבק גדול בשנה הקרובה על אישורה הסופי. לפי התוכנית, החל בעונת הכדורגל 2013/2012 לא יוכלו הקבוצות להוציא יותר ממה שהן מכניסות. ההכנסות יהיו רק כאלה שמכונות "טבעיות" - כרטיסים, זכויות שידור, מכירת מוצרים נלווים וגיוס חסויות - ולא הזרמת כסף מבחוץ. ספרי הקבוצות יהיו פתוחים בפני אופ"א, וקבוצה שתחרוג יחרגו עלולה לקבל קנס ואפילו להיות מורחקת מגביעי אירופה.



הקבוצות העשירות מאוד, אלה שמסתמכות על מיליאררים, אולי ייפגעו בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך התוכנית הזאת תכניס יציבות לכדורגל האירופי, תיצור שפיות ברמת המשכורות של השחקנים וגם תמנע פערים שהולכים וגדלים בין הקבוצות.



באנגליה, שם נמצאות הקבוצות העשירות בעלות השוגר דדי'ס, יש התנגדות למהלך של פלאטיני, אבל ארגון הקבוצות האירופיות (שבו חברות 103 קבוצות, כולל מכבי חיפה והפועל תל אביב) כבר הביע תמיכה במהלך, וכך גם איגוד השחקנים המקצוענים הבינלאומי וארגון הגג של הליגות האירופאיות.



לפי פלאטיני, המהלך נתמך על ידי רוב עצום של בעלי הקבוצות, ואפילו האוליגרכים מבינים שהכיוון נכון. הרי הם לא היו מנהלים אף עסק אחר שלהם כך. אברמוביץ' סגר בחג המולד את החוב של צ'לסי והעביר לקבוצה 343 מיליון ליש"ט, מתוך כוונה שכעת היא תנסה להסתדר לפי מודל כלכלי הגיוני, ושעד 2012 היא אכן תוכל לעמוד בהוצאות בהתאם להכנסות.



לגבי מנצ'סטר סיטי העניין מוטל בספק. הקבוצה דיווחה שלשום על הפסד של 92.6 מיליון ליש"ט בעונה האחרונה - ההפסד הגדול ביותר אי פעם של קבוצה אנגלית. ללא הכסף מהמפרץ הקבוצה לא תעמוד במודל של פלאטיני, אבל יש לשייחים שנתיים וחצי להתארגן.