הורדות ידיים בין העובדים לממשלה

>> השבתת השירותים לציבור כחלק מהמאבקים בתחום השכר ותנאי העבודה של עובדי המגזר הציבורי הוא תופעה מקובלת, אך אין להסכים כי היא רצויה ונכונה - לבטח כאשר אינה מיושמת במידה הראויה.

האזרחים אינם בני הערובה של עובדי המגזר הציבורי שלרבים מהם שכר, תנאי עבודה וביטחון תעסוקתי גבוה בהרבה מזה של מקביליהם השכירים והעצמאים במגזר הפרטי. עם זאת, כשמדובר בנושא עקרוני וברור שפוגע בעובדים ללא כל הצדקה והתחשבות, או באותם מצבים שבהם שביתה אמורה לשנות מן היסוד מציאות פוגענית כלפי עובדים, אפשר לקבל את מחאתם של העובדים.



ואולם נראה כי השתרש לו מעין ריטואל הבונה את התשתית להעלאות שכר לעובדי המגזר הציבורי. ההסתדרות וועדי העובדים מחפשים אחר סיבה כלשהי כדי לפתוח בשביתה. הסיבה יכולה להיות ישירה או עקיפה - העיקר שתהיה עילה. שביתות פורצות על רקע "הפרת הסכמים", "הזדהות עם שובתים אחרים", "שינויים ארגוניים", "הפרטה" וסיבות אחרות. לאחר שנוצרה העילה, מתיישבים ההסתדרות, העובדים, ההנהלות והאוצר לישיבות הליליות, כאשר המשתתפים מבינים כי אין כאן משהו רציני ואמיתי - פשוט צריכים להגיע להסדר כלשהו. זהו מנגנון קבוע המהווה בעצם את השיטה להעלאות שכר ולשיפור תנאי העסקה במגזר הציבורי.



התשתית הבסיסית של השכר במגזר הציבורי בנויה משתי וערב של הסכמים קיבוציים רוחביים והסכמים ייחודיים. ומשעה שלא קיים עיקרון מנחה או מנגנון סדור וארוך טווח הקובע את גובה השכר והתוספות הייחודיות, כל השדה הזה נופל קורבן למלחמת הורדת ידיים ומאבקים הנושאים בחלקם אופי בנאלי ופאתטי. ברוב המקרים הציבור נותר אדיש לשביתות אלה ולא מבין מדוע הן מתקיימות.



איני מתנגד להתאמת שכר עובדי המגזר הציבורי לממוצעי השכר במשק ולהתנהלות הכלכלה הישראלית, אך בשני הכיוונים - גם כאשר הכלכלה בצמיחה וגם כאשר היא בצניחה. עובדי המגזר הציבורי חייבים להתחשב בביצועי הכלכלה, המשק והחברה ולהתאים את שכרם להישגיה וכישלונותיה של המערכת הציבורית. התופעה של בעלי ההון ושכר הבכירים במגזר העסקי אינה פוסחת גם על המגזר הציבורי, אם כי לא באותם שיעורים. גם במגזר הציבורי יש מאיון עליון ועשירון עליון של אנשים שמרוויחים היטב ותנאי העסקתם משופרים, ולעומתם עובדים רבים שאינם מגיעים לשכר המינימום.



הגיעה השעה כי המדינה תתבגר ותשחרר את הציבור - בעיקר את ההסתדרות והעובדים - מהמופעים של השביתות המגוחכות הללו. יש לקיים דיון רציני ומעמיק שיתווה דרך חדשה, שקופה ובעיקר אמיתית יותר לקביעת השכר ותנאי העבודה במגזר הציבורי, מנגנוני ההגנה של העובדים וכללי המשחק הציבוריים. ריבוי השביתות רק מעמיק את השסע וחוסר האמון בין האזרחים ובעלי העסקים לבין משרתי הציבור והמערכת הפוליטית.



הכותב הוא מנכ"ל להב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל