גשר הזהב

>> מי היה מאמין שקרקע חקלאית יכולה להתגלות כמכרה זהב. זה המקרה של תושבת פתח תקוה אשר קיבלה פיצוי בסכום של 3.47 מיליון שקל לאחר שהעירייה הציבה את אחת מרגלי גשר קאלטרווה בקרקע שלה.

בפיצוי המיוחל זכתה סיגלית סעתי-הבר, לאחר עשר שנות מאבק מול העירייה. הפרשה התחילה כאשר עיריית פתח תקוה יזמה את הקמת גשר קלטראווה בכניסה לעיר מול המרכז הרפואי רבין. אחד מבסיסי הגשר תוכנן להיבנות על קרקע חקלאית בשטח של 760 מ"ר בבעלות סעתי-הבר, ולכן פנתה אליה העירייה בהצעה לרכוש את המקרקעין.



בהסכם שחתמה העירייה עם סעתי-הבר ב-2002 הוסכם כי העירייה תרכשו ממנה את הקרקע בסכום שלא יפחת מ-695 אלף שקל. עורך הדין משה קמר שייצג את בעלת הקרקע סבר שאפשר להשיג סכום גבוה יותר, ולכן בהסכמת הצדדים מונה שמאי המקרקעין, ירמיהו אלוני, כדי לקבוע את הסכום המדויק.



ב-2003 הגיש אלוני את חוות דעתו שהפתיעה את העירייה - הוא העריך את ערך הקרקע ב-776 אלף דולר (כ-3.6 מיליון שקל) - פי ארבעה מהסכום שאותו ביקשה העירייה לשלם.



העירייה התנגדה להערכה המופרזת לדעתה, והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד ההערכה של אלוני. הטענה העיקרית של העירייה היתה שאלוני היה נגוע בניגוד אינטרסים כשקבע את ההערכה שלו. בית המשפט קיבלת את הטענה וביטל את חוות הדעת השמאית.



מכאן המשיכה הסאגה לבית המשפט העליון, שכן סעתי-הבר עירערה על ההחלטה של בית המשפט המחוזי באמצעות עו"ד קמר. בינואר 2007 החליט בית המשפט העליון להחזיר את התיק לדיון בבית המשפט המחוזי, אלא שהשמאי אלוני הלך בינתיים לעולמו, ולכן החליט המחוזי למנות שמאי מכריע חדש - עו"ד עדינה גרינברג ממשרד גרינברג אולפינר.



במאי 2009 הגישה גרינברג את חוות דעתה, ובה העריכה את גובה הפיצוי בכ-673 אלף דולר. לפני כשבועיים פסק בית המשפט פיצוי גבוה יותר של 747 אלף דולר, כ-3.47 מיליון שקל (לפי שער הדולר במועד חתימת החוזה בין העירייה לסעתי-הבר, בדצמבר 2002).