זה סוף העולם שנוקש בדלת

>> במבט מרפרף על תצוגות האופנה החשובות של תחילת העשור, קשה להתעלם מהתחושה שיותר משמדברים המעצבים על התחלה, הם עוסקים בסוף. הם מציגים הדפסים של פטריות אטומיות, מאבזרים את התצוגות והדוגמניות במסכות מנתחים, בוחרים בצבעוניות מעושנת ומייצרים בגדים שמחקים דימויים קולנועיים של עולם פוסט-אפוקליפטי.

האופנה היא סייסמוגרף אמין של הלך רוח. בשנה האחרונה כולם דיברו על אופנה ירוקה: בדים שלא פוגעים בסביבה, שנארגו על ידי עובדים בני יותר מ-12, וכאלה עם תג מחיר שעושה חשק לא לקנות כלום שכן, כמובן, לצרוך פחות זה הכי אקולוגי. כולנו לבשנו ירוק ותירגלנו יוגה עד שגילינו שהשילוב אולי נשמע טוב כמשפט פתיחה בבליינד דייט, אבל הוא נראה די מכוער.



אז השארנו את הירוקים לצה"ל, וחזרנו לצרוך ממיטב תעשיית סדנאות היזע הסיניות, כשאנו משכנעים את עצמנו שילדים סינים במילא מתבגרים מהר, ושהעשן המזוהם העולה מבתי החרושת הוא בעצם עמוד האש המנחה אותנו במדבר (כי אם יש משהו טרנדי יותר מלהיות אקו-פרנדלי, זה להתקרב לדת).



עכשיו, כשחזרנו לבזבז את האוזון כאילו הוא יוצא מחר מהאופנה, התחלנו לדאוג. וכשאנחנו דואגים, אנחנו כבר מדמיינים שואה אטומית - שיהיה בגדול. אז מעצבי חו"ל מכינים את הקרקע למלחמה. כשזו תפרוץ, הכי חשוב שנהיה לבושים בהתאם, שחלילה לא יתפוס אותנו איזה טיל אטומי כשלגופנו טרנינג.



בפראדה החליטו להשאיר את המכפלות פרומות במעילים ובחצאיות - כשמתכוננים למלחמה, זה טפשי להיות מוטרד בגלל מכפלת. בבלמן, האופנה המודאגת ביצבצה עם גופיות טריקו שנראות כאילו אוכלו על ידי אש ובקלואי - שם לא מאמינים במסרים מעודנים - פשוט עברו למדים. אצל כולם, כמובן, נראות הדוגמניות כאילו כבר עברו עליהן כמה חודשים של מלחמה ללא מזון ומים.



אצלנו, tnt יצאה בקמפיין שבו נראים שני פליטים של "המלחמה הסופית" משוטטים בין הריסותיה של עיר-לשעבר. לבחור מבע אטום והבחורה מאובזרת בחצי-תספורת - כנראה שהספר שלה יורט ממש באמצע הגיזום. אם אלה אדם וחוה המודרניים, עדיף שנתחיל מחדש כקופים.



מעט מאוד אנשים שואלים את עצמם מה היו לובשים ביום האחרון על פני כדור הארץ - מספרם דומה בוודאי לכמות האנשים שיארזו את אגרטלי הקרמיקה כשהבית שלהם נשרף. על כן אפשר לתהות לגבי הטרנד הזה והמטרות שהוא אמור לשרת.



בעבר, כשאנשים חשו באוויר את ימי פומפיי האחרונים הם התמסרו לניהיליזם, ניסו למצות את מה שנראה להם כמו טיפות המים האחרונות במימיה. כיום, אנחנו לא עושים דבר חוץ מלשורר תוגה. בין שואה אקולוגית למלחמה אטומית, מומלץ לבחור בחצאית פרומת אימרה עם ג'קט צבאי מחויט.



בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה מעצבים המציאו מחדש את האופנה. בגרסתה דאז, האופנה היתה צבעונית יותר, עשירה ומנופחת כתגובת נגד לשנים הצנומות של המלחמה. כריסטיאן דיור יצר אז את ה-new look, שהתאפיין בהידור ובחצאיות עתירות בד ונועד להכריז כי המלחמה נגמרה ופאריס חוזרת לקדמת הבמה של התרבות - כאילו שמלה, ותהיה מהממת ככל שתהיה, יכולה למחוק את חרפת המלחמה. בכל אופן, זו היתה אופנה ששימשה שופר לשינוי, לאופטימיות ולבנייה מחדש.



אופנת סוף העולם הנוכחית אומרת רק כי הולך להיות פה רע. אלא שאנחנו לא צריכים שאופנה תגיד לנו את מה שאנחנו כבר יודעים. אנו מצפים ממנה שתתריס נגד המצב, תציג אלטרנטיבה ותרומם את רוחנו. כבר הסכמנו שעם אופנה לא מרפאים סרטן, אז לפחות שהיא תעשה את העולם יפה קצת יותר.



ארז עמירן בקפה:



http://tinyurl.com/y8wku5z