סינדרום בית"ר ירושלים

>> בתוך תוכם, כנראה שאוהדי בית"ר ירושלים ידעו שגם סיפור כזה יגיע: גומא אגייאר, עולה חדש ומיליונר שהגיע משום מקום, אושפז שלשום בבית חולים פסיכיאטרי.

סביב אגייאר תמיד שרר ערפול מסוים בנוגע לאישיותו ועסקיו, אך בחודש האחרון היו שורה של אירועים שהעידו שהאיש פשוט לא יציב. אחרי שהספיק להצהיר על עצמו כעל המשיח, אמר השבוע שנסע לעזה כדי לשוחח עם החייל החטוף גלעד שליט ואף השיב אותו. אשתו, אכולת דאגה, פנתה לבית המשפט והצליחה להוציא צו לאשפוזו בכפייה.



"כל הטיפוסים המורכבים נהיים בעלי בית בבית"ר. מתי יהיה לנו בעל בית סולידי ורציני שלא מחפש את התקשורת בכל יום?", אמר השבוע אחד משחקני הקבוצה, אמירה שעליה היו בוודאי חותמים רבים מאוהדי הקבוצה. אולי זה אוויר ההרים המשכר או פשוט חבורת האוהדים המהווים סיר לחץ מהלך עבור כל בעל תפקיד בקבוצה, אבל משהו לא טוב קורה למי שנהפך לבעלים של בית"ר ירושלים.



משה דדש, היו"ר המיתולוגי של הקבוצה, שהיה מחתים שחקנים על מפיות בבתי קפה, סיים את הקדנציה בסוף שנות ה-90 כשהקבוצה נתונה בחובות כבדים. כעבור כמה שנים כתב רשם העמותות דו"ח חריף שלפיו דדש נטל מקופת הקבוצה 6 מיליון שקל. ב-99' קנה את הקבוצה איש העסקים קובי בן-גור. כיום בן-גור הוא אחד הנאשמים בפרשת רשות המסים. איש העסקים גד זאבי, שבא אחריו, קיבל קבוצה עם חובות והעביר אותה לניהול כונס נכסים, כשאת שאר העשור הוא מבלה בעיקר במאבקים בפרשת בזק. מאיר פניג'ל, ששון שם-טוב ומאיר לוי שרכשו את הקבוצה מזאבי, הם בין היחידים מבעלי הקבוצות בישראל שיצאו במצב כספי מאוזן מקבוצת הכדורגל שאותה רכשו. זה היה כמובן הודות לארקדי גאידמק, שבזכות השקעות מסיביות בבית"ר קיבל לזמן מה לגיטימציה בציבור ובשוק ההון, אך עזב את ישראל והשאיר אחריו אדמה חרוכה.



אסור להתבלבל: ברוב המקרים השקעה בקבוצת ספורט ישראלית היא כושלת, אך דומה שבכל הנוגע לבית"ר ירושלים, מדובר בקטגוריה בפני עצמה. לעתים נדמה שבית"ר, כמו העיר ירושלים עצמה, נפלה קורבן להיותה סמל ואינה יכולה להיות קבוצה נורמלית: יותר מדי מיסטיקה, אמונה ותשוקה יוקדת לנצח את כולם סחפו במערבולת גם את בעלי הקבוצה. אנשי עסקים אלה, מראש, ביקשו כמובן לרכב על גב הפרסום וההילה של הקבוצה, אבל רק כשהגיעו לאצטדיון טדי הבינו עד כמה תג המחיר גבוה, ובשלב מסוים התרסקו. והאוהדים? אולי עכשיו, אחרי עוד מיליונר משוגע שעשה סיבוב על הקבוצה, הם אולי, סוף-סוף, יפנימו את מחיר הכסף ובפעם הבאה שיגיע גביר חדש לעיר, הם ידעו לגרש אותו במקלות.