שיחדש בוול סטריט

>> פרשני וול סטריט והמדיה הפיננסית, המסקרת ומצטטת אותם תדיר, מתים על ביטויים קליטים. ברגע שביטוי המתאר מצב מסוים תופס פופולריות, כמעט ולא ניתן לשמוע ראיון עם פרשן או אנליסט או לקרוא מאמר בעיתון או ברשת שבו הביטוי הזה לא מוזכר, ובדרך כלל הרבה יותר מפעם אחת.

לפני שנתיים שמענו הרבה את הביטוי decoupling, שנועד לתאר את הנתק שאמור היה להתקיים בין הכלכלה במדינות המתפתחות למשבר הנדל"ן בארה"ב - נתק שכידוע לא התקיים. איתו ניתן היה לשמוע פעמים רבות את הביטוי contained, שהשימוש בו בא להסביר כי משבר הסאבפריים לא יזלוג לכלל שוק הדיור - מה שדווקא כן קרה.



באותה תקופה כולם גם היו חדורי אמונה ב-soft landing (נחיתה רכה) - ההנחה שצפויה ירידה מתונה בכלכלה ולא נפילה קיצונית. גם תסריט פופולרי זה לא בדיוק התממש.



המשותף לכל ביטויי ההרגעה האלה, שהושמעו רבות ב-2007, לפני שהתבררו ממדיו האמיתיים של המשבר, הוא שהם היו בבחינת ארגעת שווא. כולנו מכירים את הביטוי אזעקת שווא. עם זאת, על אף שאזעקות השווא מטרידות ומעצבנות, הרי שבמקרה הגרוע הן גורמות לבהלה וגוררות התגוננות שלא צורך - אבל הן לא מסוכנות. דווקא ארגעות השווא הן מסוכנת הרבה יותר, שכן מחיר הטעות במקרה כזה הוא היקלעות לסכנה בלי להיערך לקראתה.



אלא שהטבע האנושי שונא אזעקות שווא. בני האדם מעדיפים בהרבה את ארגעות השווא. אנחנו מעדיפים להתכחש לבעיות ולהדחיק אותן מאשר שמישהו יטריד את מנוחתנו ויגרום לנו אי שקט.



ביטוי נבוב וריק מתוכן



בתקופה האחרונה משתלט על השיח הכלכלי בוול סטריט מונח חדש - exit strategy (אסטרטגיית יציאה). מדובר באופן שבו הבנק הפדרלי האמריקאי יחזור בהדרגה לשגרה, יעלה את הריבית מהתהום שבו היא נמצאת כרגע ויפסיק את ההזרמות הכספים המסיביות ואת צעדי הסיוע לשוק האג"ח ולמערכת הבנקאות, שאותם הוא מבצע זה יותר משנה.



חייבים להודות כי הביטוי נשמע טוב. אסטרטגיה היא מלה חזקה, מעוררת ביטחון. היא משדרת תחושה של סדר, שלפיה יש יד מכוונת ויציבה הנשלטת בידי מוח עתיר אינטיליגנציה, שדואגת כי הדברים יסתדרו בסופו של דבר על הצד הטוב ביותר. לכן, כמעט שלא ניתן להיתקל במצגת פאוואר פוינט, תוכנית עסקית או דיווחי חברות שהמלה אסטרטגיה לא מופיעה בהם לפחות פעם אחת, ובדרך כלל הרבה יותר.



אלא שבמקרה זה, למרבה הצער, לא עומד דבר מאחורי הביטוי "אסטרטגיית יציאה", לפחות אם בוחנים את צעדיו העתידיים של הבנק הפדרלי. זהו ביטוי נבוב וריק מתוכן, שהמדיה ופרשניה ממלמלים כמו מנטרה רק כי כולם מדברים על זה.



ההסבר לכך פשוט. יש מצבים, והמקרה הנוכחי הוא כזה, שבהם אין שום אסטרטגיית יציאה מסודרת אפשרית - אלא רק יציאה תוך בלגאן גדול ומשבר.



יש בחיים תהליכים שבהם, לאחר שכבר עלית על נתיב מסוים, אין אפשרות להחזיר את הגלגל לאחור באופן הדרגתי ומבוקר. הם נידונים להיגמר בפיצוץ.



למשל משחק פירמידה. תשאלו את ברנרד מיידוף אם היה יכול לנקוט אסטרטגיית יציאה מההונאה שלו. ברור שלא. לאחר שהוא הגיע לנקודת האל-חזור, שבה סכום הכסף שהופסד אינו ניתן להחזר, לא היתה לו כל ברירה אלא להמשיך במשחק, למשוך זמן ולהתפלל.



ניתן לחשוב על מקרים נוספים שבהם יש בעיקר אסטרטגיית כניסה, בלי שום סיכוי לאסטרטגיית יציאה. זה קרה יותר מפעם אחת למדינות. "אסטרטגיית היציאה" של האמריקאים מווייטנאם הסתכמה בפינוי מבוהל במסוקים מגג השגרירות. נסיגת הסובייטים מאפגניסטאן לא היתה מוצלחת יותר - ועלינו להודות בכאב שגם יציאתנו באישון ליל מלבנון בשנת 2000 לא היתה בדיוק מופת ל"אסטרטגית יציאה".



גם ההיסטוריה הקרובה של מדיניות הבנק הפדרלי, מהעשור האחרון, לא תומכת באפשרות של אסטרטגיית יציאה מסודרת. ב-1998 - שנת המשבר של קרן ltcm והשווקים המתעוררים - הבנק הפדרלי החל לאמץ את שיטת כיבוי השריפות באמצעות שפיכת המון נזילות על כל דבר, נראה היה שהוא מצליח לא רע במדיניות הכניסה שלו, שלמשך זמן מסוים היה נדמה כאילו פתרה את הבעיה. ואולם ברגע שהוא החל לנסות ליישם אסטרטגיית יציאה, מהר מאוד כל העסק התפרק לו מתחת לידיים. כך היה כשניסו להעלות בחזרה את הריבית בשנת 2000 - שוק המניות התרסק מיד והכלכלה נכנסה למצוקה.



לאחר שהכלכלה האמריקאית החלה להתאושש, בזכות ריבית נמוכה במיוחד, ונוצרו בועות האשראי והנדל"ן, קרה אותו דבר בדיוק - רק ביתר עוצמה. קצת לאחר שהבנק הפדרלי התחיל לנסות לרדת מעץ הריבית הנמוכה, הבועה התפוצצה והכלכלה כולה נפגעה קשות.



כיום אנו ניצבים בפני מצב דומה. לכולם ברור שבמועד כלשהו צריך יהיה לרדת מעץ הריבית הנמוכה והזרמות הכספים. יש ויכוח ער בין כלכלנים לגבי העיתוי שבו צריך להתחיל ליישם את אותה אסטרטגיית יציאה עלומה. מצד אחד, יש הטוענים שכבר הגיע הזמן לכך. מצד שני, רבים חושבים שעדיין מוקדם מדי, וצריך לחכות עוד כמה חודשים. נו, ממש הבדל גדול.



התחזית: התקף נוירוטי של הכלכלה



מה שלא שומעים כמעט זה את הקול שלישי, שאומר: "חברים, זה בכלל לא משנה אם זה יהיה עכשיו או בעוד כמה חודשים - הרי בכל מקרה, ברגע שהנזילות האדירה תתחיל להתייבש, צפוי התקף נוירוטי מחודש של הכלכלה". האמת, זה די מוזר שלא שומעים את הקול השלישי הזה, שכן דווקא ניסיון העבר הלא רחוק מראה כי זהו המקרה הנפוץ. אבל כנראה שאנשים מעדיפים להשמיע ארגעות שווא - ולא להסתכן בתדמית של מי שהפעיל אזעקת שווא.



לא ניתן לתרגם את ההערכה הזו לצעדי השקעה פרקטיים ולהמלצות על קנייה או מכירה של נכסים פיננסיים. ראשית, אנחנו לא יודעים מתי זה יקרה ובוודאי באילו מגזרים עלולה הירידה הכאוטית של הבנק הפדרלי מהעץ לפגוע יותר ובאילו פחות.



אבל מה שמשקיעים כן צריכים לחשוב עליו מראש זה מה הם יעשו ביום שבו התהליך הזה יתחיל. האם הם ערוכים נפשית להישאר בשווקים הפיננסיים - בין אם מדובר במניות, באיגרות חוב או בסחורות - גם בימים של טלטלות חזקות, או שהם יפעלו כפי שפעם תיאר לי משקיע ותיק את "אסטרטגיית היציאה" שלו, שהיתה פשוטה מאוד: "לקחת את הרגליים, ולרוץ בכל המהירות לכיוון היציאה!".



הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות ומנהל מחקר חו"ל בפסגות