ב-1994, כשבישראל רק התחילו להבין את חשיבות החברות ב-OECD, ביקש שר החוץ דאז, שמעון פרס, כי הארגון יקבל את ישראל לשורותיו. פרס וישראל, שנהנו אז מרוח גבית של תהליך אוסלו והאווירה החיובית כלפי ישראל, התבקשו להמתין. שנה לאחר מכן הכניסה ארה"ב את מקסיקו לארגון; יפן הכניסה את דרום קוריאה, והאיחוד האירופי את פולין, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה - כולן מדינות מפותחות פחות מישראל מבחינה כלכלית.
ב-1998 ביקרה בישראל משלחת של ה-OECD שנפגשה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. "אם אתם מעוניינים להצטרף אלינו", אמרו חברי המשלחת, "תתחילו לפעול בצורה מסודרת, שפרו את הפעילות שלכם מולנו, תתחילו לפעול לפי הקודים והסטנדרטים הכלכליים הבינלאומיים". בעקבות הביקור הידקה ישראל את קשריה עם הארגון, והוקמה ועדת היגוי ממשלתית לקידום ההצטרפות ל-OECD.
ב-2000 הגישה הוועדה מסמך הקובע כי הצטרפות לארגון היא יעד כלכלי של ישראל. באותה שנה, בישיבת קרן המטבע הבינלאומית, הבטיח שר האוצר האמריקאי, לארי סאמרס, לשר האוצר של ישראל, בייגה שוחט, כי ארה"ב תתמוך בצירוף ישראל לארגון, והעניינים התחילו לזוז.
ישראל השתתפה בשנים האחרונות בצורה פעילה בוועדות הארגון, והתאימה את התקנים המקומיים לתקני ה-OECD. ב-2005 החל ב-OECD תהליך התרחבות, וישראל כולה שינסה מותניים: שרי חוץ ואוצר, מנכ"לים של משרדי הממשלה ושגרירי ישראל במדינות העולם העלו את העניין כמעט בכל פגישה, וראשי המדינה נפגשו עם כל שגרירי המדינות החברות בארגון. המאמץ נשא פרי, ובמאי 2007 החליטה מועצת השרים של ה-OECD, הגוף העליון בארגון, לקבל את ישראל כמועמדת במבחן.
מדוע חשוב כל כך לישראל להצטרף לארגון?
בדצמבר 2007 פירסם ה-OECD מפת דרכים לצירוף ישראל לארגון, ובעקבותיה החלו שיחות מעשיות בין ירושלים למינהלת ההרחבה של ה-OECD. ישראל עמדה בכל מבחני הקבלה והקריטריונים של הארגון, והיא צפויה לעבור בקרוב "מבחנים" בשני הנושאים האחרונים שנותרו לה בדרך לחברות בארגון - אמנת השוחד והקניין הרוחני.
ישראל התאימה את עצמה לדרישות הארגון בתחומים רבים, בהם פיננסים והשקעות, איכות סביבה, שוחד בעסקות בינלאומיות, חומרים מסוכנים, נאותות תאגידית, ביטוח, פנסיה, מדע וטכנולוגיה, מחשוב וצרכנות.
מדוע חשוב כל כך לישראל להצטרף לארגון? יש לכך סיבות רבות. החשובות שבהן כוללות שיפור בתדמית הכלכלית הבינלאומית, שצפוי לעודד השקעות זרות בהיקף שלא ידענו עד כה. ההצטרפות לארגון "המדינות העשירות" תוריד את הסיכון של המשק הישראלי, תסייע בשיפור דירוג האשראי של ישראל וכפועל יוצא תפחית את גובה הריבית שמשלמות ממשלת ישראל וחברות מקומיות בחו"ל.
בנוסף, פרסום טבלאות השוואה בינלאומיות של ה-OECD, כמו מספר התלמידים בכיתה ושכר המורים, מספר המיטות במערכת הבריאות וגובה קצבאות הביטוח הלאומי, עשוי ליצור לחץ על קובעי המדיניות בישראל להשקיע יותר בתחומים אלה.