>> נתחיל בשורה התחתונה: הרפורמה בחוק התכנון והבנייה לא תשפיע באופן מהותי על מחירי הדירות בישראל. גם אם יירשמו בעתיד ירידות מחירים, אף אדם רציני לא יוכל לשייך אותה לרפורמה.
מדוע? כוחות חזקים בהרבה פועלים בשוק, וביכולתם להוריד את מחירי הדירות או להעלותם עם או בלי הרפורמה: הריבית, למשל, היא גורם רב עוצמה שפעל בשוק הזה במרץ בשנה האחרונה; הביקושים לדירות, שקובעים אילו סוגי דירות ובאילו אזורים יהיו יקרות יותר מאחרות; המצב הביטחוני; תעסוקה ושכר; תשומות בנייה; והשקעות אלטרנטיביות. גם יוזמי הרפורמה אינם ששים להגדיר אותה כבשורה להורדת מחירים, אבל רואים בה אחד משלושה צעדים שיחדיו ישנו את שוק הנדל"ן.
"אנשים נדחסים לרצועה הצרה שבין גדרה לחדרה, ומחירי הדירות אסטרונומיים. זה לא חייב להיות כך", אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסיבת העיתונאים אתמול, ואז מנה את שלושת הצעדים המשולבים שהוא מקדם: הגדלת היצע הקרקעות באמצעות רפורמת הקרקעות שיזם; תגבור והארכת נתיבי התחבורה (כבישים ומסילות ברזל) שיובא להכרעת הממשלה בעוד שבועיים; וכאמור הרפורמה בחוק התכנון והבנייה.
"בארה"ב אתה יכול לעלות על כביש בניו יורק ולצאת ללוס אנג'לס בלי לפגוש רמזור אחד בדרך, ואילו אצלנו אין דבר כזה. אתה רק יורד מכביש 6, כבר אתה נתקל בפקק בוואדי ערה", אמר נתניהו בהתייחסו לרפורמת התחבורה. להערכתו, עם שיפור אמצעי התחבורה מהמרכז לפריפריה יסכימו רבים להתגורר בפריפריה מרוחקת יותר, מה שיקטין כנראה את הביקושים למגורים במרכז. ואם יוגדל היצע הקרקעות לבנייה, הדבר יוכל להשפיע אף הוא על מחירי הדירות; ואם יזמים יוכלו לתכנן ולהקים דירות באופן מזורז יחסית למצב כיום, הדבר יתרום את שלו.
ייתכן, אבל בתוכנית שמלאה ב"אם" ו"אולי" יש גם אפשרות שדברים לא יקרו כמצופה. הנה לדוגמה שני יישובים שמחוברים מצוין לתל אביב ומקושרים אליה גם ברכבות וגם בכבישים: חיפה ובאר שבע. החיבור הטוב אינו הופך אותם, בעיני רבים, ליעדים נבחרים למגורים. תכנון מהיר וגידול בהיצע הקרקעות אמורים להוריד את מחירי הדירות, אבל זה על הנייר. במקומות המבוקשים ביותר, ובראשם תל אביב, היצע הקרקעות לא יגדל, ואילו בפריפריה מחירי הקרקעות הם כה נמוכים, שלמהירות התכנון יש משקל מזערי במחיר הדירות.
סוגיית מחירי הדירות, אם כך, לא תיפתר באמצעות הרפורמה, אך זה אינו אומר שהיא לא טובה. להפך, קיצור התהליכים ופישוטם הוא כורח המציאות, גם אם משמעותם אינם הורדת מחירים.
הבעיות של הרפורמה, שנגרמו ממהירות התכנון שלה, נמצאות במקומות אחרים - ובעיקר בהתנהלות הוועדות המקומיות. האם הן יצליחו לעמוד ביעדים הגדולים של התוכנית ויפעלו בניקיון כפיים, מקצועיות ושקיפות? האם מערך התכנון אכן ייצור מערכת בקרה שתמנע מעשי שחיתות? האם הסביבה והשטחים הפתוחים לא ייצאו ניזוקים מהרפורמה? על אלה נקבל תשובות ברורות יותר רק עם תחילת יישום הרפורמה, ועד אז נהיה עדים למחלוקת ציבורית שרק תלך ותגבר עד לאישורה.
יותר מדי "אם" ו"אולי"
אריק מירובסקי
18.1.2010 / 7:05