מלחמת הלוביסטים

לצד פתיחת שוק הגז הטבעי לתחרות, הביאו תגליות הגז הטבעי לחשיבה מחודשת על אודות תמהיל הדלקים של משק החשמל לעשורים הבאים. תמהיל זה נקבע בידי משרד התשתיות - לפני תגליות הגז החדשות - על יעד של 50% פחם, 40% גז טבעי ו-10% אנרגיות מתחדשות עד 2020.

ואולם תמהיל זה התבסס על ההנחה כי ב-2014-2015 תושלם הקמת שתי יחידות הייצור הפחמיות הנוספות באשקלון (פרויקט d). פרויקט זה, שאושר עוד ב-2001 ואמור היה לקום לפני שלוש שנים, ניצב השנה ערב הכרעה בוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל). אלא שאז החל להתעורר שוב הוויכוח סביב נחיצות הקמת התחנה הפחמית הנוספת, כשלחופי ישראל נתגלה מרבץ עצום לכאורה של דלק מקומי ונקי יותר.



המצדדים בהקמת התחנה, ובראשם חברת החשמל ומשרד התשתיות הלאומיות, טוענים כי הישענות המשק על גז טבעי תיצור סיכונים אסטרטגיים בשל מיעוט מקורות הגז, חשש מהשלכות שרשרת כתוצאה מכשל בצינורות התת-ימיים, מלאי תפעולי מצומצם ואמינות אספקה נמוכה יחסית. מנגד, פחם ניתן לאגירה ומסופק ממדינות ידידותיות בהליך אמין ומוזל יחסית.



אי הקמת התחנה, טוענים שם, תביא להישענות משק החשמל הישראלי על גז טבעי בשיעור של עד 70% כבר ב-2018 - שמשמעותו סיכון ממשי לכאורה לאמינות אספקת החשמל. "אחרי מה שקרה בין רוסיה לאוקראינה, העולם מתחיל להיזהר עם התלות בגז", העיר לפני כחצי שנה סמנכ"ל בחברת החשמל. "אנחנו מתחילים להגזים עם הגז, כי בעולם שיעור ייצור החשמל המבוסס גז מגיע ל-20% בלבד", הוסיף.



במשרד התשתיות הניחו באחרונה על שולחן הממשלה הצעת החלטה לאשרור הקמת תחנת הכוח הפחמית באשקלון. שר התשתיות, עוזי לנדאו, אף כתב לראש הממשלה, בנימין נתניהו, מכתב חריף בעקבות גרירת הרגליים הממשלתית וכינה את הניסיונות החוזרים לדחות את הקמת התחנה "ביזיון" ו"חוסר אחריות".



מנגד, המתנגדים לתחנה טוענים כי הפתרון שבו צריכה המדינה להשקיע את מיליארדי הדולרים הוא סבסוד ייצור חשמל פרטי באנרגיות מתחדשות (שמש ורוח בעיקר), והתייעלות אנרגטית שתביא לצמצום הביקושים לחשמל. את עודפי הביקושים, כך הוצע, אפשר יהיה לשרת בעשור הקרוב בזכות עתודות הגז הטבעי החדשות, ובכך לפחות לדחות את הצורך בהקמת יחידת ייצור החשמל לצריכת בסיס (base load) עד שיפותחו טכנולוגיות שריפת פחם נקיות יותר, או לחלופין, תיסלל הדרך להקמת תחנת כוח בגרעין.



שנה עיכוב - 300 מיליון דולר



על רקע התנגדות ציבורית ועל גל מסריה הירוקים של ועידת קופנהאגן, נדחתה ההצבעה על אישור התחנה בות"ל למועד בלתי ידוע. הצעת ההחלטה של שר התשתיות כלל לא עלתה על סדר היום של ישיבות הממשלה, ונדמה כי ראש הממשלה מעדיף כרגע להמתין.



ואולם מאחורי הקלעים של המתנה שקטה לכאורה זו מתחולל מאבק איתנים בין כוחות אינטרסנטים מנוגדים: חברת החשמל ועובדיה מול כוחו של לובי ספקיות הגז הטבעי. פרויקט d הוא לא סתם עוד תחנת כוח, אלא תחנת הכוח האחרונה המאושרת לביצוע בידי חברת החשמל. זאת, מתוקף מגבלות שהוטלו על החברה בעקבות כישלון יישום השינוי המבני בה. כלומר, תחנת הכוח הפחמית הנוספת באשקלון היא למעשה האופק התעסוקתי היחיד של רבים מעובדי חברת החשמל, שיסיימו בתוך שנתיים-שלוש את הקמת תחנות הכוח שבמסגרת תוכנית החירום למשק החשמל, ואז יישארו מובטלים.



מול כוחם הפוליטי של מונופול החשמל ו-12 אלף עובדיו ניצב לובי איתן של ספקיות הגז הטבעי, שחותר מן הסתם להגדלת מכירות הגז בעשורים הבאים, באמצעות ביטולה או דחייתה של הקמת תחנת כוח פחמית.



עדות לכך אפשר היה לקבל כבר בפברואר 2009, אז הצהיר מנכ"ל ישראמקו, יוסי לוי, מפורשות כי השותפות יבקשו משר התשתיות לדחות את הקמת התחנה הפחמית: "אפשר להקים את התחנה בעוד עשר שנים ואין צורך לקבל את ההחלטה דווקא היום. אני מניח שנשב עם מי שצריך כדי שמדיניות האנרגיה של ישראל תתבסס על גז טבעי", אמר, והוסיף כי "מצד שני, אני מניח שחברת החשמל תרצה את התחנה הפחמית מאינטרסים שלה".



לפי הערכות, כל שנת עיכוב בהקמת תחנת הכוח הפחמית גוררת רכישה נוספת של גז בנפח 1.4 מיליארד מ"ק (bcm), השווה ערך לכ-300 מיליון דולר. יתרה מזו, אם יחויב המשק בהתקנת טורבינות גז נוספות על חשבון התחנה הפחמית שתבוטל או תידחה, יזכו ספקיות הגז ביתרון נוסף. זאת, מאחר שהזיכיון והידע להקמת תחנות אלה כבר אינו מצוי בידי חברת החשמל בלבד. עובדה זו תותיר צוהר לשבירה נוספת של מונופול חברת החשמל, ולרכש גז פרטני (ויקר) יותר בידי יזמים פרטיים, תוך כרסום נוסף ביתרון הגודל של חברת החשמל במשא ומתן מול הספקיות.



המעגל השני של אפקט תמר עשוי להגיע לפיכך עד כדי שינוי פניו של משק החשמל בישראל: החל בביזור הייצור וגיוון הבעלויות וכלה בעיכוב הרפורמה בחברת החשמל, הנשענת על הבטחת פרויקט d לעובדים.