"ניו יורק טיימס" מסביר: כיצד ישראל הפכה למעצמה טכנולוגית והותירה את שכנותיה באבק מאחור

מאת דיוויד ברוקס, "ניו יורק טיימס"



היהודים הם קבוצה בעלת הישגים ידועים. הם מהווים 0.2% מאוכלוסיית העולם, אך 54% מאלופי השחמט, 27% מזוכי פרס הנובל בפיסיקה, ו-31% מזוכי פרס הנובל ברפואה. בארה"ב, הם מהווים 2% מהאוכלוסיה, אך 21% מחברי אגודות הסטודנטים של האוניברסיטאות הבכירות (ivy league), 26% מזוכי פרס קנדי, 37% מהבמאים זוכי האוסקר, 38% מרשימת הפילנתרופים המובילים של מגזין "ביזנסוויק", ו-51% מזוכי פרס פוליצר לספרות לא בדיונית.



בספרו, "תור הזהב של הישגי היהודים", סטיבן פיז מציין כמה מההסברים שאנשים מעניקים להישגים יוצאי דופן אלו. האמונה היהודית מעודדת קדמה ואחריות אישית. היא מבוססת למידה, ולא טקסיות. מרבית היהודים נאלצו לוותר על עיסוקים חקלאיים בימי הביניים, ולמדו להסתמך על מקצועות המחשבה. הם היגרו לעתים קרובות - עם כל השאפתנות הכרוכה בכך. הם התקהלו במרכזים עולמיים, ונהנו ממתח יצירתי המובנה במקומות שכאלו.



אף הסבר יחיד לא יכול לתרץ את הישגי היהודים. הדבר המוזר הוא שישראל לא הפגינה חוזק בתחומים בהם יהודי התפוצות נחשבו חזקים. במקום מחקר ומסחר, הישראלים נאלצו להקדיש את מרצם למלחמות ופוליטיקה.



מילטון פרידמן היה נוהג להתבדח כי ישראל מפריכה כל סטריאוטיפ יהודי. אנשים חשבו בעבר כי היהודים בשלנים טובים, מנהלי כספים טובים, אך חיילים גרועים. ישראל הוכיחה כי ההיפך הוא הנכון.



כיום, גם זה משתנה. הרפורמות הכלכליות של בנימין נתניהו, הגעתם של מיליון מהגרים מברית המועצות לשעבר, והקיפאון בתהליך השלום הניבו שינוי היסטורי. הישראלים רבי התושייה פונים לטכנולוגיה ולמסחר, ולא לפוליטיקה. התוצאה הייתה פגיעה קשה בחיים הציבוריים בישראל, אך השפעה ממריצה על כלכלתה.



תל אביב היתה לאחת מבירות היזמות של העולם. בישראל יש יותר חברות סטארט-אפ לנפש מאשר בכל מדינה אחרת בעולם - ובהרבה. היא מובילה את העולם בהוצאות על מחקר ופיתוח אזרחי לנפש. היא מדורגת שנייה לאחר ארה"ב במונחי מספר החברות הרשמות בנאסד"ק. ישראל, עם אוכלוסיה של 7 מיליון אנשים, מושכת את אותו היקף הון סיכון כמו צרפת וגרמניה גם יחד.



כפי שדן סנור וסול זינגר כותבים בספרם "אומת הסטארט-אפ: סיפור הנס הכלכלי של ישראל", ישראל נהנית כיום מחממת יזמות קלאסית, מקום בו חובבי ההייטק עובדים קרוב זה לזו וניזונים זה מרעיונותיו של זה.



בשל חוסנה של הכלכלה, ישראל התמודדה עם המיתון העולמי בצורה טובה למדי. הממשלה לא נאלצה להציל את הבנקים או לבצע השקעות קצרות טווח גדולות. במקום זאת, היא השתמשה במשבר על מנת לבצר את עתידה הכלכלי בטווח הארוך, באמצעות השקעה במחקר ופיתוח ובתשתיות, תוך שהיא מעלה מסים מסויימים ומבטיחה לקצץ במסים אחרים בטווח הבינוני-רחוק. אנליסטים בברקליס כותבים כי "ישראל היא סיפור ההתאוששות החזק ביותר" באירופה המזרח התיכון ואפריקה (emea).



ההצלחה הטכנולוגית של ישראל היא פרי החלום הציוני: המדינה לא נוסדה כדי שכמה מתנחלים יוכלו לשבת בקרב כמה אלפי פלסטינאים בחברון. היא נוסדה כדי שליהודים יהיה מקום בטוח להתקבץ בו וליצור דברים עבור העולם.



לשינוי בזהות הישראלית ישנן השלכות ארוכות טווח. נתניהו נוטה להשקפה אופטימית: ישראל תהיה להונג קונג של המזרח התיכון והיתרונות הכלכליים יזלגו גם לעולם הערבי. למעשה, יש עדויות זעירות התומכות בהשקפה זו, בגדה המערבית ובירדן.



אך יותר סביר כי הזינוק הכלכלי של ישראל רק יגדיל את הפער בינה לבין שכנותיה. כל המדינות באזור מדברות על עידוד יזמות. כמה מדינות עשירות בנפט משקיעות מיליארדי דולרים בהקמת מרכזים מדעיים. אך מקומות כמו עמק הסיליקון בקליפורניה ותל אביב בישראל נוצרים מכמה כוחות תרבותיים שדרכיהן מצטלבות, ולא על ידי השקעת כספים. המדינות השכנות אינן נהנות ממסורת של החלפת רעיונות חופשית ויצירתיות טכנולוגית.



למשל, בין השנים 1980-2000, מצרים רשמו 77 פטנטים בארה"ב. סעודים רשמו 171 פטנטים. ישראלים, לעומת זאת, רשמו 7,652 פטנטים.



פריחת ההיי טק יוצר גם פגיעות חדשה. כפי שטוען ג'פרי גולדברג במגזין the atlantic, יזמים אלה הם האנשים הניידים בעולם. על מנת להחריב את כלכלת ישראל איראן לא זקוקה לנשק גרעיני. היא רק צריכה לגרום לחוסר יציבות מספקת, על מנת להבריח את היזמים למקומות כמו פאלו אלטו בקליפורניה, שם לרבים מהם כבר יש קשרים ובתים. בעבר, יהודים אמריקאים היו מחזיקים בדריסת רגל בישראל למקרה שהמצב בארה"ב ישתנה לרעה. כעת, הישראלים מחזיקים בדריסת רגל בארה"ב.



בעשור קודר במיוחד, ישראל הייתה לסיפור הצלחה מדהים - אך גם מאוד נייד.



דיוויד ברוקס הוא בעל טור שבועי ב"ניו יורק טיימס" ועורך ב"ויקלי סטנדרד".