מדי שנה מוגשות מאות תביעות נגד דיירים ששכרו דירה אך מסרבים להתפנות עם תום תקופת השכירות. חלק מהתביעות הן תביעות חוזרות, אך רובן המכריע הן תביעות חדשות.
הדרך עד לפינוי בפועל של הדייר הסרבן ארוכה ומסורבלת, וכמובן שהנפגע העיקרי הוא לא אחר מאשר הבעלים - המשכיר התמים, שנקלע למצב זה בעל כורחו ולרוב אינו אשם במצב המסובך.
ההליך של תביעה לפינוי דייר, פנייה להוצאה לפועל וההליך המשפטי כולו, דורש מהמשכיר משאבים של זמן, טרחה ולא מעט כסף, ועשוי לארוך מספר רב של חודשים. טעות לחשוב שדייר אשר שכר את הדירה כדין אך אינו מתפנה נחשב כפולש.
מצב דומה, אם כי פחות שכיח, הוא מקרה של פלישה לנכס ללא כל חוזה שכירות.
שערו בנפשכם כי אתם נוסעים עם המשפחה לחופשה קצרה בחו"ל. עם שובכם תחכה לכם הפתעה, זוג עבריינים פרצו לדירה והפכו אותה למאורת נרקומנים, וכל הסלון התמלא בשברי בקבוקים ובמחטים. אותם נרקומנים מסרבים בכל תוקף לעזוב את הדירה. ייתכן כי המשטרה תסרב להושיט לכם סיוע ואתם תאלצו להביט בעיניים דומעות על אותו משיג גבול עושה בקניינכם כבשלו.
חוק המקרקעין אמנם מתיר שימוש בכוח סביר, תוך 30 יום מיום התפיסה, כנגד אדם אשר תפס מקרקעין לא לו, אולם כדאי להימנע מטעות בפרשנות החוק ומתן פירוש מרחיב למונח שימוש בכוח. אף אחד מאתנו אינו רוצה להגיע למצב בו ייפתח כנגדו הליך פלילי או אזרחי, בעודו הוא בעל הנכס, היות ותקף את השוהה בביתו. יתרה מזו, קיימת חשיבות בהקפדה על סדר הזמנים, שכן אם אכן אירעה השגת גבול, מספר הימים הנזקף לשם ביצוע פעולה פיזית כלשהי הוא 30 יום מיום הפלישה, ולא מהיום בו נודע לבעל הנכס אודות הפלישה.
בסופו של יום, חשוב לזכור שלמרות שהדירה בבעלותך, לא תוכל להחליף את מנעול הדירה על מנת שהדייר לא יוכל להיכנס לנכס, ובודאי שלא תוכל לפנות בכוח את הדייר ללא פסק דין לפינוי, וזאת גם אם בחוזה השכירות שנחתם ביניכם נכלל סעיף אשר מתיר זאת.
בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, כי סעיף גורף המתיר לבעלים להיכנס, להחליף מנעול ושקובע כביכול הסכמה של השוכר מראש למהלך כזה, הינו סעיף בלתי סביר ודינו להתבטל.
איך בכל זאת להקטין נזקים
המציאות מלמדת, כי חרף הסכנה הממשית המרחפת על בעלי הדירות, רבים ממשיכים להתעלם מהסכנה שבנפילה למלכודות הטמונות בדרכם, ומשתמשים בחוזים סטנדרטיים המצויים באתרי האינטרנט השונים, אשר אינם עונים על דרישותיהם וציפיותיהם ואינם מגנים על זכויותיהם כיאות.
אמנם, קשה להקטין את הסיכון להשתלטות של "הומלס" על הנכס, אך לגבי שוכרים- מדוע לא לבחון אותם ב"ציציות" ולברר עליהם ככל שניתן? לדוגמא, בירור באמצעות מספר תעודת הזהות טרם החתימה, האם הם בעלי חשבונות מוגבלים שלא יאפשרו גבייה עתידית, היא אחת הבדיקות אשר תעזורנה להבין אם מדובר באדם דל אמצעים, אשר לא יוכל לפרוע את החיובים בגין השכירות החודשית.
כמו כן, לא פעם, יש פער מנטאלי בין השוכר למשכיר, עובדה אשר גורמת למשכיר להתייחס בסלחנות וביתר נחמדות לשוכר, גם כאשר הלה חדל מלשלם את תשלומי השכירות במועד, או שנמנע מלשלם את החובות השוטפים בגין השימוש בדירה.
פעמים רבות מתנה השוכר בפני בעל הדירה את צרותיו, ומבקש אורכה קצרה. אחר כך צץ סיפור חדש בפי השוכר, וגם הפעם המשכיר נענה ומאפשר בכך לשוכר לנצל את טוב ליבו ולצבור חובות משמעותיים. בשלב זה, שבו השוכר שקע בחובות כלפי המשכיר - הסיכוי לגבות חובות אלו קטן עד מאד. זאת ועוד, השוכר, נוכח קשייו, עלול להעז פניו בפני המשכיר ולהחליט שהוא אינו משלם כלל אלא במועד שבו ייראה לו.
המציאות מראה, כי נקיטה בצעדים נמרצים מוקדם ככל האפשר כלפי שוכר שאינו עומד בהתחייבויותיו, לרוב רק מקטינה את נזקיו של המשכיר ואילו הקלת ראש אל מול הבעיה מפגינה בפני השוכר כי "אין דין ואין דיין" וגורמת להצטברות חובות בסכומים משמעותיים יותר.