כל הכבוד אליהו

>> בנק ישראל לא רוצה בשלמה אליהו כבעל שליטה בבנק לאומי. זה ברור מהנתונים: הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל ואגף החשב הכלל במשרד האוצר מתדיינים כבר חודשים ארוכים על השינוי בתיקון מראני. כלומר, על השינויים בחוק שיאפשרו למכור את יתרת מניות המדינה בבנק לאומי, וזאת מבלי שייווצר גרעין שליטה חדש בבנק - ובכך להפוך את לאומי לבנק הראשון בישראל הנשלט בידי ציבור בעלי המניות בשוק ההון.

מכיוון שמדובר בניסיון חדשני בשליטה בבנקים בישראל, למעשה ניסיון חדשני בשליטה בחברות בישראל בכלל, בבנק ישראל ובמשרד האוצר דנים כבר חודשים בפרטים שיאפשרו להבטיח שליטה תקינה של שוק ההון בבנק. משמע, להבטיח כי מינוי דירקטורים בבנק ייעשה בידי האסיפה הכללית של בעלי המניות בבנק, וכי לא ייווצר, למשל, מצב שבו אף בעל מניות אינו טורח להציע מועמדים לדירקטורים לבחירת האסיפה.



לשם כך נקבע בחוק מנגנון כפול: האחד, תוקם ועדה של אנשי ציבור שתציע מועמדים לדירקטורים ותעמיד אותם לבחירת האסיפה הכללית. השני, יינתן תמריץ לבעלי המניות להציע מועמדים משל עצמם, בכך שגם לבעלי מניות קטנים יחסית יותר להציע מועמד משלהם לדירקטוריון. בנק ישראל ממליץ כי כל בעל מניות המחזיק ב-4% ויותר מהון המניות יוכל להציע דירקטור. משרד האוצר, לאחר התייעצות עם יו"ר רשות ניירות ערך זוהר גושן, תומך אפילו במתן אפשרות למינוי דירקטורים לכל בעל מניות שמחזיק יותר מ-2% מהחברה. בכל מקרה, בעלי המניות יוכלו להציע רק מועמד אחד לדירקטוריון.



פה קבור הכלב. התיקון לפיו בעל מניות יוכל להציע רק מועמד אחד לדירקטוריון משמעו שמי שמחזיק ב-2% ממניות בנק לאומי ומי שמחזיקים ב-10% מהמניות ייהנו מכוח השליטה זהה: דירקטור אחד מטעמם, ותו לא. במקרה של בנק לאומי הרמז הוא ברור: אליהו, המחזיק ב-10% מהון המניות של הבנק, לא יוכל לשלוט בדירקטוריון.



התיקון הזה, שעדיין נמצא בדיונים בין האוצר ובנק ישראל, הוא ניסיון ברור למנוע את השליטה בבנק מאליהו. בנק ישראל לא רוצה אותו, נקודה. מצד שני, אליהו לא צריך להיעלב, זה לא אישי נגדו. ככל הנראה, בנק ישראל פשוט לא רוצה בעל שליטה כלשהו בבנק, לא משנה מי הוא יהיה.



לבנק ישראל הספיקו המריבות בשנה האחרונה עם בעלי שליטה שמתקשרים עם גורמים שמימיים, או בעלי שליטה שבשעת צרה פשוט מסרבים להזרים הון לבנק. עם בעלי שליטה כאלה מי בכלל צריך בעל שליטה, שואל את עצמו בנק ישראל, ולכן החליט לבחון בפעם הראשונה בישראל את המודל של בנק ללא גרעין שליטה - בנק ששוק ההון שולט בו.



זהו ניסוי אמיץ למדי. יש שיאמרו שזהו ניסוי מרחיק לכת ומסוכן, בהיעדר ניסיון בניהול חברות בידי שוק ההון בישראל. אחרים יטענו כי זה ניסוי שקוף שבו בנק ישראל פשוט מעביר את השליטה בבנק לאומי לידיו. בלי גרעין שליטה אפקטיבי, הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל יהיה בעל המלה האחרונה לגבי המתרחש בבנק.



בכל מקרה, אליהו מתכוון להעמיד את התיקון הזה למבחן מוקדם מכפי שתיכנן בנק ישראל. עוד לפני שהשינוי בתיקון מראני עובר, אליהו מעמיד את תיקון מראני המקורי למבחן - הוא מציע מועמד משלו לדירקטוריון לבחירת האסיפה הכללית של הבנק. לא רק זאת, אלא שאליהו מעמיד מועמד ראוי במיוחד לדירקטוריון, מועמד שאפילו בנק ישראל יתקשה מאוד להתנגד לו: נגיד בנק ישראל לשעבר, דוד קליין.



מה יקרה כאשר תתכנס האסיפה הכללית של בעלי המניות כדי לדון בבחירתו של קליין לדירקטוריון בנק לאומי? באסיפה הזו יעמוד אליהו עם כוח הצבעה של 10% מהמניות בבנק. מולו תעמוד המדינה עם 11% מהמניות בבנק. משמע, כמעט תיקו. מכיוון שבמאי אמורה המדינה להחליף חלק מהדירקטורים בבנק, קיים סיכוי סביר כי המדינה תקדים ותציע מועמדים חדשים לדירקטוריון כבר באותה אסיפה - אל מול קליין. כך יצא שעוד לפני שבנק ישראל התכוון, תיקון מראני קורם לו עור וגידים: בפעם הראשונה תצטרך אסיפה כללית בישראל, במצב של כמעט תיקו בין שני בעלי המניות הגדולים, לבחור בין מועמדים מתחרים לדירקטוריון של חברה. הללויה.



מה יהיו תוצאות התחרות הזו - בין המועמד של אליהו ובין מועמדי המדינה לדירקטוריון הבנק - קשה לחזות. כלל לא ברור, למשל, אם המדינה תבחר להצביע נגד קליין (וכי מדוע להצביע נגדו - האיש הוא ללא ספק מועמד ראוי לדירקטוריון הבנק). בכל מקרה, האתגר שהציב אליהו בפני בנק ישראל והמדינה יביא לדמוקרטיזציה של שוק ההון בישראל, גם אם בעיתוי ובתנאים שאינם נוחים למדינה. כל הכבוד לאליהו.