סוף לעימות בארגנטינה: הנגיד לא הסכים להלוות לממשלה 6.6 מיליון דולר ואולץ להתפטר

נשיאת ארגנטינה, כריסטינה פרננדז דה קירשנר, פיטרה היום את נשיא הבנק המרכזי, מרטין רדראדו, מתפקידו בשל סירובו להלוות לממשלה 6.6 מיליארד דולר מיתרות המט"ח של הבנק המרכזי, כדי לסייע בפירעון חובות הממשלה. רדראדו, המשמש כנשיא הבנק המרכזי מאז שנת 2004, סירב מוקדם יותר השבוע לדרישת קירשנר כי יתפטר, אולם אולץ להתפטר בעקבות צו שהוציאה הנשיאה היום.



הנשיאה קירשנר הורתה בחודש שעבר לבנק המרכזי להלוות לממשלה 6.6 מיליארד דולר מיתרות המט"ח של הבנק המרכזי המסתכמות ב-48 מיליארד דולר, כדי לסייע בהחזר חובות בסך 13 מיליארד דולר שהממשלה נדרשת לפרוע השנה. עם זאת, רדראדו - אשר במהלך כהונתו כמעט שילש את יתרות המט"ח של ארגנטינה - סירב להעביר את הכספים לממשלה.



דובר מטעם רדראדו הדגיש כי נשיא הבנק המרכזי עזב את תפקידו, אולם לא התפטר, וכי בכוונתו לערער על ההחלטה בבית משפט, בטענה כי לנשיאה אין את הסמכות לפטר את נשיא הבנק המרכזי מתפקידו ללא אישור הקונגרס.



כלכלנים מעריכים כי לממשלה יחסרו בין 2 ל-7 מיליארד דולר לצורך מימון פירעון חובות בסך 13 מיליארד דולר השנה. בה בעת, נרשמה האטה בצמיחה בהכנסות הממשלה עקב המיתון הכלכלי העולמי. ב-2009 הצליחה הממשלה לפרוע את כל חובותיה לאותה שנה, בסך 20 מיליארד דולר.



בסתיו 2008 הודיעה הנשיאה קירשנר על הלאמת קרנות הפנסיה במדינה, בהיקף של כמעט 30 מיליארד דולר, בניסיון למנוע מארגנטינה להגיע לחדלות פירעון, זו הפעם השנייה בתוך עשור. קירשנר טענה אז כי המהלך נועד להגן על גימלאים במדינה, מפני מפולת בשוקי המניות והאג"ח המקומיים עקב המשבר הפיננסי העולמי.



ארגנטינה אימצה את מודל "הסחר החופשי" של קרן המטבע הבינ"ל (imf) בהתלהבות גדולה מזו של כל מדינה מתפתחת אחרת. במהלך שנות ה-90' נפתחה כלכלתה לעולם, המכסים הופחתו, שירותים ממשלתיים - החל מרכבות וכלה בטלפון – הופרטו, תאגידים רב-לאומיים התקבלו בברכה והמטבע המקומי הוצמד לדולר האמריקאי. המדינה נענתה ללא סייג לדרישות הקרן וקיצצה בסיוע הממשלתי לאוכלוסיות קשות יום, הורידה את רמת השכר בשירות הציבורי, וחיסלה את הגירעון בתקציב כדי למשוך השקעות זרות.



אלא שכל הצעדים האלה לא סייעו לארגנטינה, וב-2001 נקלעה המדינה למשבר הפיננסי החמור בתולדותיה. הגורם העיקרי למשבר הכלכלי היה החלטת הממשלה להצמיד את הפסו לדולר. המטבע האמריקאי, שנסחר בשער גבוה משוויו בפועל, גרם לכך שגם הפסו היה מוערך ביתר. אלא ש"חוזקו" של הפסו פגע קשות בייצוא מארגנטינה, הוזיל באופן מלאכותי את הייבוא, וגרם לפשיטת רגל של עסקים מקומיים.



על מנת לתמוך בפסו נאלצה ארגנטינה להגדיל את העתודות הדולריות שלה, והקרן הזרימה לממשלה בשמחה הלוואות של עשרות מיליארדי דולרים. כתוצאה מכך צברה ארגנטינה חוב לאומי שהשתווה ל-70% מתקציבה השנתי - סכום כמעט בלתי ניתן לפירעון. יתר על כן, הלוואות הקרן הותנו בהיעדר גירעון בתקציב הממשלה. אלא שהכלכלה המקומית, שסבלה גם כך מירידה בהכנסות ממסים, היתה זקוקה באותה עת יותר מכל דווקא להגדלת הוצאות הממשלה. הקיצוצים בתקציב פגעו בעיקר בעניים, ומצבם של הארגנטינאים רק הלך והחמיר.



עד לאימוץ המלצות הקרן היתה ארגנטינה אחת הארצות העשירות בתבל, ורמת החיים של המעמד הבינוני הגדול שלה התחרתה בזו של מדינות אירופה. מכסי יבוא גבוהים הגנו על היצרנים המקומיים ואיגודים מקצועיים חזקים הבטיחו כי גם עובדי תעשייה היו מסוגלים לרכוש בית ומכונית ומימון השכלה גבוהה לילדיהם. הנשיא לשעבר, נסטור קירשנר, האשים בשנים האחרונות את קרן המטבע בכך שעצות האחיתופל שלה גרמו לקריסת הכלכלה המקומית.



לטענתו, ארגנטינה היא רק מקרה אחד מיני רבים של מדינות שאימצו את המלצות כלכלני המערב בעשורים האחרונים ושילמו על כך מחיר יקר - החל מקריסת ה"נמרים" של דרום מזרח אסיה וכלה במשברים שפקדו את ברזיל ורוסיה. מחקר שערך המרכז למדיניות כלכלית בארה"ב הראה כי בין 1960 ל-1980 היתה הצמיחה הכלכלית במדינות אמריקה הלטינית גבוהה באופן ניכר מאשר בין 1980 ל-2000, עת יושמה שם מדיניות הקרן.