המנכ"ל בפועל של פרטנר

>> בניגוד לסערה שעוררו נוחי דנקנר וקבוצת סבן-איפקס-ארקין כשנכנסו ב-2006 לסלקום ובזק בהתאמה, העדיף אילן בן דב שלא לזעזע את הסירה בפרטנר. רק לפני שבועיים הוא ביצע את שהיה נדרש מזמן, ואישר שהוא צפוי לשנות את הנהגת החברה. ייתכן כי בן דב מעדיף גישה ניהולית שוחרת שלום, אך כלפי חוץ הדבר נתפש כחוסר החלטיות והיעדר תוכנית פעולה מובנית.

בן דב העדיף לקדם איש פנים לעמדת המיועד למנכ"ל, ולא לקחת מנכ"ל כוכב שיחליף בעתיד את דוד אבנר. החלטה זו מותירה את בן דב כאיש החזק בחברה. הוא בעל השליטה, יו"ר דירקטוריון פעיל, ובמידה מסוימת גם המנכ"ל דה-פקטו של פרטנר.



המשקיעים ששוקלים כיום אם לרכוש את מניית פרטנר, מחליטים למעשה לשים את כספם על ניסיונו הניהולי של בן דב ויכולתו האישית להוציא את החברה ממצבה הנוכחי. אמנם בן דב הוא יזם מוצלח, אך עדיין לא השתפשף בניהול חברות בסדר גודל של פרטנר.



נוסף על הסיכון הניהולי תסבול פרטנר בקרוב מעלייה בסיכון הפיננסי. החברה מבקשת לבצע הפחתת הון גדולה ולחלק דיווידנד חריג של 1.4 מיליארד שקל. מהלך זה ישווה בין מבנה ההון של סלקום לזה של פרטנר, ויעביר למעשה חלק מהסיכון של בעל השליטה לציבור המשקיעים. ריקון הקופה של פרטנר לטובת דיווידנד עצום מגדיל את הסיכון הפיננסי של החברה, וגם חושף אותה לסיכון עסקי, שכן הדבר יקשה עליה לתת מענה להתפתחויות האסטרטגיות הצפויות בשוק.



בניגוד לסלקום, לפרטנר אין חברה אחות כמו נטוויז'ן, ואין היא חלק מקבוצת תקשורת. בהנחה שפרטנר רוצה להפוך לקבוצת תקשורת בעתיד, היא תזדקק להרבה כסף כדי לממש חזון זה, אם באמצעות רכישת 012 סמייל ואם באמצעות הצמחת פעילות מבפנים. לעומת זאת, סלקום תוכל למזג את נטוויז'ן בקלות יחסית, בלי שבעל השליטה בה יסבול מירידה בתזרים הדיווידנד. חלוקת הדיווידנד החריג תקשה על פרטנר להתחרות בעתיד.



פירמידת המינוף שבנה בן דב צריכה גם היא להטריד את המשקיעים בפרטנר. החוב שלקחה סקיילקס, והחוב שלקחה סאני מעליה, הופך את בן דב לתלוי יותר ממתחריו בזרם דיווידנדים. נוחי דנקנר בסלקום ושאול אלוביץ' בבזק יוכלו לוותר מעט על דיווידנדים כדי להשקיע יותר ביצירת יתרונות תחרותיים. פרטנר לא תוכל להרשות זאת לעצמה.