מפרקי קווי אשראי: לפתוח בחקירה פלילית נגד יובל רן וקובי מימון

>> המפרקים של קבוצת החברות קווי אשראי פנו אתמול לרשות ניירות ערך בבקשה לקיים פגישה עם נציגיה בהקדם האפשרי. המפרקים יבקשו מהרשות פעם נוספת לפתוח בחקירה פלילית נגד כל המעורבים בקריסת החברות שבקבוצה בהם יובל רן, קובי מימון וחיים צוף. התביעות נגד החברה שבניהול המפרקים נאמדות ב-580 מיליון שקל, ושלושה הליכים אזרחיים נפתחו נגד בעליה.



המפרקים, עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ, המיוצגים על ידי עו"ד אלעד אלעזר, ביקשו לקיים את הפגישה לאור פרסומים שלפיהם רן פנה לרשות ני"ע כדי לבדוק אפשרות למסור את עדותו בנוגע לאירועים הכרוכים בקריסת החברות, בניסיון לסלול את חזרתו לישראל.

ב-1999 פנו המפרקים בראשונה לרשות ני"ע, למשטרה ולפרקליטות כדי שאלה יפתחו בחקירה נגד המעורבים ויחקרו את טענותיהם שלפיהן קווי אשראי נבזזה על ידי בעלי השליטה והמנהלים בה, וכי בוצעו בחברה מעשי תרמית והונאה. ואולם, בקשת המפרקים נענתה בזמנו בשלילה מבלי שניתן להם, לטענתם, נימוק המניח את דעתם.



רשות ני"ע סירבה אמש להתייחס לפרסומים בדבר קשר לכאורה שיצר עמה עורך דינו של רן בישראל. עורך דינו אסר להזכיר את שמו כמי שמייצג את רן בעניין וסירב לאשר או להכחיש את קיומה של הפנייה מכיוונו של רן. לשאלות themarker אם נפתחה בעבר חקירה נגד רן או גורמים הקשורים בקריסת קווי אשראי נוכח הטענות שהעלו המפרקים בתביעותיהם ומדוע לא הוגש עתה כתב אישום נגד רן, השיבה רשות ני"ע: "הרשות אינה מגיבה לשאלות אלה".



המומחים הכלכליים מתנערים מהתיק



כבר ב-1989 החל רן לרכוש חברות בורסאיות, ולימים החזיקה קווי אשראי בעשרות חברות, רובן בתחום הנפט. ב-1997 נמלט רן מישראל והותיר אחריו חובות המוערכים במאות מיליוני שקלים לאחר שורה של עסקות שרוקנו את הקבוצה מנכסיה. ב-2001 מונו לחברה מפרקים ומאז ענייניה נדונים בערכאות משפטיות שונות. כיום נדונות שלוש תביעות אזרחיות עיקריות שהוגשו בשם המפרקים.



רן מיוצג על ידי עורך דין רק בהליך אחד מבין השלושה: מדובר בתביעה בסך 60 מיליון שקל שהגישו המפרקים נגדו ונגד מנהלי קווי אשראי, דירקטורים בחברה ומשרד רואה חשבון בשל גביית דמי ניהול ביתר. התיק נדון החל ב-2001 בפני השופטת רות רונן בבית המשפט המחוזי בתל אביב ונמצא כעת בשלב הסיכומים. ואולם התיק מעוכב מזה כמה חודשים, לאחר שמומחים כלכליים שהשופטת ביקשה למנות מטעם בית המשפט סירבו לקבל על עצמם את התפקיד בתואנות שונות. הצדדים טרם גיבשו הסכמה בנוגע לזהותו של המומחה הכלכלי שייטול על עצמו את המלאכה של עריכת חוות הדעת, ולכן מתן פסק הדין בעניין מושהה כעת.



התביעה המשמעותית ביותר, שהוערכה בסך 300 מיליון שקל, הוגשה בינואר 2004. מפרקי החברות הבנות של קווי אשראי תבעו מ-19 גופים ואנשים שהיו נושאי משרה בחברות, בהם בעלי השליטה לשעבר בחברות והדירקטורים יובל רן, אביגדור שמואל, קובי מימון וחיים צוף. עוד נמנו עם הנתבעים חברת כרמן נכסים והשקעות וכרמן ניהול ונכסים שבבעלות משפחת לבנת, מבעלי המניות באי.די.בי, החברות י.ו.א.ל ירושלים אויל אקספלוריישן, נפטא חברה ישראלית לנפט ואיש העסקים מוטי מנשה.



בתביעה נטען כי הנתבעים ביצעו בחברות עסקות שרוקנו אותן מנכסיהן וגרמו לאובדן כל הכספים שגייסו ב-1993-1995 בסכום כולל של כ-145 מיליון שקל, ושלפי ערכם ביום הגשת התביעה שוויים מגיע ליותר מ-300 מיליון שקל. כיום מוערך הסכום ב-500 מיליון שקל. המפרקים מבקשים לחייב בסכום זה את בעלי השליטה לשעבר בחברות אלה.



בתביעה נטען אמנם כי רן היה הבולט במנהלי החברה שפעל להכשיר את הקרקע לעסקות שבוצעו בנכסי החברות, אך עמו פעלו מימון וצוף, המכונים יחדיו "קבוצת קובי מימון", ושהחל ב-1995 נטלו חלק פעיל בניהול החברות. המפרקים טוענים כי רן ומימון שיתפו פעולה כדי להשתלט על אשכול חברות הנפט שהיה בבעלות קווי אשראי, על חשבון החברה.



שש שנים של התדיינות משפטית



מלה אחת נדרשה מהשופט כדי לאשר למפרקים של חברות קווי אשראי לחייב את צוף, אחד מבעלי השליטה לשעבר בחברה, לשלם להם כ-60 מיליון שקל ולקבוע כי הוא נושא באחריות אישית ללא הגבלה לכל חובותיהן של חברות קווי אשראי לישראל - המלה "כמבוקש", שנכתבה ונחתמה לפני כחודשיים וחצי על ידי השופט זמיר על גבי פסק דין שנוסח על ידי מפרקי קווי אשראי.



פסק הדין ניתן לבקשת המפרקים לאחר שש שנות התדיינות משפטית שעדיין לא באה אל קצה, וסופה עדיין אינו נראה באופק. משמעות קביעתו של זמיר רחבה יותר משנדמה במבט ראשון. אלעזר, בא כוחם של המפרקים, טוען כי פסק הדין מחייב את צוף להעביר למפרקים את זכויותיו בחברות השולטות בתאגידי חיפוש נפט וגז והשקעות בנדל"ן שהיו בשליטת קווי אשראי. לפי הערכותיו של אלעזר, זכויותיו של צוף בתאגידים האלה שוות כיום 5-6 מיליארד שקל. צוף מחזיק בחברות אקוויטל ונפטא ובאמצעותן מחזיק כ-52% ממניות י.ו.א.ל ירושלים אויל אקספלוריישן, המחזיקה באיירפורט סיטי. בנוסף, לצוף מניות בקבוצת החברות ישראמקו.



לטענת המפרקים, תאגידי הנפט הוחזקו על ידי קווי אשראי והוצאו ממנה במרמה. המפרקים דרשו, ולטענתם קיבלו בפסק הדין את המניות בתאגידי הנפט, אך טענה זו לא משתמעת בבירור מפסק הדין. צוף הגיש בקשות לביטול פסק הדין של זמיר ולעיכובו. לטענתו, פסק הדין ניתן בשל שגגה יסודית שנפלה בהחלטת השופט בשל הסתרת כתבי טענות והחלטות של בית המשפט שלא נשלחו אליו. צוף מוסיף באמצעות עוה"ד זוהר לנדה ורמי קסלר כי "פסק הדין הושג במחטף", וזאת מאחר שצוף שוהה בהולנד ולדבריו כתבי הטענות לא הומצאו לו כנדרש למקום מושבו בחו"ל. מאחר שההחלטות וכתבי הטענות לא הומצאו לו, לשיטתו יש לבטל את פסק הדין לפי חובת הצדק. עדיין לא התקבלו החלטות בעניין הבקשות.



"צוף משחק בחתול ועכבר"



בתגובה לבקשה לביטול פסק הדין טוענים המפרקים כי "מר ח.צוף (כך במקור - ה"ר) מתעתע במערכת המשפטית ובתובעים מזה כחמש שנים". לגרסתם, "צוף מתייחס להליך המשפטי כאל משחק חתול ועכבר...לדעתו 'החתול' (התובע) צריך לחפש את ה'עכבר' (הנתבע) ב'חורים ונקיקים' כדי למסור לו את כתב התביעה... מעיון בבקשות שהמבקש (צוף) הגיש בתיק זה נראה כאילו מדובר בנווד חסר כתובת".



המפרקים טוענים כי ביצעו חמש מסירות להוריו שמתגוררים עמו, לשותפו המהווה נציגו העסקי, לאביו ולחברות שבשליטתו. "כאשר הוא מעוניין להוכיח לציבור כי הוא ראוי לשלוט ולנהל חברות בישראל השולטות בנכסים במאות מיליוני דולרים, הוא מספק את הכתובת בישראל... לעומת זאת, כאשר מנסים להשתמש בכתובות שמסר כדי להגיש נגדו תביעה משפטית, הוא נהפך לאדם אחר. לפתע הוא שוכח שהוא גר בישראל או שיש לו כתובת בישראל", כתבו המפרקים בתגובתם. "בתוך העולם הסודי והחשאי שה"ה צוף ומימון (קובי מימון - ה"ר) מקיפים עצמם בו - כל שקר ורמאות הם אפשריים. תרגילי ההתחמקות מקבלת כתב התביעה מדברים בעד עצמם".



המפרקים שואלים: "מי שמסוגל להורות למזכירות שלו לשקר ולטעון שאיננו במשרד, מה ימנע ממנו לשקר לגבי הבעלות בחברות? מי שמסוגל לתאם עם אביו שישליך את כתבי בית הדין בחדר המדרגות ושיאיים על שליחי המסירה ואף יפעל באלימות כדי לסכל את קיום ההליך המשפטי - מה ימנע ממנו מלפעול באופן בלתי חוקי לסכל ביצוע פסק דין נגדו?"



לפני כשבועיים הגיש צוף תשובה לתגובת המפרקים. הוא חוזר על טענתו כי המפרקים לא העבירו לידיו את כתבי הטענות כנדרש לפי דין ומוסיף: "במחטף שאין לו אח ורע ועל סמך תצהיר המצאה שקרי ומטעה, הוציאו המפרקים פסק דין קיצוני וחריג בחומרתו במעמד צד אחד, הכולל בחובו סעדים כספיים בהיקפים של מאות מיליוני שקלים".



צוף מציין כי "לא היתה המצאה, לא ראשית המצאה ולא בדל של המצאה. מדובר, אם בכלל, בהמצאה של המפרקים ולא יותר". הוא סבור כי פסק הדין הוצא במרמה תוך הטעיית בית המשפט וניסיון לעקוף שתי החלטות שיפוטיות קודמות שקבעו את האופן שבו יימסרו לצוף כתבי הטענות. צוף דורש לבטל את רוע הגזירה.



ההערכות הן כי בחודש הקרוב תתקבל החלטת השופט זמיר בעניין בקשותיו של צוף. אם לא יבוטל פסק הדין יפעלו המפרקים כדי לממש אותו. במסגרת זו הם יבקשו לקבל לידיהם את מניותיו של צוף בתאגידים שהיו בשליטת קווי אשראי, ובהם חברות חיפוש הנפט והגז.



מימון לא היה מעוניין להגיב לכתבה.



נפטא: לא היו עסקות בעלי עניין



חברת נפטא של מימון הודיעה אתמול לבורסה לניירות ערך, בתגובה לידיעה שהתפרסמה ב"כלכליסט" ביום חמישי שעבר, כי "על פי המידע שבידי החברה אין כל שחר לאמור בכתבה ולנטען בה באשר להיעדר דיווחים ו/או אישורים מתאימים לעסקות שנזכרו בה".



ב"כלכליסט" נכתב ביום חמישי כי חברותיהם הציבוריות של מימון וצוף ניהלו עסקות בעלי עניין שלא דווחו למשקיעים כדין. בהודעת החברה נכתב עוד כי "חלק מהעסקות אותן מתיימרת הכתבה לתאר כלל לא התרחשו. החברה שוקלת את צעדיה ביחס לאמור".



חברת נפטא מוחזקת על ידי חברת יואל (65%), שנשלטת (33%) על ידי חברת אקוויטל הפרטית של מימון וצוף.



-



השתתפה בהכנת הידיעה: ליאור זנו



יובל רן: הפסדים כבדים, חובות אסטרונומיים ומרצדס עם נהג



>> קבוצת קווי אשראי הצליחה להסתיר את הפסדיה הרבים במשך שנתיים באמצעות עריכת מאזנים יצירתיים. ברבעון השלישי של 1995 פורסמו בראשונה הפסדים בסך 22 מיליון שקל. רן הסביר בזמנו שההפסדים נבעו מ"ניקוי" תיק האשראי של החברה מהלוואות בעייתיות.



ב-1995-1997 מכרה הקבוצה נכסים בסדרת עסקות מפוקפקות, בהפסדים, ומחקה חובות למקורבים ולבעלי עניין. עד תחילת 1997 הפסידה החברה 140 מיליון שקל. רן הכחיש עד לבריחתו מישראל כי הוא שרוי במשבר והמשיך להתהדר במרצדס עם נהג ופנטהאוז ברמת אביב ג'. כדי לחזק את דימוי החברה ואמונו בה, רכש רן מניות של קווי אשראי במאות אלפי שקלים והצהיר שהרכישה נעשתה ללא אשראי בנקאי. באותו זמן כל רכושו כבר היה משועבד לנושים.



באפריל 1997 עלה רן על מטוס לאמסטרדם, ומשם טס ליוסטון שבארה"ב. הוא ברח ימים ספורים לאחר שבנק לאומי הגיש נגדו תביעה בשל חוב של 3.4 מיליון שקל. לפי תביעת הבנק רן העביר לאשתו, דוגמנית העבר צילי רן, נכסי מקרקעין שהיו רשומים על שמו כדי לחמוק מעיקול - ומאוחר יותר הם נמכרו לגורם שלישי.



לאחר בריחתו הגישו בנקים ונושים נוספים תביעות חוב בסך מאות מיליוני שקלים נגדו. עם זאת, קבוצת קווי אשראי המשיכה לתפקד למראית עין, באמצעות עובדים שככל הנראה שמרו על קשר עם רן. באוגוסט 1997 נמכרו מניות השליטה בקווי אשראי לאיש העסקים דוד ייני. מאז בריחתו רן חי ביוסטון ועוסק במכירת אמנות וריהוט להמונים. רן התערה בקהילה הישראלית ביוסטון ומדינת ישראל מעולם לא ביקשה את הסגרתו כדי להעמידו לדין.