יש הרבה מאוד סיבות טובות לריב עם נגיד בנק ישראל. עד לפני כשנה, למשל, נלחם משרד האוצר בחרי אף בנורמות השכר הפסולות של בנק ישראל. העמדה של האוצר היתה אז עמדה ציבורית מוסרית צודקת. העמדה של סטנלי פישר, לעומת זאת, היתה שגויה ופסולה ציבורית. המאבק נגדה היה לפיכך מאבק חשוב.
אפשר וצריך לריב עם בנק ישראל כאשר יש לכך סיבה מוצדקת - גם כאשר עומד בראשו נגיד ברמתו של פישר. מצד שני, מיותר לחלוטין לריב עם בנק ישראל - במיוחד כשידוע שנגיד הבנק מתלבט האם להמשיך לכהונה שנייה - כשאין לך סיבה ממשית לריב.
אחרי הכל, שיקום מי שמבין על מה יצא זעפו של שטייניץ נגד פישר. האם ייתכן כי העילה המרכזית להתנצחות היתה הוויכוח אם דמותה של רחל תתנוסס על שטר של 100 שקל?
פרשת המלחמה שהיתה, או שמא לא היתה, עם נגיד בנק ישראל, מאירה את דמותו של שטייניץ כשר אוצר עד כה: הוא מייצר המון כותרות; הוא מעורר המון אנטגוניזם; הוא משוכנע בצדקתו. רק ששטייניץ מייצר את הכותרות הלא נכונות, מעורר אנטגוניזם עם מי שלא צריך ובשל הסיבות הלא נכונות, ומרוב שהוא צודק הוא שוכח גם לעשות.
התקציב הדו שנתי - למי הקרדיט?
ההישג העיקרי ששטייניץ מתגאה בו הוא המעבר לתקציב דו-שנתי. יש מי שמתווכחים אם הישג זה שייך לשטייניץ - או שמא לראש הממשלה ולאורי יוגב דווקא, אבל בכל מקרה גם על הישג זה קשה מאוד לברך לאור העובדה שמשרד האוצר, תחת שטייניץ, נמצא בדרכו למסמוסו.
בניגוד לדברים של שטייניץ, היתרון העיקרי של תקציב דו-שנתי אינו מצוי רק ביצירת ודאות פיסקלית בתקופה של משבר כלכלי חמור. היתרון העיקרי אמור היה להיות יתרון מבני-ניהולי: לאפשר למשרד האוצר (וגם לשאר משרדי הממשלה) לנצל את פרק הזמן שבו לא צריך לתכנן תקציב כדי להתחיל לתכנן דברים חשובים בהרבה. למשל, לגבש רפורמות מרחיקות לכת. למשל, לגבש מדיניות תכנון לטווח הארוך - דבר שכל כך חסר בניהול של ממשלת ישראל. למשל, לצלול לעומקם של דברים, כדי לשפר את תהליך קבלת ההחלטות במגוון רחב של נושאים.
עד כה, דבר מאלה לא קרה. אגף התקציבים לא ניצל את הזמן שהתפנה לו כדי להכין אסטרטגיות ארוכות טווח. אין שינוי נראה לעין בתהליכי קבלת ההחלטות באוצר. פחות רפורמות יצאו מהאוצר בשנה האחרונה מאשר בתקופות שבהן האוצר נאלץ להגיש כמה תקציבים בשנה - בשל עומק המשבר הכלכלי.
משרד האוצר איבד את התנופה שלו.
שטייניץ, כשר הממונה, נושא באחריות לכך. עם כל ההתבשמות על כך שמדינת ישראל "צלחה את המשבר הכלכלי הכי טוב בעולם", מדינת ישראל עשתה בשנה האחרונה מעט מדי כדי לבסס לעצמה יתרון יחסי גם לעתיד לבוא. שטייניץ הוא זה שצריך לספק את הסחורה, ובינתיים הוא אינו עושה כן.