כשעמי וולנסקי, פרופ' לחינוך מאוניברסיטת תל אביב, רוצה לספר את סיפורה של החברה הישראלית, הוא נעזר בשני נתונים. הראשון - 12.7 אלף שקל, המשכורת החודשית הממוצעת של אקדמאי בישראל ב-2008, ללא קיטלוג לפי תואר, מקצוע או גיל; והשני הוא 7,300 שקל - משכורתו החודשית הממוצעת ב-2008 של מי שהשכלתו היא 9-12 שנות לימוד. הפער, טוען וולנסקי, מדגים לאן החברה הישראלית צריכה ללכת: "בין השכלה להכנסה ולצמיחה יש קשר ישיר. מי שיצליח לפרק את המשוואה הזו - יגיע לו פרס נובל". וולנסקי מעורה בנעשה בשנים האחרונות בזירת ההשכלה הגבוהה. הוא ביצע מחקרים רבים בתחום ואף כתב ספר המתאר את מדיניות ההשכלה הגבוהה. בניסיון להסביר את התמורות של העשורים האחרונים, הטון של וולנסקי מעורב. מצד אחד, שיעור בוגרי התואר הראשון גדל בעקביות בשנים האחרונות. מנגד, התקציבים המופנים להשכלה הגבוהה נמצאים במגמת התכווצות.
חשיבות ההשכלה הגבוהה למשק
"השכלה גבוהה היא הדרך שלנו לרמת חיים טובה יותר. ב'ישראל 2028' - ועדה שהובילו אלי הורביץ ודוד ברודט, העוסקת בתוכנית מקיפה להשגת צמיחה מהירה ומאוזנת ולהקטנת פערים חברתיים לכ-20 השנים הבאות - מעניקים הורביץ וברודט דגש לעניין. הם קובעים כי רצוי שתוך 15-20 שנה, 75% מהישראלים ירכשו השכלה גבוהה, בין אם מדובר בתואר ראשון או בלימודי טכנאות והנדסאות.
"על פי התחזיות, אם כל צעיר ישראלי יזכה להשכלה על תיכונית, התוצר לנפש יקפוץ ל-45-50 אלף דולר, לעומת 28 אלף דולר ב-2008. כולנו נחיה ברווחה גדולה יותר עם תשתיות תקשורת, תחבורה, חינוך ובריאות מפותחות יותר".
העלייה במספר המכללות בישראל
"זהו גידול מואץ ובריא לחברה הישראלית, שעושה שירות חשוב למשק. 60% מהאוכלוסיה במדינות מערביות מתועשות רכשו השכלה על-תיכונית, וברובם השכלה אקדמית. שיעור היהודים בעולם עם השכלה אקדמית הוא יותר מ-90%. אין סיבה שבישראל לא נגיע ל-75% שמתגאים בהשכלה על תיכונית".
הקיצוץ בתקציב
"מערכת ההשכלה הגבוה עברה דיאטה חריפה שפגעה באיבריה הפנימיים. הקיצוץ המצטבר של העשור האחרון בתקציב ההשכלה הגבוהה נאמד ב-20%. זהו העשור האבוד. איבדנו נכסים והרבה מוטיווציה של אנשים, שבאו להקים מוסדות להשכלה גבוהה ונתקלו בקיר אטום ובצמצום תקציב. ברור שלמודלים התקציביים יש חולשות, הם תורמים לרעיון אחד ופוגעים באחר, ולכן תמיד יש מקום לשיפור.
"המשמעות העיקרית של הקיצוץ היא ירידה באיכות ההוראה. האוניברסיטאות והמכללות המתוקצבות נהנות כיום מביקושים גבוהים, העולים על המכסות שקובעת ות"ת (ועדה לתכנון ותקצוב). המוסדות מתוקצבים רק על בסיס כמות הסטודנטים שבמכסה. לעתים המוסדות מקבלים תלמידים נוספים, אך ללא תקצוב. התקציב היחיד עבור הסטודנט הוא שכר הלימוד שהוא משלם. זה לא מספיק, ומגמות אלה משפיעות באופן מהותי על איכות ההוראה".
הקיצוץ בתקנים
"באמצע שנות ה-90, היה מספר הסטודנטים לאיש סגל בכיר 16 - כיום יש 25 סטודנטים לאיש סגל. אלה יחסים שמזכירים כיתה בתיכון. בסמינרים שלי לפני עשור היו 12-15 סטודנטים, כיום יש לי 30. מגיע סטודנט שרוצה להתייעץ אתי - על החומר, על הכיוון ועל המתודולוגיה. הוא רוצה שאקרא את החומר שהוא כתב ולי אין זמן. זו המציאות שנכפית עלינו, אנחנו לא אוהבים את הסגנון הזה, אנחנו חיים עם הרבה מאוד פשרות".
בריחת המוחות
"אני מגיע למוסדות שונים בעולם, כמעט בכל מוסד אני מוצא גרעין בולט ומוערך של ישראלים. אני שואל את ראשי המוסדות: 'איך זה שיש אצלכם כל כך הרבה ישראלים?', והם עונים: 'הישראלים שלכם מוכשרים מאוד'. אנחנו מפסידים את המוחות הצעירים והמוכשרים שלנו, המאופיינים ברעננות מחשבתית ובהרבה רעיונות שמחוץ לקופסה, למערכת ההשכלה הגבוהה האמריקאית. הדיאטה החריפה גרמה לרזון של היכולת האינטלקטואלית שלנו. אני לא רוצה ללכת לפרינסטון או להרווארד ולראות שם חוקרים ישראלים מוכשרים, אני רוצה לראות אותם כאן. אני לא רוצה לראות סגל מזדקן, אני רוצה לראות רעננות מחשבתית ויצירתיות".
הרמה האקדמית במכללות
"שמעתי על כל מיני שערוריות. אני סבור שהרמה בסדר גמור. אנחנו צריכים להתמודד עם מה שיש ולא ליילל ולהצטער. פתחנו שערים, עשינו מעשה דמוקרטי ואמיץ. תמיד צריך לעשות מקצה שיפורים. כמו כן, הקיצוץ לצד התחרות הגבוהה בין המוסדות יצרו תרבות של קיצורי דרך. לומדים מתקצירים ולא ממחקרים מדעיים. כרגע אין סיבה שהאיכות תשתפר, כי בחיים הכל עובד לפי תמריצים כספיים".
ביקוש למקצועות עתירי הכנסה
"לצד השינויים המבניים המשמעותיים שנרשמו בתחום ההשכלה הגבוהה, התרחשו בעשור האחרון גם שינויים מבניים-פנימיים בתארים הנלמדים: תחומי הלימוד במכללות הפרטיות נקבעו בהתאם לביקושים בשוק העבודה, מה שהוסיף לפופולאריות שלהם. התחומים המבוקשים ביותר במכללות הם מקצועות עתירי הכנסה - כמו משפטים, מינהל עסקים וכלכלה. מגמות דומות נרשמות באוניברסיטאות.
"יש נהירה למדעי הכסף. הם האלוהים החדש. אנשים טובים ממדעי הרוח אומרים לעצמם: 'אז מה אם יש לי תואר ראשון או שני במדעי הרוח - אולי כדאי לי ללכת לצד הצפוני או המערבי של הקמפוס כדי להבטיח תלוש משכורת אטרקטיבי יותר?'
"הפגיעה נעשית בכמה מישורים. ראייה אחת היא ערכית. מה חשוב לנו בתור חברה? זה טבעי ואנושי שיש נהירה למדעי הכסף, אבל אילו ערכים יהיו לנו אם לא יהיו אנשים טובים שיעסקו בתרבות ורוח, תחומים שמהם שואבת חברה את כוחה, את השראתה ואת ערכיה.
"היבט נוסף הוא המורים בישראל. זו אשליה לחשוב שיש לנו הרבה מורים. רוב המורים בבתי הספר - היסודיים והעל-יסודיים - הם בוגרי לימודים בתחום מדעי הרוח. כשיש בריחה למדעי הכסף, אין מהיכן לשאוב מורים לספרות, להיסטוריה ולגיאוגרפיה. מי ילמד את הילדים שלנו? הכל חשוב, גם מדעי הכסף וגם מדעי הרוח. אין לבטל אף אחד מהצרכים, אבל נראה כי האיזונים ברחו לנו מהידיים".
פרופ' עמי וולנסקי: "מדעי הכסף הם האלוהים החדש"
מאת שרית מנחם
21.1.2010 / 12:59