אל תקשיבו לבנקאים

>> ועדת החקירה הרשמית של המשבר הפיננסי, גירסתה המודרנית של ועדת פקורה משנות ה-30' שמסקנותיה הולידו את הרגולציה הבנקאית של עידן הניו דיל, פתחה את דיוניה בחקירה צולבת של ארבעת המנכ"לים של הבנקים הגדולים בוול סטריט. מה למדנו מהפאנל הראשון הזה?

אם קיוויתם לרגע נוסח פרי מייסון שבו העדים מתוודים על חטאיהם ואומרים: "כן! אני עשיתי את זה! ואני שמח!" - צפויה לכם אכזבה. מה שקיבלנו היה: "כן! אני מודה באשמה! לא היה לי מושג מה אני עושה!"



טוב, לא במלים האלה. אבל עדות הבנקאים הציגה כישלון מוחץ בהבנת טבעו והיקפו של המשבר. וזה חשוב, מכיוון שזה מראה לנו שהקונגרס והממשל, בבואם לערוך רפורמה במערכת הפיננסית, צריכים להתעלם מעצות שמגיעות מצדם של "האנשים החכמים של וול סטריט" - שאין להם שום חוכמה עבורנו.



הכלכלה האמריקאית עדיין נאבקת עם השלכות המשבר הפיננסי החמור ביותר מאז השפל הגדול; טריליוני דולרים אבדו; חייהם של מיליונים נפגעו, חלקם ללא תיקון.



והאסון הזה הוא מעשה ידינו. שלא כמו הסטגפלציה של שנות ה-70', שהחלה בזינוק במחירי הנפט במזרח התיכון. הפעם הצרות הן מעשי ידי המערכת הפיננסית הפגומה שלנו. כולם יודעים זאת, מלבד הבנקאים.



היו שני רגעים שבלטו בשימוע. באחד הצהיר ג'יימי דיימון מג'יי.פי מורגן צ'ייס כי המשבר הפיננסי "הוא משהו שקורה פעם בחמש עד שבע שנים. ואל לנו להיות מופתעים".



אולם האמת היא שארה"ב הצליחה להימנע ממשבר פיננסי גדול במשך 50 שנה לאחר ועדת פקורה והרפורמה שבעקבותיה. אלא שלאחר ששכחנו את הלקח הזה, ופירקנו את הרגולציה האפקטיבית, חזרה המערכת הפיננסית לחוסר יציבות מסוכן.



מבהיל היה לשמוע את דיימון מודה שהבנק שלו מעולם לא שקל את האפשרות שמחירי הבתים עשויים לרדת, למרות אינספור אזהרות בועה.



חוסר ההבנה של דיימון מחוויר לעומת זה של לויד בלנקפיין מגולדמן סאקס, שהשווה את המשבר הפיננסי להוריקן שאף אחד לא יכול היה לחזות. את פיל אנגלידס, יו"ר הוועדה, זה לא הצחיק. "המשבר הפיננסי", הוא הכריז, "לא היה מעשה שמים, אלא מעשה ידיהם של גברים ונשים".



לא היתה שום תאונה במשבר. משנות ה-70' המאוחרות, המערכת הפיננסית האמריקאית שוחררה מרגולציה באקלים פוליטי שבו חמדנות נחשבה לדבר טוב, ויצאה משליטה. הדרך לייצר רווחים קצרי מועד היתה באמצעות חובות ועוד חובות. במוקדם או במאוחר, הרכבת היתה עתידה לרדת מהפסים. ללא שינוי מהותי, זה יקרה שוב.



האם הבנקאים באמת לא הבינו מה שקרה, או שהם רק מדברים מתוך עניין עצמי? אין לזה חשיבות. הדבר החשוב הוא להפסיק להקשיב לפיננסיירים המדברים על רפורמה.



בכירי וול סטריט יאמרו לנו שחוק הרפורמה הפיננסית שעבר בבית הנבחרים בחודש שעבר יתקע מקל ברגלי הכלכלה בשל רגולציה מופרזת. הם יתעקשו שהמס על הבנקים, שהציע אובמה, הוא כניעה מטופשת לפופוליזם. הם יזהירו כי מיסוי או ריסון של שכר הבכירים הוא הרסני ולא מוצדק. מה הם יודעים? התשובה, לדעתי, היא לא הרבה.