כך ניצל תעריף החשמל

במשך חצי שנה ניהלו ממשלת מצרים וספקית הגז הטבעי emg משא ומתן לייקור מחיר הגז הטבעי שיסופק לישראל. זאת, לאחר שממשלת מצרים דרשה לעדכן את המחירים שנקבעו במכרז של שנת 2000 - גם במחיר של פתיחת חוזה חתום. החודשים נקפו, משלחות טסו וחזרו, הגז לפעמים זרם ולפעמים לא, עד שדיווחו שותפות תמר כי נפח הגז הטמון בקרקעית אתר הקידוח גדול ב-60% מתחזיותיהן.

לא חלפו שבועיים מהדיווח, וממשלת מצרים וספקית הגז הטבעי emg הודיעו חגיגית על חתימת ההסכם לעדכון מחירי הגז הטבעי שיסופק לישראל. תוך פחות מחודש כבר חידשה emg את המגעים עם חברת החשמל ולקוחותיה הפרטיים, תוך שהיא מקפידה לשמור תג מחיר נמוך באופן יחסי מזה של מתחרתה ים-תטיס (מפעילת קידוחי מאריb מול אשקלון).



ישפוט הקורא אם מדובר בהוכחה הקלאסית לחשיבותה של תחרות או בצירוף נסיבות אקראי לחלוטין. עם זאת, אין ספק שבראייה משקית אסטרטגית, תגליות הגז בתמר ובדלית חילצו את ישראל ממונופול גז מצרי כבר ב-2009, כאשר הגז של ים-תטיס נמכר כמעט כולו. להיחלצות זו נודעת חשיבות מדינית וביטחונית לא פחותה מזו הכלכלית.



ואולם בעוד שאת אנחת הרווחה הגיאו-פוליטית לא ניתן להמחיש לציבור הרחב, הרי שאת היתרון הכלכלי הוא יוכל להרגיש בכיסו, ובעוד זמן לא רב.



סל הדלקים של חברת החשמל מהווה כיום כ-50% מעלויות ייצור החשמל - כלומר, משקף את מחצית תעריף החשמל לצרכנים. אם שיעור השימוש בגז לייצור חשמל העפיל באחרונה ל-40% מסל הדלקים - משמע שכל שינוי במחירו משליך מיידית על 20% מתעריף החשמל לצרכן.



כלומר, ייקור הגז המצרי ב-70% לפחות - כפי שרמז שר הנפט המצרי במארס 2009 - עשוי היה (בחישוב תיאורטי גס) להביא בשוק מונופוליסטי לייקור תעריף החשמל לצרכנים ב-14% לפחות. לציבור מדובר היה אולי בגזירה קשה אך נסבלת, ואולם עבור התעשייה הישראלית - הכבדה כמו גם מפעלי ההיי-טק - עלולה העלאה שכזו בתשומות הייצור להיות מכת מוות, ולהביא לתגובת שרשרת בעלת השלכות מאקרו-כלכליות מרחיקות לכת.



חברת החשמל כבר ציינה בעבר כי החדרת הגז הטבעי למערך ייצור החשמל (החל ב-2004) תביא בסופו של דבר לחיסכון שנתי של מיליארד דולר ברכש הדלקים (הוזלה של כ-20% בתעריף החשמל). ואולם תחשיב זה מותנה בשילוב הגז הטבעי בתמהיל הדלקים של החברה בשיעור של כ-40%. לפיכך, תגליות הגז הטבעי הבטיחו בראש ובראשונה כי שיעור חדירה שכזה יוכל להימשך גם לאחר 2012-2013 (מועד סיום הגז בים-תטיס).



אם חברת החשמל, למשל, היתה נאלצת משיקולים אסטרטגיים של ביטחון אספקה שלא להתבסס על גז מצרי, ולחזור לשריפת סולר ומזוט בתחנותיה - הרי שהיתה נדרשת לשלם מחיר גבוה פי ארבעה. בהתאם לכך, גם תעריף החשמל לצרכן היה מתעדכן בחדות.