>> עו"ד יעקב וינרוט עלול למצוא את עצמו בתקופה הקרובה נאלץ להתמודד, בנוסף להליך הפלילי נגדו באשמת שוחד והלבנת הון, עם תביעות אזרחיות של שותפיו לשעבר שיבקשו נתח בשכר הטרחה השמן שקיבל מלקוחות המשרד, מיכאל צ'רנוי, ארקדי גאידמק והיהלומן דן גרטלר בגין הסכמי המס שהשיג עבורם.
אין מחלוקת כי וינרוט הפקיד יותר מ-30 מיליון שקל, שכר טרחה מלקוחות אלה, בחברת פרטית זרה שבבעלותו, ספיר הולדינגס, ולא בחשבון המשרד. יתרה מזו, עורכי הדין במשרד ב-2003, בתקופה בה נכרתו הסכמי המס, לרבות שותפים בכירים, לא ידעו על ההכנסה הצדדית של וינרוט, שלפחות לפי כתב האישום נגדו, שקולה כנגד ההכנסה השנתית של המשרד.
עורכי הדין בעז בן צור וירון פירדי, שהיו שותפים בכירים בעת הרלוונטית ופרשו מהמשרד ב-2005, סירבו להגיב לדברים. עו"ד יוסי אשכנזי, שהיה שותף זוטר במשרד ופרש במארס 2003, וכיום הוא שותף במשרד הרצוג פוקס נאמן העדיף שלא להגיב.
וינרוט מואשם כי כלא עצמו לניגוד עניינים מול פקיד השומה שוקי ויטה: ויטה היה לקוח של וינרוט ב-2003, ובאותה עת אישר הסכמי מס חריגים ללקוחות "כבדים" של וינרוט - מיכאל צ'רנוי, ארקדי גאידמק והיהלומן דן גרטלר. האיש שהיה בקשר ישיר מול ויטה הוא רו"ח זאב פלדמן, שנגדו סגרה הפרקליטות את התיק. לשיטת הפרקליטות, וינרוט סייע משפטית לוויטה כדי שהרשעה פלילית ישנה נגדו לא תפריע לקידומו ברשות המסים. חלק מהטיפול בענייניו המשפטיים של ויטה היה בחינם ואילו תמורת הליך בבית הדין לעבודה שילם ויטה לווינרוט 20 אלף שקל ב-20 תשלומים חודשיים. ויטה מואשם בקבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים.
וינרוט, כפי שנחשף בתמליל החקירה ב-themarker, סיפר לחוקרי היאחב"ל באפריל 2008 כי לקראת חתימת הסכם המס עם גאידמק, נפגש עם ראש הרשות לאיסור הלבנת הון, יהודה שפר, ועם מפקד היאחב"ל דאז, יוחנן דנינו. בעבור צ'רנוי נסע וינרוט לקפריסין ועבר שם על חומרים שהעביר לו רואה חשבון של צ'רנוי, עמד בקשר עם עורך דין בולגרי של צ'רנוי ואף הרחיק לרוסיה כדי לקבל אישורים שונים מהממשל אודות צ'רנוי.
החוקרת רפ"ק מירה קליין הציגה בפני וינרוט שתי חשבוניות מחברת ספיר הולדינג של וינרוט שהוצאו לגאידמק, בסך 20 מיליון שקל. "זה בגין כל הטיפול בגאידמק, לאו דווקא בעניין המס", הגיב וינרוט. אז שלפה החוקרת חשבוניות נוספות שהוצאו לגאידמק, הפעם ממשרד וינרוט. "גם כסף זה שולם בגין מכלול הפעילות מול גאידמק", הגיב וינרוט. "יש פעילות שוטפת במשרד ועל זה גאידמק היה אמור לשלם בהסכם. כאשר היה מדובר בנושאים שבהם אני טיפלתי באסטרטגיה כללית, לא רק משפטית, כמו החקירה בצרפת ונושא הקמת עסק בישראל, טיפלתי בכך באופן אישי והכספים הועברו לחברת ספיר הולדינגס", כך הסביר וינרוט את ההפרדה בין החשבונות.
"אובססיה עם כסף"
וינרוט החזיק באותה תקופה יותר ממחצית מאחוזי השותפות במשרד. באופן עקרוני הכנסות של שותפים בשותפות עורכי דין, צריכות להיכנס לחשבון השותפות ולהתחלק לפי האחוזים שנקבעו בהסכם השותפות. ההבחנה המרכזית היא בין עבודות משפטיות לבין אמצעים אחרים להשגת רווח באופן אישי, דוגמת השקעה בניירות ערך או עסקת נדל"ן שמבצע עורך הדין מחוץ לעבודתו במשרד.
שותף לשעבר במשרד הבהיר שיש משרדים שבהם מחליטים כי שותף או עורך דין יכול לבצע עבודה משפטית באופן פרטי, כך שאינה חלק מרווחי המשרד. במשרד וינרוט, הדגיש, לא היתה ידועה מדיניות כזו. עורך דין ותיק שמכיר את המשרד ואת וינרוט עצמו הגדיר את הפקדת הכסף בחשבון הפרטי באופן הבא: "אני רואה זאת בבחילה. עורך דין שמרמה את שותפיו. זו תאוות בצע". שותף לשעבר אחר במשרד אמר ש"לווינרוט יש אובססיה עם כסף". חשוב להדגיש כי וינרוט תרם אישית בשמונה השנים האחרונות כ-11 מיליון שקל לארגוני צדקה, כפי שנחשף ב-themarker.
עורך דין בכיר התקשה להבין כיצד סיכן וינרוט את המוניטין שלו. לדבריו, באמצעות ההפקדה של הסכום בחברה הזרה לא שילם וינרוט מס הכנסה (שנע סביב 50%), אלא שילם מס חברות שבשעתו היה 35%. הוא מדגיש כי אם התקבולים מהסכמי המס מוגדרים כשכר טרחה הרי עקרונית חייב היה וינרוט - מבחינת השותפים ולא מבחינת מס הכנסה - להעבירם לחשבון השותפות. "אם זה לא שכר טרחה, אז מה זה בעצם", הקשה.
עורך דין אחר, מומחה לענייני מס, סבור דווקא כי פעולת וינרוט היתה לגיטימית, בהנחה שהשליטה והניהול של החברה הזרה היו מישראל. ההעברה לספיר הולדינגס היתה בהמלצתו של רו"ח פלדמן ולמדינה אין תביעות מס בעניין זה.
וינרוט סירב להגיב לכתבה.
וינרוט חשוף לתביעות של שותפים לשעבר מכיוון שהעביר שכר הטרחה לחברה בבעלותו
מאת עמית בן-ארויה
11.1.2010 / 7:04