העסקים מתכופפים בפני חוקי הדת

>> בישראל קשה מאוד להקים ולנהל עסקים. זאת, בשל הדרישות הרבות וההכבדות המוטלות ללא הרף על גב המגזר העסקי.

למרות זאת, מפעם לפעם הממשלה מבינה כי צריך לעודד את המגזר העסקי ואת הקמתם של עסקים חדשים, שכן המגזר העסקי הוא זה היוצר את מקומות העבודה והוא גם זה שיוצר את הכנסות המדינה. מסיבה זו החליט משרד האוצר להקים בזמנו ועדה מיוחדת שתמליץ לממשלה כיצד ניתן לפשט ולקצר את ההליכים הנדרשים לצורך קבלת רישיון עסק. הוועדה שקדה על עבודתה במשך כשנתיים והגישה את המלצותיה לממשלה. האוצר תירגם המלצות אלה להצעת חוק שאושרה בקריאה ראשונה בכנסת וכיום נידונה בוועדת הפנים.



בציר המרכזי של המלצות הוועדה עומדת האחידות באמות המידה למתן רישיון לעסק בכל הרשויות המקומיות תוך פישוט הליכים. אבל מיד הסתבר שבישראל לא פשוט להעביר חוקים שנועדו לעודד את המגזר העסקי. מכיוונים שונים הועלו הצעות שנועדו לכלול מערכות חוקים שלמות ונפרדות בתוך הצעת החוק לרישוי עסקים, והחמורה מכולם היא ההצעה לכלול במסגרת רישוי העסק ציות לחוק שעות עבודה ומנוחה. מהלך זה, התמים לכאורה, הוא שינוי הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה לכל דבר ועניין.



בישראל קיימים כמה חוקים הכופים ציות לנורמות של הדת היהודית ואף של דתות אחרות. חוק שעות עבודה ומנוחה הוא אחד מהם. זוהי תוצאה של הסכמות קואליציוניות עוד מימי הקמת המדינה, אך האיזון בין ציות לחוקי הדת לבין חופש המצפון של הציבור החילוני נשמר בקפידה, על אף שמפעם לפעם נעשים ניסיונות להפרת האיזון.



חוק שעות עבודה ומנוחה אוסר עבודה של יהודי בשבת או בימי המנוחה והחגים, וקובע ציות לימי המנוחה גם על פי דתם של מי שאינם יהודים. העובר על הוראות אלה צפוי לקנס או מאסר עד חודש ימים. אם ביצועו של החוק יהיה תנאי לקבלת רישיון לעסק או להמשך קיומו של עסק, תיתוסף סנקציה קיצונית נגד כל המעסיקים בישראל. סנקציה זו קובעת שאם בעל עסק לא התחייב לבצע את חוקי הדת הוא אינו יכול לקבל רישיון לניהול עסק, או שאם לא ציית לחוקי הדת במהלך ניהול העסק הוא צפוי לכך שרישיון העסק שלו יבוטל. זהו איום ברור ומוחשי נגד כל מעסיק בישראל. אי ציות לחוקי הדת יכרות את עצם קיומם של עסקים.



חלק גדול מהציבור החילוני מכבד את ההשקפה הדתית של זולתו ורואה עצמו מחויב לציית לחוקי הדת בהיותם חוקי המדינה, אך אסור שנהפוך את עצמנו ממדינה המכבדת את חוקי הדת למדינת דת. תהיה זו הפרה ישירה ובוטה של האיזון העדין שבין הציבור הדתי לבין הציבור החילוני. על הכנסת להתעשת ולהבין את מלוא המשמעות של הניסיון לשלב את חוקי הדת כתנאי יסוד של הזכות לנהל עסקים בישראל. הפגיעה היא פגיעה ישירה בזכות החוקתית שקיבלה ביטויה הברור בחוק יסוד: חופש העיסוק.



הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר