>> הכניסה לעשור החדש מציינת גם 15 שנה לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חוק הנתפש כאחת מהמהפכות החברתיות החשובות בחברה הישראלית. החוק הגדיר סל שירותי בריאות מקיף ומחייב וקבע כי הזכאות לו עומדת לכלל האוכלוסייה. החוק הקנה חופש מעבר של מבוטחים מקופה לקופה נעדר כל התניות, הנהיג מנגנון פרוגרסיבי של תשלום דמי ביטוח בריאות ושיפר את מנגנון הקצאת המקורות.
בשנים האחרונות נסוב השיח הציבורי בתחום הבריאות בעיקר סביב מנגנון אימוצן של תרופות וטכנולוגיות חדשות לסל השירותים שבאחריות קופות החולים. ההכרה שלא ניתן לספק במימון ציבורי את כל מה שהידע הרפואי יכול להציע, מאותגרת בכל שנה לקראת עבודת ועדת הסל וזוכה לכותרות ולתשומת לב ציבורית רחבה.
מה שזוכה פחות לכותרות ולתשומת לבו של הציבור היא העובדה שהיקף המימון הציבורי של מערכת הבריאות בכלל ושל המקורות העומדים לרשות קופות החולים בפרט נשחק והולך. היקפה הכספי של שחיקה זו גדול הרבה יותר מהשווי הכספי של כל התרופות והטכנולוגיות שצורפו לסל לאורך שנות הפעלתו של החוק.
כדי לשמר את ערכן הריאלי של מקורות החוק ולהבטיח את אספקתו של סל שירותים באיכות, בזמן ומרחק סבירים, אין די בהוספת מקורות למימון תרופות וטכנולוגיות חדשות, אלא יש צורך בעדכון שנתי של המקורות בגין שינויים במחירי תשומות המערכת ובעדכון שנתי של מקורות החוק גם בגין שינויים בגודל האוכלוסייה ובהרכבה הגילאי.
בחינה מדוקדקת של הפיצוי שניתן לקופות בפועל, מלמדת שבשני מקדמים מרכזיים אלה חלה לאורך שנות הפעלתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי שחיקה שמשמעותה הכספית המצטברת היא יותר מ-5 מיליארד שקל. הפיצוי הדמוגרפי שניתן מאז הפעלתו של החוק שיקף רק באופן חלקי את הגידול הדמוגרפי בפועל, ומנגנון עדכון המחירים שיקף גם הוא רק באופן חלקי את עליית מחירי השימוש בתשומות המרכזיות לאספקת הסל (כגון מחירי שירותי האשפוז או מרכיבי השכר במערכת הבריאות).
אם ב-1995 הועמדו לרשות קופות החולים על ידי המדינה כ-3,600 שקל בממוצע למבוטח לאספקת סל שירותים מוגדר באיכות, מרחק וזמינות סבירים (במחירי 2009), הרי עבור אותו סל עומדים ב-2010 לרשות קופות החולים פחות מ-3,000 שקל.
ההידרדרות בהיקף המקורות שהועמדו על ידי המדינה לרשות קופות החולים אילצה אותן לחפש מקורות חלופיים ובהם השתתפויות עצמיות והרחבת תוכניות הביטוח המשלים, כפי שהדבר משתקף גם בנתונים מקרו-כלכליים של מערכת הבריאות: שיעור המימון הציבורי של מערכת הבריאות מצוי במגמה מתמשכת של ירידה, בעוד היקף המימון הפרטי של המערכת מצוי במגמה מתמשכת של עלייה, ושיעורו כיום הוא מהגבוהים בעולם המערבי. למגמה זו, אם תימשך, עשויות להיות השלכות קשות על אופיה הסולידרי של מערכת הבריאות.
שחיקת מקורות קופות החולים הנובעת מהפיצוי החלקי בגין גידול דמוגרפי והתייקרות המחירים אינה מייצרת כותרות בעיתונים. מאחוריה לא עומדים ארגוני חולים, שתדלנים למיניהם או בעלי אינטרסים אחרים. חלק משחיקה זו נספג על ידי קופות החולים באמצעות צעדי התייעלות שונים שננקטו על ידי הקופות לאורך השנים, אך יש גבול לכושר הספיגה וההתייעלות של הקופות.
על מעצבי מדיניות הבריאות הלאומית לנקוט צעדים ראויים כדי לשמר את היקף המימון הציבורי של מערכת הבריאות בישראל. במידה שלא יחול תיקון במנגנון עדכון המחירים והדמוגרפיה, עשויים להיפגע בעתיד ממדים שונים של איכות וזמינות שירותי הבריאות למבוטח - ששום תרופה או טכנולוגיה חדשה לא תצליח לתקן.
קוקיה הוא מנכ"ל מכבי שירותי בריאות; בן נון הוא מרצה במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון
המדינה קיצצה בהסתר 5 מיליארד שקל מתקציב הבריאות
גבי בן נון ואהוד קוקיה
12.1.2010 / 6:48