ערוץ הילדים הטובים

>> כשבני הזוג אלונה אבט ותמיר פאול, מפיקים והורים, החליטו לפני כעשור שיש מקום בשוק הרב-ערוצי לערוץ ילדים עם תכנים חיוביים ועדינים בלבד, הם נתקלו בהרבה תגובות ציניות.

"תמיר ואני ניהלנו חברת הפקות שהתמחתה בעיקר בתעודה", נזכרת אלונה. "הטלוויזיה הרב-ערוצית פתחה הזדמנויות רבות, והחשבנו שילדים צעירים נחשפו לתכנים שלא בהכרח התאימו להם - אלימות או תכנים מוטים מבחינה מגדרית. חשבנו שיש מקום לערוץ שיהיה מיועד לגילאי הפרה-סקול בלבד. כיום זה נראה מובן מאליו, אבל אז אמרו לנו: 'תוכניות מפחידות ואלימות זה מה שעובד על ילדים בטלוויזיה. מי יראה אתכם אם לא תשדרו תוכניות כאלו?'"



אבט ופאול לא התייאשו והקימו את ערוץ הופ כפי שהאמינו שהוא צריך להיראות - בלי אלימות ובלי תכנים שיווקיים. 10 שנים מאוחר יותר, כמעט אין הורה שאינו מכיר את סמל העפיפון המחייך. על-פי נתוני הערוץ, המשודר בכבלים ובלוויין, בכל יום צופים בו כ-700 אלף ילדים ב-1.6 מיליון בתי אב, במשך 2.5 שעות בממוצע.



"גם בעסקים יש כל מיני דרכים להצליח", טוענת אבט. "בטווח הקצר יכולנו לקבל החלטות אחרות והחברה אולי היתה מגיעה לפיקים מובהקים יותר של הצלחות מטאוריות. בסופו של דבר, כיום יש לנו חמישה ערוצים, אתר, ערוצים בחו"ל והליכי פיתוח מעניינים".



הערוצים שמפעילה החברה כוללים את הופ, לולי, הופ לומדים - ערוץ אינטראקטיבי שאפשר לשחק בו בשלט, הופ ילדות ישראלית שעלה באחרונה, והופ הורים שבקרוב לא יתפקד כערוץ מלא אלא ישודר רק לאחר סיום שידורי ערוץ הופ מדי ערב. מלבד הערוצים בישראל, מפעילה החברה ערוצים ברומניה, בסינגפור, בטורקיה, בפולין ועוד.



כמו גלגלי שיניים



אבט ופאול מודעים למעמדם כ"שמרטף הלאומי" ולוקחים אותו ברצינות תהומית. "בואו נודה באמת - הרבה פעמים ההורים לא שם", אומר פאול. "הרבה פעמים הם משתמשים בטלוויזיה כבייביסיטר, שמים את הילדים מולה והולכים להתקלח או לעשות דברים אחרים. אבל הם לא מוטרדים שישודר משהו שלא מתאים לילדים שלהם, שיוצר זילות של נושא מסוים. יש אמנה לא כתובה שאנחנו מקפידים עליה מאוד: אין אצלנו פרסום סמוי ואין מסרים שיווקיים. אנחנו הולכים עם ההורים או דרך ההורים, ולא עוקפים אותם. התפישה שלנו אומרת שאם כבר משדרים תכנים - אז שיהיו טובים".



"צריך להציג תמונת עולם מגוונת יותר", מוספיה אבט. "ילד צריך לקבל כמה שיותר כלים כדי להבין שיש הרבה נקודות מבט ולגדל חוט שדרה עמיד מספיק כדי שיוכל בבוא היום לדעת מה נכון ומה לא. שלא יקבל תמונת עולם מונוליטית עם סוג אחד של מודל יופי ושל מודל הצלחה. הברודקאסט מספק סט אחד של ערכים ליפה ומוצלח, וחלק מהערוצים הזרים נעשים מאותו מקום. אנחנו מנסים לתת אופציה אחרת, איזה זיז להיאחז בו".



פחות על פחות



בני הזוג עובדים ביחד כבר שנים. "לא הכרנו בעבודה אבל הדבר הראשון שעשינו היה את 'אל עצמי', פיצ'ר שאני ביימתי ואלונה הפיקה ב-1986", מספר פאול. "בזמנו אלונה ניהלה את חברת אבא הפקות שהפיקה פיצ'רים ותוכניות טלוויזיה, ואני הייתי במאי".



"בדברים המהותיים יש החלטות משותפות. אני אחראי יותר על הפקות המקור ועל הצד התפעולי והעסקי, ואלונה מטפלת בנושא הרכש, לוחות המשדרים והקשר עם חו"ל. אחרי כל כך הרבה שנים זה כמו גלגלי שיניים - אחד מכיר את הרגישויות של השני, את הטעם שלו. בסך הכל אנחנו רואים דברים באופן דומה, אחרת אי אפשר היה לעבוד ביחד. אנחנו לא מגיעים ביחד באוטו בבוקר והרבה פעמים לא יודעים מה עבר אחד על השני במהלך היום. אנשים מתפלאים שאנחנו לא יודעים בכל רגע בדיוק מה השני עושה".



אבט ופאול חוששים מהרפורמה שמתכנן האוצר, שבמסגרתה יחויבו חברות הכבלים והלוויין להציע ללקוחות חבילת בסיס צרה כשכל ערוץ בנוסף לערוצי הבסיס יתומחר בנפרד. "אנחנו די מתחלחלים מכך שאולי יוציאו אותנו מחבילת הבסיס", מודה אבט. "מבחינתנו לבית שיש בו ילדים בגיל הזה הערוץ הוא ברמה של לחם ומרגרינה, והרעיון שידרשו על זה כסף בנפרד נראה לנו מטורף. אנחנו נמצאים באופן קבוע בין שלושת הערוצים הנצפים של הכבלים והלוויין, על אף שאנחנו ערוץ לא יקר - מהמנעד התחתון של ההתקשרויות של הכבלים והלוויין. תחת הבאנר של טובת הצרכן, האוצר מוביל מהלך שבסופו נשלם הרבה יותר על הרבה פחות".



לדבריה, אי אפשר לבחון טלוויזיה רק בפרמטר כלכלי ולטווח קצר, אלא יש לקחת בחשבון גם את ההשפעה לטווח ארוך. "כיום אם את נכנסת לגן באילת או במטולה כל הילדים שרים את שיר הא-ב שאנחנו משדרים בערוץ, בלי קשר לכמה כסף יש להורים או איזה חבילה יש לו בבית", טוענת אבט. "רשות השידור לא מתפקדת, החינוכית עסוקה בלקנות רכש, מי ידאג לקהל היעד הזה?"



נוסטלגיה עוצמתית



בתחילת דצמבר העלו אבט ופאול את ערוץ הופ ילדות ישראלית, שהיה פתוח לצפייה בחינם אך מעתה יבוקש בעבורו תשלום של 12.90-13.90 שקל לחודש. הערוץ מוקדש לקלאסיקה ישראלית לילדים, שירים, סיפורים ומשחקי ילדות, וכולל שירי משוררים כמו ביאליק, נעמי שמר, לאה גולדברג ואהוד מנור, ביצועים מקוריים של זמרים כמו חוה אלברשטיין, מתי כספי ועוזי חיטמן, והקראת סיפורים מפי יהונתן גפן, דוד גרוסמן, אתגר קרת ועוד.



"גילינו שהילדים לא מכירים שירים שאנחנו גדלנו עליהם, והתחלנו בפרויקט", מספר פאול. "כל שנה הפקנו כמות מסוימת של קליפים וגילינו שיש היענות עוצמתית. "זה התפתח למשחקי ילדות - קלאס, דוקים, משחקים שילדים לא משחקים כיום. הבנו שבעצם המושג ילדות ישראלית מכיל בתוכו הרבה מאוד מרכיבים שהם אופיינים לתרבות שלנו, שהיא לא ארוכת טווח, ולא פשוט לאבד דברים שנוצרו לפני 30-40 שנה. זה ערוץ שגם ילדים וגם הורים אוהבים לראות".