נכיר תחילה נסדיר את ההבדלים בין צו הרחבה לבין הסכם קיבוצי. מעביד שהוא חבר בארגון מעבידים, יחול עליו באופן אוטומטי הסכם קיבוצי שעליו חתם ארגון המעבידים אליו המעביד משתייך, וזאת לפי הענף שאליו הוא משתייך.
לעומת זאת, צו הרחבה הם הוראות מורחבות שחלות באופן אוטומטי על מגזר / ענף מסויים וזאת נוכח כך ששר העבודה והרווחה החליט להרחיב הוראה או מספר הוראות של ההסכם הקיבוצי על ענף מסויים או על כלל המשק.
מבחן ענפי העבודה
קיים מבחן שעוזר לנו להגיע למסקנה אם חל עלינו הסכם קיבוצי או צו הרחבה כלשהו, וזאת לפי ענפי עבודה.
לכאורה, המבחן נראה פשוט - לפי ענפי עבודה. בפועל, לעיתים מתעוררות שאלות, לדוגמה במקרה של מפעל אלומיניום שמבצע גם עבודות בנייה אילו הסכמים חלים עליו? הסכם קיבוצי וצו הרחבה של ענף הבנייה או של ענף המתכת ?
במקרה זה נקבע בפסיקה (דב"ע נב/ 4 - 6 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי בניין נ. חברת תריסי חן פד"ע כה(3) 329) כי אין לפרק את המפעל לגורמים ויש להתייחס עליו כיחידה אחת.
במקרה של פסק הדין הנ"ל נקבע כי אף שהמפעל מבצע לעיתים עבודות בבניינים חדשים, הרי שעיקר פעילותו היא ייצור אלומיניום. כמו כן במקרה דנן, המפעל היה חבר באיגוד התעשיינים ולכן לא יחול עליו צו הרחבה של ענף הבנייה.
תשמישי קדושה או טקסטיל?
במקרה אחר (ע.ב ת"א 5495/07 התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל נ' לוין שאול כיפות לוין מיום 20/8/2009) נקבע, כי על המעביד לשלם דמי ארגון להתאחדות התעשייה והמלאכה לפי מספר עובדיו וגובה הכנסותיו של המעביד, שכן טענתו שהוא רק "מייבא ומשווק" לא התקבלה.
במקרה זה טען המעביד כי עיקר עבודתו הינה בשיווק וייבוא תשמישי קדושה כמו כיפות, ציציות, נרתיקים לטלית ותפילין, המיוצרים על ידי אחרים ו/או מיובאים על ידו מחו"ל, כך שאין צורך להחיל עליו צו הרחבה של ענף הטקסטיל ו/או הרקמה. מנגד, בית הדין לעבודה קבע כי לפי מבחן הסיווג האחיד של משלחי היד שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולפי מבחנים של תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), אופן הצגת פרטי המעביד באתר האינטרנט שלו, נראה כי עיקר עיסוקו ופעילותו של המעביד היא ייצור כיפות, ציציות וכיוצ' ולכן חלים עליו ההסכמים וצווי ההרחבה של הענף.
הטבות לעובדים
להלן כמה לתת דוגמאות של זכויות מיוחדות, שמטיבות עם העובד, במגזרים שונים.
חשוב להדגיש כי במקרים בהם חל צו הרחבה או הסכם קיבוצי, המעביד מחויב לתת לעובד את הזכויות המטיבות אפילו שאין הזכויות מופיעות במפורש בחוזה העבודה האישי של העובד.
לדוגמא:
עובדי מוסכים / מוסך זכאים לקרן פנסיה בשיעור שלא יפחת מ-6% על חשבון המעביד, זכאים לימי שמחה במקרה של נישואין של העובד או ילדו.
גם עובדי ניקיון ותחזוקה זכאים להפרשות פנסיוניות של 6% וימי שמחה לפי צו ההרחבה שחל על הענף משנת 1979.
בענף החקלאות, גננות נוי ומשתלות חל צו הרחבה שקובע כי עובד יהיה זכאי ל-175% בעד שעות עבודה בשבת, וכן 150% באם העובד נדרש לעבוד במהלך יום שישי ולאחר שהשלים עבודה בימים א'-ה' באותו שבוע. כמו כן צו ההרחבה מחייב את המעביד להשתתף במעונות ילדי העובד במקרים מסוימים, פנסיה בשיעור של 6% ועוד זכויות רבות שחלק מהעובדים לא מודעים להן.
גם לעובדים המועסקים בבתי קולנוע מגיע לקבל פנסיה בשיעור של 6% על חשבון המעביד.
צו ההרחבה שחל על עובדי שמירה ואבטחה מעניק לעובדים תוספת של 2.5% לשכר המינימום וזאת בפריסה של שנה ממועד הוצאת הצו (6/2009). בנוסף צו ההרחבה הסדיר את הנשיאה בעלויות המעביד עבור מטווחים ורישיון נשק שעד אז גולגלו לא אחת על העובדים, הסדר פנסיוני של 6% לטובת תגמולי מעביד לפנסיה וזאת למעט הפרשות המעביד לפיצויים.
לסיכום
לסיכום, המעביד צריך למצוא את צו ההרחבה ה"זול" ביותר שהוא יכול להחיל במידה והוא נדרש לשלם דמי ארגון בשל השתייכותו לענף מסוים, בעוד שהעובדים צריכים לממש את זכויותיהם עפ"י צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים, אפילו אם בחוזה העבודה האישי שלהם לא מופיעות הזכויות הנ"ל.