הסכנה הגדולה לכלכלה הגלובלית - דפלציה

מאת שרלוט דני
אומנם אין זה הוגן להזכיר לכלכלנים את התחזיות שלהם ל-2001, אבל מי אמר שהחיים
הוגנים? אם כן, בואו נציץ על התחזית לפעילות הכלכלית הגלובלית ב-2001 שפירסמה קרן
המטבע הבינלאומית באוקטובר 2000.



"הצמיחה בכל האזורים המרכזיים בעולם תואץ", צפתה הקרן, "בעיקר בשל חוסנה של כלכלת
ארה"ב. לאחר הצמיחה המהירה ב-2000 - המהירה ביותר זה 12 שנים - צפתה קרן המטבע כי ב-2001 התוצר העולמי יצמח ב-4.2%.



לרוע המזל, לא כך היה. במקום צמיחה מהירה, חלה האטה מסונכרנת בפעילות הכלכלית ברוב מדינות העולם - הראשונה מאז משבר הנפט ב-1974. ארה"ב,
שהיתה בסוף שנות ה-90 קטר הצמיחה הגלובלי, נהפכה ב-2001 לבלם הצמיחה.
עד המחצית השנייה של 2001 שקעו שלוש הכלכלות הגדולות בעולם - ארה"ב,
יפאן וגרמניה - במיתון.



לא רק מתקפות הטרור בארה"ב ב-11 בספטמבר העיבו על הכלכלה הגלובלית.
תרמו לכך גם קריסתה של חברת המסחר באנרגיה אנרון - פשיטת הרגל הגדולה
ביותר בתולדות ארה"ב - וכן התמוטטותה של כלכלת ארגנטינה - פשיטת הרגל
הריבונית הגדולה בהיסטוריה.



כלכלנים אינם ידועים בתחזיות מיתון מדויקות, ולהגנתה של קרן המטבע
ניתן לומר כי היא בכל זאת התריעה כי כמה סכנות אורבות לכלכלה
הגלובלית ב-2001, ובראשן חוסר האיזון בכלכלת ארה"ב. יתר על כן, אף
אחד לא היה מסוגל לצפות את אירועי 11 בספטמבר.



שלושת החודשים האחרונים של 2001 אופיינו בפיטורים נרחבים וירידה חדה
ברווחים; אף שחברות רבות תלו את האשם בהתקפות הטרור בארה"ב, ההאטה
בפעילות החלה עוד לפני כן. מועצת המחקר הכלכלי הלאומי (NBER) בארה"ב
העריכה לפני כמה שבועות כי המיתון בארה"ב החל כבר במארס 2001 - עשר
שנים לאחר סוף המיתון הקודם.



קרן המטבע מצידה אמנם מנתה כמה סכנות, אך הן היו שגויות. באוקטובר
2000 היא הזהירה כי האיום הגדול ביותר על ארה"ב הוא האצה אינפלציונית
שתיאלץ את הפדרל ריזרב (הבנק המרכזי של ארה"ב) להעלות את ריבית הבסיס
משמעותית, וכך תיעצר הצמיחה.



תחת זאת, 2001 החלה בהורדת ריבית מפתיעה של 0.5%, ל-6%. בהמשך הוריד
הפדרל ריזרב את הריבית עוד עשר פעמים עד ל-1.75% - הרמה הנמוכה ביותר
זה 40 שנה. ואולם גם ההרחבה המוניטרית הנחושה הזאת לא הצליחה לחפות
על הלחצים הדיסאינפלציוניים העצומים שהעיבו על הפעילות בארה"ב.



קרן המטבע טעתה - לא האינפלציה הורידה את כלכלת ארה"ב מהפסים, אלא
התפוצצות בועת הטכנולוגיה באביב 2000, כשמשקיעים הבינו כי סכומי העתק
שהשקיעו במיזמי אינטרנט מפוקפקים לעולם לא יניבו תשואה חיובית.
בעקבות זאת החלו רבים לתהות אם ההשקעה העצומה בטכנולוגיית מידע אכן
מבטיחה צמיחה בת-קיימא בפריון העבודה - הנדבך המרכזי של הכלכלה
החדשה.



פרשנים רבים הופתעו מהמהירות שבה התפשטה המחלה האמריקאית לשאר העולם.
אפילו קרן המטבע הודתה כי זהו הצד האפל של הגלובליזציה. עצם כך
שכלכלת יפאן היתה בצרות עוד לפני שארה"ב שקעה במיתון, רק החמיר את
המצב.



הבנק המרכזי האירופי סירב להצטרף לעמיתיו בעולם בהורדות ריבית שבוצעו
במחצית הראשונה של 2001, וגרס כי כלכלת גוש היורו מוגנת מפני המיתון
שבארה"ב, וכי הסכנה האמיתית באירופה היא אינפלציה.



גם כלכלנים שצפו כי בריטניה תשקע במיתון מיד אחרי ארה"ב טעו. אמנם
לבריטניה קשרים כלכליים ופיננסיים הדוקים יותר עם ארה"ב מאשר למדינות
גוש היורו, אך הצרכנים הבריטים המשיכו לצרוך ומנעו מיתון, גם אם
במחיר של גירעון מעמיק בחשבון הסחר.



ייתכן שכלכלני קרן המטבע היו צריכים להפנות את תשומת לבם לשווקים.
שוקי המניות בעולם סיימו את 2000 במצב רוח שפוף, בעוד הטכנוקרטים
בקרן המטבע הפגינו אופטימיות. בסוף 2001 מצב הרוח בשווקים מרומם.
משקיעים רבים סבורים כי הרע מכל כבר מאחורינו, בעוד שבקרן המטבע
ניכרת פסימיות רבה. כלכלניה מעריכים כי 2002 תהיה שנה קשה לפחות כמו
.2001



מי צודק? הציפיות בשווקים להתאוששות כלכלית מהירה נראות אופטימיות
מדי. הצמיחה הכלכלית בשנתיים הקרובות תהיה כנראה לאה, וגם ההתאוששות
לא תהיה מרשימה. מעבר לכך קיימת סכנה אמיתית של דפלציה, אומר הכלכלן
הראשי של קבוצת הבנקאות HSBC, סטיבן קינג.



ביפאן, ארגנטינה, סין, הונג קונג, הונגריה, רוסיה וטייוואן יורדים
המחירים (בישראל ירד מדד המחירים לצרכן ב-1.5% - ב-11 החודשים הראשונים
של 2001). לדברי קינג, אינפלציה נמוכה מיטיבה עם הכלכלה, אך מחירים
יורדים עלולים לחבל בה, במיוחד בעת האטה. אכן, יפאן היא דוגמה טובה
למדינה שבה הבנק המרכזי אינו מסוגל להוריד עוד את הריבית הנומינלית
(היא ניצבת ברמה של 0.15%), אך בשל ירידת המחירים הריבית הריאלית
גבוהה יחסית.



דפלציה היא איום הרבה יותר גדול מאשר אינפלציה מתונה, אומר קינג.
"כשמחירים מתחילים לרדת, הכלים המוניטריים מחלידים במהירות, ובנקים
מרכזיים מתקשים לעודד פעילות כלכלית", הוא אומר.



"אם הרשויות ימשיכו ללחום את המלחמה של השנה שעברה (אינפלציה) ולא
יתמקדו במלחמה הנוכחית (דפלציה), עלול אמון הצרכנים לרדת במהירות,
וכדי לבלום את הירידה יידרשו צעדים פיסקליים ומוניטריים קיצוניים",
מוסיף קינג. לכן השאלה שבפניה ניצבת הכלכלה הגלובלית כעת היא האם
יודו הרשויות כי הדפלציה תפסה את מקומה של האינפלציה כאויב מס'1.