מדברים על העוני, אך לא עושים דבר

>> באחרונה פורסמו דו"ח מרכז אדווה שהצביע על גידול בפערים החברתיים בישראל ודו"ח עמותת לתת שחשף נתונים חמורים על החמרת מצב האי ביטחון התזונתי בקרב משפחות עניות בישראל. במקביל לנתונים אלה פורסמו ממצאי מחקר של אסף חמדני, שבוצע במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה, המצביע על השפעתן הרבה של עשר משפחות חזקות ועשירות על הכלכלה הישראלית.

ממצאים אלה מצביעים על כך שבישראל קיימת לא רק בעיה חמורה של עוני, אלא גם בעיה של עושר מופרז, המחריפה את הפערים החברתיים. חדשות אלה לא מפתיעות מכיוון שהן מצביעות על תמונת מצב שאינה שונה בהרבה מזו שהשתקפה בדו"ח ובממצאי מחקרים שפורסמו בשנים קודמות. מה שמפתיע הוא שעד כה לא יישמה הממשלה תוכניות יעילות שיביאו לצמצום משמעותי בממדי העוני החמור של רבים והעושר הרב של מעטים, ולשינוי במעמדה של ישראל כשיאנית ברמת הפערים החברתיים בין עניים לעשירים בקרב מדינות ה-oecd, ארגון שאליו היא מבקשת להצטרף.



לא חסרו יוזמות ממשלתיות שכללו הקמת ועדות מומחים שהתבקשו להמליץ על תוכניות לצמצום העוני. ועדות אלה הפיקו דו"חות הכוללים הצעות מעשיות בעניין. הצעות דומות אף הועלו על ידי מומחים מהביטוח הלאומי, מבנק ישראל וממרכזי מחקר. למרבה הצער, גורלן של מרבית ההצעות הוא אחד: הן מוטלות כאבן שאין לה הופכין במגירות משרדי ממשלה ומכוני מחקר. בממשלה גם לא קיים כל גוף המתמקד ומתמחה בעיסוק בנושאי העוני, העושר הקיצוני והפערים החברתיים.



בתמונת מצב זו של חוסר מעש קיימים אמנם כמה חריגים, כמו הגדלת קצבאות הזקנה והחלטת ממשלה לפני כשנתיים לאמץ כמה תוכניות להתמודדות עם העוני שעליהן המליצה המועצה הלאומית לכלכלה, אך גם התוכניות שהופעלו לא הביאו לשינוי בממדי העוני. נראה כי הציבור כבר עייף מהפרסומים על נושא העוני ומגלה אדישות רבה כלפיו, המתבטאת, בין השאר, בהיעדר כל מחאה חברתית העשויה להניע את הממשלה לפעול בתחום.



העוני הוא הפרה בוטה של זכויות אנוש בסיסיות, הוא פוגע בהתפתחותם הפיסית והנפשית של ילדים ומבוגרים, מערער את היציבות המשפחתית, דוחק יחידים ומשפחות לשולי החברה ויוצר קהילות המשופעות באלימות ובעבריינות. ההתייחסות הממשלתית והציבורית לעניין חייבת לעבור מהפך שיתבטא בכמה דרכים: ראשית, מחויבות ממשלתית, שתגובה על ידי הכנסת, להתמודד עם בעיות העוני העמוק, העושר המופרז והפערים החברתיים.



שנית, יש להקים רשות למאבק בעוני ובפערים החברתיים, שתתמקד בזירה זו ותפעל באופן קבוע ורצוף. רצוי שהרשות תרוכז על ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים, תוך שיתוף פעולה עם משרדי ממשלה אחרים, רשויות מקומיות וארגונים לא-ממשלתיים. את הפעילות הממשלתית יש ללוות במעורבות ציבורית רחבה שתתבטא, בין השאר, בפעילות של ארגונים לא-ממשלתיים שלא יניחו לממשלה ויתריעו על חיוניות הפעילות לצמצום מקביל של ממדי העוני והעושר בחברה הישראלית.



כורזים הוא מנהל תחום תכנון מדיניות במשרד הרווחה; קטן הוא מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב