לזכר הימים הטובים

>> היחסים בין מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס לחשב הכללי לשעבר ירון זליכה, התחילו כסיפור אהבה גדול. הרומן נמשך שנתיים, שהיו סוערות למדי ובהן הובילו השניים מסע משותף למלחמה בשחיתות הציבורית. ואולם שלשום הסתיימו היחסים בפיצוץ גדול, לאחר שפורסם דו"ח ביקורת קטלני של המבקר על החשב.

לפי הדו"ח, כשהיה חשב כללי באוצר הטעה זליכה את המדינה שוב ושוב ביחס להיקף עבודתו הנוספת בקריה האקדמית קרית אונו - ובהמשך באוניברסיטה העברית - וקיבל תמורת עבודה זו שכר העולה בהרבה על המותר בתקשי"ר (תקנון האתיקה המחייב של עובדי המדינה).



זליכה מונה לחשב ב-2003 על ידי שר האוצר דאז, בנימין נתניהו. לינדנשטראוס נבחר למבקר המדינה ב-2005. הם החלו להתקרב ב-2006, בעקבות הריב המתוקשר בין זליכה לראש הממשלה דאז אהוד אולמרט - שבו האשים את אולמרט בניסיון להתערב ברגל גסה בהפרטת בנק לאומי.



גם יחסיו של המבקר עם אולמרט היו רחוקים מלהיות טובים, וגם הוא בדק את מעורבותו של ראש הממשלה בהפרטת לאומי. באותה תקופה פר? לינדנשטראוס מטרייה גדולה מעל זליכה, שבאותם ימים היה מסוכסך עם רבים מבכירי האוצר.



בראיון ל-themarker באוקטובר 2007 נשאל זליכה: "איך אתה מסביר את היחסים המיוחדים בינך ללינדנשטראוס, למרות פער הגילים הגדול ביניכם?" (לינדנשטראוס בן 73 כיום וזליכה בן 40 בלבד). "אנחנו שני שומרי סף שמנסים לעשות את עבודתם נאמנה", ענה זליכה. "אני מאמין שהידרדרותה של ישראל במצב השחיתות השלטוני מחייבת שיתוף פעולה בין קומץ שומרי הסף שנותרו מתפקדים".



בספטמבר 2007 קיבל זליכה את אות הלוחם המצטיין בשחיתות מטעם עמותת אומ"ץ, בטקס חגיגי שנערך במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. מי העניק לזליכה את האות? מבקר המדינה לינדנשטראוס. חודש לאחר מכן, לקראת סוף חוזה ההעסקה של זליכה באוצר, החליט שר האוצר דאז, רוני בר-און, לסיים את קשרי המשרד עם החשב הכללי שלו. בר-און עשה את מה שקודמיו בתפקיד וגם מנכ"לי האוצר רצו לעשות במשך חודשים ארוכים ולא העזו. או אז נכנס לתמונה לינדנשטראוס, ובמהלך חריג הוציא צו הגנה לזליכה לחודש ימים. הסיבה: מלחמתו העיקשת של זליכה בשחיתות.



נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, מנכ"ל האוצר דאז ירום אריאב וכל בכירי האוצר (להוציא היועצת המשפטית, ימימה מזוז) יצאו נגד המהלך. הבכירים אף ביצעו אקט חסר תקדים בשירות הציבורי, כשכינסו מסיבת עיתונאים מיוחדת כדי לגבות את בר-און. לינדנשטראוס וזליכה קיימו אז כמה פגישות בארבע עיניים. ייתכן שזליכה ניסה לשכנע את המבקר, ללא הצלחה, כי יוציא לו צו הגנה קבוע. הצו לא הוצא, וייתכן שאז החל המשבר ביחסים ביניהם.



לא ברור מה גרם ללינדנשטראוס לשנות את דעתו על זליכה בצורה כל כך קיצונית. הרי המבקר, הוא ולא אחר, חתום על הדו"ח שבו מואשם זליכה, שומר הסף של הצדק במדינת ישראל, בהאשמות קשות - המתייחסות גם ל-2006 ו-2007, שבהן פרחה הידידות ביניהם. מעניין אם למבקר יש כיום מחשבות שניות לגבי ההגנה הכמעט אוטומטית שהעניק לזליכה.



אבל אולי בכל זאת המבקר עדיין ממשיך לשמור על שותפו לדרך מהעבר. כך למשל, החליט לינדנשטראוס לתת לזליכה חסינות חלקית בדו"ח הביקורת: הוא ציין רק שמדובר בבכיר לשעבר באוצר ולא חשף אותו בשמו המלא, אלא כינה אותו א'. בנוסף, בכירים באוצר בעבר ובהווה תמהו אתמול מדוע דווקא במקרה זליכה העדיף המבקר שלא להעביר את הסוגייה לטיפול של הפרקליטות, בניגוד להתנהלותו במקרים אחרים.