הצהרות היצוא: איומי סרק

הפוטנציאל הכלכלי (gross mean recourses) של שדה תמר לאחר גיבוש תוכניות הפיתוח עשוי להגיע עד כדי 217 מיליארד מ"ק (לפי שיטת חישוב הסתברותית). עם זאת, עתודות הגז המוכחות במאגר (proved reserves) עומדות על 170 מיליארד מ"ק (bcm) בלבד. כלומר, קיימת הסתברות של יותר מ-90% להימצאות נפח זה של גז - וזהו הנתון המשמש לגיבוש הליווי הפיננסי בידי הגופים המממנים.



עם זאת, לצורך הנחות בסיס בקביעת אסטרטגיית תמהיל הדלקים משתמשים הרגולטורים בנתון שלישי: פוטנציאל הגז הטבעי במאגר, המגיע ל-207 bcm. זאת, אגב, כאשר לפי הערכות שני הקידוחים שבוצעו עד כה בשטח מבנה תמר כיסו רק כ-70% משטח המאגר הפוטנציאלי.

לצד קידוח תמר נמצא פוטנציאל (לא מוכח סופית) של 14 bcm נוספים בקידוח דלית שמול חוף חדרה, מה שמעניק בשלב זה לתגליות 2009 פוטנציאל אספקה של כ-220 bcm. השותפות בקידוח טוענות בעקשנות כי בכוונתן להזרים את הגז לישראל עוד ב-2012, אך מורכבות פרויקט ההפקה, עיכובים אפשריים בסגירת המימון והמתנה לקבלת האישורים הסטטוטוריים להקמת מתקן קליטת הגז והטיפול בו (סמוך ליישובי חוף הכרמל) - כל אלה צפויים לדחות את הגעת הגז לחופי ישראל ל-2012-2013. בחברת החשמל יש הסבורים כי המועד יהיה מאוחר אף יותר. זאת, כאשר לרשות המשק יעמוד אז הסכם מסגרת מדיני לאספקת 140 bcm ממצרים (מהם ייגרעו עד 2014 כ-15 bcm), וכן מתקן קליטת lng (גז טבעי נוזלי) שאמור להיות זמין לצורכי המשק ב-2015, אך לא ברור אם יופעל.



ב-2014-2030 צפוי המשק הישראלי לצרוך 197 bcm גז טבעי, הן במגזר ייצור החשמל והן בתעשייה. זאת אם פרויקט d ייכנס לפעילות מלאה במועדו (2015), ובהנחה כי כל שש שנים תקים המדינה תחנת כוח ייעודית לצורכי base load בפחם או בגרעין. כל דחייה בהקמת התחנה משמעה גידול שנתי של כ-1.4 bcm בביקוש לגז.



כלומר, בחישוב גס, ותחת ההנחה כי פוטנציאל ההפקה המרבי ממאגר תמר הוא 7.5 bcm לשנה לכל היותר, ניתן לשער כי מיצויים של מכסת הגז המצרי הנוכחית ושל הגז במאגרי תמר ודלית צפוי לכל המאוחר סביב 2040. מכאן, שאם בתקופה זו לא ייעשה שימוש במקורות אחרים, ומאידך המצרים ימשיכו לספק את הכמויות שלהן הם מחויבים - הרי שתגליות הגז עשויות לשרת את המשק לתקופה של 25 שנה בלבד.



לפיכך, תגלית הגז בתמר אמנם משמעותית, אך אינה צפויה לפתור מחסור עתידי בגז או את תלות המדינה בספקי גז אחרים. מכאן נובעת גם התשובה באשר לשאלת סיכויי שותפות הקידוח לייצא את הגז, שהרי אין מדובר בכמות גז משמעותית דיה אשר תצדיק השקעה בתשתית ייצוא על חשבון אספקה ללקוח פוטנציאלי קרוב, ובוודאי שאין בכוונת המדינה לאפשר זאת. המדינה אמנם לא קובעת עבור בעלי הזיכיון למי ימכרו את הגז, אך חוק הנפט מקנה למדינת ישראל זכות ראשונים לרכישת הגז מהמאגר, וכן את האפשרות להמיר את התמלוגים המגיעים לה (12.5% מההכנסות) בכמות גז שוות ערך.



מסקנות אלה יכולות כמובן להשתנות במקרה שבו תתברר תגלית גז נוספת כמשמעותית - בשטחי רציו למשל - ואולם עד אז, האיומים המרומזים שמפזרות שותפות תמר אינם אלא ניסיונות להאיץ במדינה לתמוך בפיתוחו של השדה, ובחברת החשמל - למהר ולחתום על חוזה רכש גז מספיק עבור השגת המימון.