מיצובישי ראליארט היא לא איוו מוחלשת, אלא לאנסר משופרת

מינוס 3. מיצובישי לאנסר ראליארט בצבע כתום אדיר רוטטת בדרך למעלה.



מינוס 2.



אני מסובב את ההגה, כבד במידה הנכונה, ומניח כף רגל קלה על הדוושה הימנית. מקבל מהמכונית ויברציות חיוביות. התחושה מזכירה לי מיצובישי לאנסר איוו, ומיצובישי לאנסר איוו היא אחת מחמש המכוניות האהובות עלי ביותר בישראל.



מינוס 1.



צמיגים בקוטר 18 אינץ'. מנוע טורבו 2.0 ליטרים, 240 כ"ס והנעה לכל הגלגלים. אני יוצא מהחניון החוצה ומרגיש שזה עומד להיות יום טוב.



הכה את המומחה



המחיר של מיצובישי לאנסר איוו 10 עם תיבת הילוכים אוטומטית כפולת מצמדים הוא 430 אלף שקל. מחירה של מיצובישי לאנסר ראליארט הוא 256 אלף שקל. המומחה הטכני של יבואן מיצובישי מסביר לי שראליארט, למרות הטורבו וההנעה לכל הגלגלים, היא לא איוו לעניים. "זאת לא איוו מוחלשת, זאת לאנסר מחוזקת", הוא אומר.



למה הוא אומר זה? כי אם ראליארט היא איוו מוחלשת, אז למה בכלל לשפוך 430 אלף על איוו? קנה ראליארט, תשדרג לך את הצ'יפ ותקבל איוו במחיר מציאה.



מכונית ספורט?



אני עכשיו בכביש מספר 1, ממהר להוציא את הילדה מהגן, מזגזג בין מאזדה3יות וקורולות, אבל מקפיד לאותת בנימוס. האמת, לא קשה למהר עם ראליארט. סיכום ביניים: אם אתה ממהר להוציא את הילדה מהגן, לאנסר ראליארט היא בחירה מצוינת.







משפחתית מהירה?



אני אוסף את הילדה מהגן. היא מנתרת לכסא שלה במושב האחורי ואני מתחיל לחשוד בראליארט הכתומה הזאת. אולי היא בכלל לא מכונית ספורט, אולי היא מכונית משפחתית מהירה. אני חייב לבדוק את זה מקרוב, מוריד את הילדה בבית וממריא לכיוון ההרים. לאנסר ראליארט מצוידת בתיבת הילוכים רובוטית עם שני מצמדים, מה שנקרא בפולקסווגנית dsg. לתיבה הזאת בראליארט יש שני מצבי פעולה: נורמל וספורט. אני לוחץ על הכפתור.



חושפת שיניים



התיבה עוברת למצב ספורט. עכשיו היא מושכת יותר סל"ד לפני העלאת הילוך ומורידה הילוך מוקדם יותר בבלימה והאטה. השינוי מוחשי מאוד. מפעם לפעם נשמעות ומורגשות דפיקות מכניות מכיוון התיבה. גם ב-dsg הייתי עד לדפיקות, אבל כאן יש יותר.



בואכה בית שמש מתעוררת תחושה מדאיגה. מחוג הדלק מצביע על חצי מכל ונסעתי רק כ-50 ק"מ. אחרי עוד 50 ק"מ זה כבר ברור לגמרי: המכונית הזאת שתיינית כבדה.







איזה שטח רוצה אדוני?



כביש ההרים החביב עליי. אני לוחץ על כפתור עם גרפיקה שמזכירה נעילת דיפרנציאל ברכב שטח. על הלוח מופיעה הודעה דיגיטלית: gravel. לאנסר ראליארט מציעה בחירה: אספלט, עפר או שלג. ההבדל הוא בהתנהגות של הדיפרנציאל המרכזי. במצב אספלט המכונית מעבירה יותר כוח לגלגלים הקדמיים וכך מייצרת יותר תת-היגוי בטוח וידידותי לנהג האספלט המצוי. במצב עפר היא מעבירה יותר כוח לגלגלים האחוריים, וכך מקלה על ביצוע החלקות זנב בסגנון ראלי. ובמצב שלג? הכוח מחולק באופן שווה יותר בין הגלגלים הקדמיים לאחוריים.



ואל עפר תשוב



למרות האספלט ולנוכח הפניות החדות, אני מעביר למצב "עפר", מנתק את מה שאפשר לנתק ומתחיל ללחוץ. לאנסר ראליארט היא מכונית חזקה. עם זאת, כשמפעילים עליה לחץ פיסי לא מתון, מגלים שהיא חזקה, אבל לא חזקה רצח. ולהוכחה - התאוצה ל-100 קמ"ש נמשכת 7 שניות ארוכות. מה שיותר מפריע לי, ממש מפריע לי, ממש ממש מפריע לי, אלה הם המתלים. הנדנוד חוזר בכביש ההררי וביתר שאת. עכשיו, בגלל הסיבובים, סובלת המכונית גם מזווית גלגול. מבאס. ומתסכל. מכונית ספורט? תנו לי מתלים עם שיכוך חד משמעי.



לא איוו מוחלשת



הדלק אוזל במהירות. אני עוצר בצד, מתכופף ומביט. אולי יש לה חור. שטות מוחלטת. זו מכונית כבדה עם טורבו, ומכוניות כבדות עם טורבו שותות. ולא מדובר בקוניאק זול, אלא באוקטן 98 במחיר של 8 שקלים לליטר. אני מחליט להחזיר את המכונית לבעליה החוקיים. האיש הטכני של מיצובישי צדק. ראליארט היא לא איוו מוחלשת. ראליארט היא לאנסר מחוזקת. ולאנסר מחוזקת לא מצדיקה 256 אלף שקל.