הסיכונים שבמצנח הזהב

בכנס תיגמול מנהלים שנערך בבורסה לניירות ערך ניתכו קיתונות של רותחין על דרכי תיגמול מנהלים בארץ ובעולם. אין זה מפתיע, נאמר מעל במת הנואמים, שאף מנהל בכיר לא היה נוכח.

בכנס הוצג מחקר שקבע כי דרכי התיגמול היו גורם מרכזי לרצון של מנכ"לים ליטול סיכוני יתר. מבין דרכים אלו אבקש להתמקד במצנחי הזהב – אותם תנאי פרישה נדיבים המוצעים למנכ"לים הפורשים.

מצנחים אלו, שגם בישראל מגיעים למיליונים רבים של שקלים, מהווים מעין פוליסת ביטוח למנהל הבכיר. אותו המנהל מגיע לארגון גדול ונוטל סיכון, שכן אולי יפוטר, וכתוצאה מכך שמו הטוב ייפגע כמו גם סיכוייו למצוא תפקיד אחר. כל אלו מצדיקים את הענקת תעודת ביטוח כנגד הנזק האפשרי, הלוא הוא מצנח הזהב.

הבעיה במצנח הזהב היא שבדרך כלל הוא ניתן בכל מקרה, גם כאשר לא מתרחש "אירוע ביטוחי". אם, לדוגמא, החברה נמכרת ונכנס בעלים חדש הרוצה להחליף מנכ"ל, לא בגלל שהנוכחי נכשל דווקא, אלא משום שהוא רוצה באיש אמונו, אז אולי ניתן להבין את ההצדקה שבהענקת מצנח נדיב.

אולם, מה קורה כאשר המנכ"ל נכשל בתפקידו והדירקטוריון מבקש בשל כך להחליפו? מה אם המנכ"ל קיבל הצעה מפתה יותר והוא זה שמבקש ללכת? מדוע במקרים אלו הוא צריך לזכות בתנאי פרישה נדיבים?

אחד הפתרונות היצירתיים לדילמה זו ניתנה לאחרונה במקרה של אל על. עד כה לא הובהרה סוגיית תשלום מענק הפרישה של חיים רומנו המנכ"ל היוצא. לפי הדיווחים הוא התפטר, אך זכה בתנאי פרישה נדיבים יותר - של מפוטר. התנאים היו נדיבים עד כדי כך שלפני כשבוע פורסם כי הרשות לניירות ערך בודקת את הסוגיה.

מדוע לזוהר גושן יו"ר הרשות לני"ע, לטרוח ולברר? הנה ההסבר: לפי מקורות בחברה, בחודשי כהונתו האחרונים ניהל רומנו משא ומתן קשוח עם ועד העובדים. הוא קיבל רוח גבית מהבעלים שהסכימו כי יש לשנות מהיסוד את תרבות יחסי העבודה של החברה.

אולם, עופר עיני יו"ר ההסתדרות, לא אדם חסר השפעה במחוזותינו, שכנע את בעלי החברה למתן את גישתם לגבי שינוי דרסטי של דפוס יחסי העבודה הנהוגים בחברה.

כתוצאה מכך, ראה רומנו שהליך משמעותי וחיוני שעבד עליו במשך חודשים נעצר בחריקת בלמים. זה היה הקש ששבר את גב הגמל.

בחוקי עבודה יש מצבים בהם לא ניתן לצפות מאדם שימשיך בתפקידו (בחוק פיצויי פיטורין מוגדר הדבר כ"הרעה מוחשית בתנאי העבודה"). במצב זה, יכול אותו אדם להתפטר ובכל זאת לקבל פיצויי פיטורין - זה המצב בו רומנו ראה עצמו.

הדירקטוריון קיבל עמדה זו, בין אם משום ששוכנע בצדקת הדבר, ובין אם משום שלא רצה סכסוך מתוקשר עם המנכ"ל היוצא. עתה, מה שנותר לגושן לבדוק הוא, האם זהו טיעון מתקבל על הדעת. נחכה ונראה.

שוקי שטאובר כתב תשעה ספרי ניהול ומנהל ניהול, עבודה, קריירה www.shukistauber.co.il