וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

זמן שווה כסף. הרבה זמן שווה הרבה כסף

עדו מרוז

17.1.2010 / 6:52

מהי הדרך הבטוחה להתעשר? לשים בגיל 20 כסף בתעודת סל על מדד מניות - ולחיות עד גיל 100



>> בספרו "one up on wall street" מנסה מנהל ההשקעות האגדי פיטר לינץ' להדגים את משמעות הטענה "זמן שווה כסף". לצורך כך משתמש לינץ' בסיפור ההיסטורי על קניית האי מנהטן מהאינדיאנים ב-1625 תמורת כמה שרשראות וצמידים - בשווי כולל של 24 דולר.



את האי רכשה קבוצת מתיישבים מהולנד, שהחזיקה בו במשך כמה עשרות שנים. המסקנה הטריוויאלית מהסיפור היא שהמתיישבים הלבנים ניצלו את בורותם של הילידים, והשתלטו על אדמם במחיר מגוחך. האומנם?

נניח לשם הדיון שבאותה תקופה היה קיים שוק הון מפותח ושהאינדיאנים יכלו להשקיע את כספם בתעודת סל על מדד מניות מוביל. אילו היו משיגים על השקעתם תשואה נומינלית שנתית של 8% בשנה, לאחר 362 שנה (הספר נכתב ב-1987) 24 דולר היו צומחים לסכום מדהים של 30 טריליון דולר.



לשם השוואה, ב-1987 הוערך ערכו של כל הנדל"ן במנהטן בכ-28 מיליארד דולר. כלומר צאצאי האינדיאנים היו יכולים לקנות במקרה הזה בחזרה את כל האי מנהטן, ולהישאר עם עודף של יותר מ-29 טריליון דולר - יותר משדרוש בשביל כמה כוסות בירה כדי לחגוג את בורותם של ההולנדים.



למרבה הצער רובנו לא חיים זמן כה רב. כל עוד לא אירעה פריצת דרך מדעית שתעניק לנו חיים מעבר ל-120 שנה, אנו יכולים רק לפנטז על חיים ארוכים ועושר שנמדד בטריליונים. אבל גם אם נשארים על קרקע המציאות הנוכחית, הזמן מאפשר להשביח את ערכם של חסכונותינו. בעניין הזה אפשר לצטט את וורן באפט, שנשאל פעם כיצד ניתן להיהפך למיליארדר. "מתחילים להשקיע בגיל צעיר מאוד", הוא ענה, "וחיים הרבה שנים".



מר כהן וגברת לוי חוסכים לפרישה



הבה נתבונן בשני סיפורים שיכולים להמחיש את החשיבות של חיסכון מגיל צעיר.



גברת לוי סיימה את הלימודים באוניברסיטה בגיל 25 והחלה לעבוד. מיד עם קבלת העבודה הראשונה שלה החלה גברת לוי לחסוך כל חודש 2,000 שקל. באותם ימים עוד לא היתה לה משפחה, אך היא חיה בצמצום. כך, אף שמשכורתה לא היתה גבוהה, היא הצליחה לחסוך.



בשנים שלאחר מכן היא התחתנה וילדה את בנה הראשון. המשכורת שלה החלה לעלות, והיא המשיכה להפריש בכל חודש 2,000 שקל לחיסכון. כשהיתה בת 35, בהריונה השני, החליטה לוי להפסיק לחסוך. סדרי העדיפויות שלה השתנו, והיא העדיפה להשקיע את המשכורת השוטפת שלה בחוגים ובילויים לילדים. עד גיל 67 היא לא הוסיפה לחיסכון שלה ולא גרעה ממנו מאום. הוא נשאר שם, צבר תשואה וחיכה.



אצל מר כהן הכל היה אחרת. אמנם גם הוא סיים את לימודיו בגיל 25 והחל מיד לעבוד, אך בניגוד לגברת לוי, כהן העדיף לנצל את כספו כדי ליהנות מהחיים. "אני רוצה לבלות כל עוד אני צעיר", נהג לומר לחבריו.



הוא אכל פעמיים בשבוע במסעדות, טס כל שנה לחו"ל ובמשך עשר שנים לא חסך ולו אגורה. בגיל 35, עם שני ילדים, הוא הבין שצריך לדאוג גם לעתיד. הוא החליט שמעתה יחסוך כל חודש 2,000 שקל. הוא הקפיד לחסוך בקפדנות 2,000 שקל בחודש, ועמד בכך עד גיל 67.



כעת, הנה חידה: גברת לוי חסכה במשך עשר שנים, והפרישה בסך הכל לחיסכון 240 אלף שקל. מר כהן חסך במשך 32 שנה, והפריש לחסכונותיו 768 אלף שקל. אם כן, כשהם פרשו מעבודה - למי מהם היה יותר כסף? נניח לצורך הדיון ששניהם בחרו באותו אפיק השקעה: תעודת סל שעוקבת אחר מדד מניות, שהניב לאורך השנים תשואה שנתית נומינלית ממוצעת של 7% בשנה.



כעת, בגיל 67, עומד לרשות מר כהן סכום של 2.8 מיליון שקל. החיסכון של גברת לוי, לעומת זאת, צמח ל-3.2 מיליון שקל. כלומר על אף שמר כהן הפריש כספים במשך 32 שנה וגברת לוי חסכה רק במשך 10 שנים, היקף החיסכון שלה גבוה יותר. הסיבה לכך ברורה - גברת לוי החלה לחסוך מוקדם יותר.



אילו גברת לוי היתה מתמידה בחיסכון של 2,000 שקל עד גיל 67, היא היתה צוברת סכום מרשים של קצת יותר מ-6 מיליון שקל. הרבה יותר מאשר מר כהן, שהחל לחסוך רק עשר שנים אחריה.



לא רק משכורת



רוב האנשים חושבים שכדי לצבור סכום כסף נאה לגיל הפרישה צריך פשוט למצוא עבודה מכניסה. משכורת גבוהה היא אמנם חלק חשוב ביצירת הון, אך היא רק חלק אחד מפאזל שיש בו ארבעה חלקים. שלושת החלקים האחרים הם לא פחות חשובים:



1. חיסכון. מי שרק מרוויח משכורת ולא חוסך בשום צורה לעולם לא יצבור הון.



2. תשואה. ככל שהכסף שמופרש לחיסכון משיג ריבית גבוהה יותר, כך הוא יגדל מהר יותר. מובן שתשואה גבוהה מגיעה עם סיכון גבוה יותר, ולכן חשוב להתאים את אפיק ההשקעה לאופיו של המשקיע ולאופק הזמן שיש לו.



3. זמן. ככל שמתחילים לחסוך מוקדם יותר, כך הכסף יצמח לסכומים משמעותיים יותר. ואם השיעור הזה כבר מאוחר מדי בשבילכם, נסו לפחות להקנות אותו לילדיכם.



-



עדו מרוז, 37, עבד



בעבר כמתכנת בקומברס וכיום הוא מתפרנס מהשקעה במניות בבורסה. מרוז מתגורר עם משפחתו בסין והונג קונג ומפרסם טור דו-שבועי ב-themarker. את טוריו



ניתן לקרוא גם בבלוג שלו "לחיות אבל אחרת"



http://www.lichyot.com

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully