בין מדעי החברה למדעי החיים: מסע רגלי בין שלושה קמפוסים חושף עולמות אקדמיים חדשים

שני, 10:20 אוניברסיטת תל אביב
הקורס: פוליטיקה ומשטר לתלמידי שנה א' במדעי המדינה נוכחים: 160 סטודנטים







המרצה, ד"ר אמל ג'מאל, עומד על הבמה ומחכה לשקט כדי שיוכל להתחיל את השיעור. לאחר שתי דקות הוא נוקט צעדים חינוכיים: "אתם מגבילים את חופש הביטוי שלי בזה שאתם מקשקשים", הוא אומר. "לא אסבול שיחות ביניים ואעיף אנשים החוצה. מי שלא רוצה לכבד את הזכות שלי להתבטא, פוגע לא רק בחופש הביטוי שלי אלא גם במי שזכותו לשמוע".



לאחר שהצליח להשיג את תשומת לבם של הסטודנטים, מספר ג'מאל על הפילוסוף הפוליטי יוסף רז, הטוען כי הגבלת חופש הביטוי פוגעת לא רק בדובר אלא גם בקהל שומעיו. כעת נשמעים באולם רק צלילי ההקלדה במחשבים הניידים - לפחות למחצית הסטודנטים יש כאלה, מה שמאפשר להם לכתוב את כל החומר באופן מסודר, בטבלאות ובנקודות.



ההרצאה השוטפת נקטעת בשאלות הבהרה מהקהל. השואלים, לצערם, נשלחים לקרוא את המאמר בספרייה. באנגלית, כמובן. הזמן הנותר מנוצל לדיון פתוח בסוגיית השליטה של בעלי ההון באמצעי התקשורת. לחלל האולם נזרקים מושגים כמו "האח הגדול", ערוץ 2, ערוץ 10 ו"האג'נדה הכלכלית של העיתונות הכתובה". נדמה שהסטודנטים מאבדים את הסבלנות. אחת מהן, לועסת מסטיק, מצליחה סוף-סוף למצוא רשת אלחוטית זמינה, ומתחברת לאינטרנט. היא בודקת את ההודעות בג'ימייל ומיד עוברת לברר מה חדש בפייסבוק. גם חבריה עסוקים בעניינים שונים, והפטפטת גוברת. "למי שלא יכול לסתום את הפה", חוזר המרצה על הטרמינולוגיה המוכרת של מורה בבית ספר, "יש מספיק מקום בחוץ".



"כן, גם אני חשבתי שבעיות משמעת כאלה קיימות רק בתיכון", אומר אלכס, אחד הסטודנטים הממושמעים, שבהפסקה לא התעצל וקרא כמה שורות מהמאמר שבאוגדן. אלכס הוא סטודנט אכפתי ומתעניין, שעדיין לא יודע מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול, אבל הכיוון הפוליטי בהחלט קוסם לו. אנחנו פוגשים אותו כשהוא אוכל מרק בקפיטריה וקורא כתבה, אחת מני רבות שהתפרסמו באחרונה, על שקיעת הפקולטות למדעי הרוח באוניברסיטאות. באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית, לדוגמה, נסגרו החוגים ללימודי אפריקה, ולא מעט חוגים אחרים אוחדו בשנים האחרונות. "מדעי המדינה עוסקים בחיים שלנו כאן ועכשיו", מסביר אלכס את בחירתו בבניין נפתלי, שבו שוכנת הפקולטה למדעי החברה - ולא בבניין גילמן שבו לומדים מדעי הרוח.



שני, 12:00 אוניברסיטת תל אביב
הקורס: סטטיסטיקה לתלמידי שנה א' בחוג לפסיכולוגיה נוכחים: 150 סטודנטים



"היתה לי פגישה עם חונכת משנה ב', והיא המליצה להתחיל ללמוד למבחן כבר עכשיו", מספרת סטודנטית לחברתה כשהן נכנסות לכיתה. בניגוד אליהן, גלעד ארדיטי מתרגש קצת פחות. חלק ניכר מזמנו לא מוקדש דווקא ללימודים, אלא לפעילות באגודת הסטודנטים. ארדיטי עולה על הבמה כדי לספר לחבריו על המוסדות השונים שבהם הם יכולים להתנדב, וכך להשיג המלצות לקראת קבלה למסלול הקליני הנחשק בלימודי התואר השני. הוא מנצל את ההקשבה כדי לספר לסטודנטים על הפגנת מחאה נגד אלימות שתתקיים בקמפוס, אבל זה כבר מעורר פחות עניין.



נושא השיעור הוא דחיית או קבלת השערות. חלק מהסטודנטים יודעים את החומר היטב, וחלקם לא מפסיקים להמטיר שאלות על המרצה. ארדיטי משתייך, כנראה, לקבוצה הראשונה ובאמצע השיעור יוצא עם כריך בידו להפסקת אוכל פרטית. "אני מכיר את הסטיגמה שקובעת שהסטודנטים לפסיכולוגיה לחוצים להשיג ציונים גבוהים, מפני שצריך רף מסוים כדי להתקבל לתואר שני - ורק אז אפשר להתחיל לעבוד כפסיכולוג", אומר ארדיטי, הלומד גם כלכלה. "יש גם סטודנטים אחרים. אני והחברים שלי באנו ללמוד בשביל העניין".



ארדיטי מספר כי הופתע לגלות שהסטודנטים דווקא עוזרים זה לזה, בניגוד למה שציפה. "אומרים שאצלנו יש אווירה תחרותית ושאנשים לא מעבירים סיכומים. אני, לעומת זאת, גיליתי שאנשים עוזרים בשמחה. עוד לא חוויתי מקרים של אנשים שדורכים זה על זה".



שלישי, 13:00 האוניברסיטה העברית, קמפוס הר הצופים הקורס: תורת המשפט לתלמידי שנה א' בבית הספר למשפטים נוכחים: 40 סטודנטים



מחוץ למבוך נמצא בניין הפקולטה למשפטים, המבנה היחיד בקמפוס שהוקם עוד לפני המדינה. במסדרונות הפקולטה, שממנה יצאו רבים משופטי בית המשפט העליון, תלויות תמונות מהימים שלפני קום המדינה: חיים ויצמן בטקס פתיחת האוניברסיטה ב-1925, מכתב מדוד בן גוריון, המבטיח את תמיכת המדינה באוניברסיטה גם לאחר שקמפוס הר הצופים נותר כמובלעת בירדן בעקבות מלחמת העצמאות.



הכיתות רחבות ידיים ומודרניות, ומזכירות במידת מה אולם של בית משפט. בשעת צהריים של יום שלישי, התכנסו באחת מהן 40 תלמידי שנה א' לשיעור ב"תורת המשפט", עוד שיעור עם רשימת קריאה בלתי נגמרת.



"זה רק פיניש כזה", אומר המרצה על קובץ עב כרס שאותו הם צריכים לקרוא, הפעם בנוגע לרשלנות. השיעור עוסק בסוגיה משפטית הנקראת "הלכת הצפיות", שנוצרה בפסק הדין המרכזי הנוגע לחוקרים פרטיים שהסיגו גבול כשתפסו אשה בוגדת בבעלה. הסטודנטים מוטרדים משאלה משפטית-פסיכולוגית שעל המרצה כבר נמאסה. "זאת הפעם ה-15 ששואלים אותי בקורס הזה 'איך מוכיחים את היסוד הנפשי בעבירה", הוא אומר ומפנה, איך לא, לחומר קריאה נוסף.



שלישי, 12:00 האוניברסיטה העברית, קמפוס הר הצופים



מי שמבקר בפעם הראשונה בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים עלול לסבול מבלבול קשה: הוא בנוי מבוכים על מבוכים כסוג של מבצר המשקיף על העיר, תכנון שעליו נכתבו תלי תלים של מאמרי ביקורת. דווקא שם לומדים סטודנטים למדעי הרוח והחברה, שימצאו רק בקושי פיסת דשא לנהל עליה דיונים פילוסופיים.



שלישי, 14:30 האוניברסיטה העברית, קמפוס הר הצופים הקורס: "המיתוס האכדי: ירידת אשתר לשאול" לתלמידי שנה א' לאשורולוגיה נוכחים: שני סטודנטים



אכדית היא השפה שבה דיברו לפני 2,000 שנה בממלכות בבל ואשור. את השפה הזאת לומדים תלמידי שנה א' לאשורולוגיה, שבעקבות צמצומים סופחו לפני שנה לחוג לארכיאולוגיה. כדי ללמוד בקורס "המיתוס האכדי: ירידת אשתר לשאול" יש צורך בידיעת השפה האכדית, וכדאי מאוד לדעת גרמנית, שבה כתוב המילון המפורט ביותר לאכדית. לקורס רשומים שלושה סטודנטים, ובדרך כלל באים עוד שלושה מחוץ למניין.



הפעם נוכחים רק שניים: נאסר, סטודנט שנה ג', דרוזי המתגורר ברמת הגולן; ואליזבת, מרצה מאוניברסיטת ורשה שנעזרת באכדית במחקרים שהיא עורכת בתחום המקרא. הם יושבים בחדרון קטן בתוך הספרייה יחד עם המרצה, ד"ר אורי גבאי. חיי היום-יום באשור העתיקה קשים לפענוח: יש מיטה, יש כלי בית, יש בית עם חלון, אבל לא פשוט להבין למה בדיוק התכוון המשורר, ומדי פעם יש צורך בעזרתו של המילון עב הכרס.



עבור גבאי, זאת סיטואציה טבעית לחלוטין. גם הוא, כסטודנט בחוג, למד בקורסים מעוטי משתתפים. "בקורס שומרית למתחילים באים אפילו פחות אנשים", הוא אומר. "כמרצה העברתי שיעורים לשני אנשים, אבל יש גם קורסים עם תשעה. אלה סדרי הגודל גם באוניברסיטאות בעולם". לדבריו, אין חשש שבעתיד לא יהיו חוקרים בתחום. "תמיד יהיו שניים-שלושה שילמדו את זה באופן רציני. הדבר החשוב הוא שעל אף האיחודים של החוגים השונים, מספר הקורסים לא פחת", הוא אומר.



מקצוע האשורולוגיה עוסק בפענוח של טקסטים שנכתבו בבבל ובאשור, עירק של ימינו, בכתב יתדות על לוחות חימר. חלק מהלוחות עדיין קבורים בעירק, וחלקם נמצאים במוזיאונים בברלין, בפאריס ובלונדון, לשם הגיעו בתקופת הכיבוש הקולוניאלי. "אשורית נחשבת אמנם למקצוע אזוטרי, אבל יש בו הרבה אתגר ועניין", אומר גבאי. "זה מקצוע מורכב - השפה קשה וכך גם הטקסטים - אבל זאת עבודה שאפשר לראות בה הרבה מאוד פירות, יחסית למקצועות אחרים. בכל יום אפשר לגלות דברים חדשים".



כנראה שהסטודנטים למשפטים אינם מודעים לכך, אבל בלוחות החימר טמון פוטנציאל בלתי נדלה לחומר קריאה נוסף: פרוטוקולים ממשפטים שנערכו באשור, לדוגמה, שעל בסיסם אפשר לכתוב לא מעט מחקרים. גם כלכלנים עשויים למצוא עניין בכתב היתדות הצפוף. "רוב המחקרים שעוסקים בלוחות החימר באשור הם בתחום הכלכלה", מספר גבאי. "הלוחות מתעדים איך אנשים ניהלו עסקים בתקופה ההיא, ואפשר לקרוא בהם למשל איך בעל עסק מזמין יותר פרות לקראת חג שבו מעלים קורבנות. בחלק מהלוחות מוזכרים עובדים שכירים ועובדים שמועסקים באופן שונה, כמו עובדי הקבלן של ימינו".



גבאי מספר שמידע רב ייחשף כשהמצב בעירק יירגע ואפשר יהיה לחלץ משם לוחות נוספים. סביר להניח שגם זה לא יסיט את ההמונים הצובאים על החוגים למינהל עסקים ולכלכלה לעבר הספרייה שבבניין החוג לארכיאולוגיה. "הסטודנטים כאן באים ללמוד אצלנו לגמרי מאהבת הלימוד", הוא אומר. "רק מי שמשוגע לעניין יכול גם ליהנות מזה. מי שרוצה לעשות כסף, מימוש עצמי בעיני החברה של ימינו, לא יעשה את זה כאן".



שלישי, 15:30 האוניברסיטה העברית, קמפוס הר הצופים. קפיטריית פרנק סינטרה







בזמן שגבאי, נאסר ואליזבת שוקדים על כתבי האכדית, מגיעה אל הקפיטריה הסמוכה חבורה של שלושה סטודנטים הלומדים לתואר ראשון: תומר נחמיאס, תמר דר והילה מרדכי. שלושתם בני 22, וזאת שנתם הראשונה באוניברסיטה. נחמיאס ומרדכי לומדים כלכלה ומינהל עסקים, ואילו דר לומדת סטטיסטיקה ומינהל עסקים. הם מצאו את עצמם יחדיו בהרבה שיעורים, וכך התגבשה חבורה שמבלה יחד גם בשעות הפנאי.



השלושה הגיעו לקפיטריה כדי לנוח מעוד סשן של לימוד עצמי בקבוצה, וכדי לנקות את הראש לקראת השיעור הבא: חדו"א, חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי, מתמטיקה מהסוג שעושה לאנשים מסוימים כאב ראש חזק במיוחד. נחמיאס, במקור מכפר יונה, מודע היטב לכך שהוא לומד כלכלה בבית הגידול הלא רשמי של עובדי אגף התקציבים במשרד האוצר, נקודת זינוק מצוינת לקריירה בשוק ההון. האם לפנינו עוד "נער אוצר" בפוטנציה? נחמיאס מבקש להסתייג מהכינוי. "אני לא אוהב שקוראים להם נערי אוצר", אומר נחמיאס, "אז מה אם עובדים שם בני 30 ולא בני 50? דווקא לצעירים יש לפעמים את הכוח לעמוד מול פוליטיקאים שנוטים לחלק כספים על חשבון הקופה הציבורית. מישהו צריך לשמור עליה", מדקלם נחמיאס את סיסמאות הקרב של אגף התקציבים.



מרדכי ונחמיאס גאים שהצליחו להתקבל ללימודים, אבל מודעים לשיעור הנשירה הגבוה - 30%-40% מהסטודנטים לכלכלה עוזבים לאחר השנה הראשונה. גם כאן, כמו בתל אביב, הם מספרים על עזרה הדדית למרות התחרות הקשה. "הבחור שלא נתתי לו סיכום היום, עשוי להיות הבוס שלי מחר ולזכור את זה", מסביר נחמיאס, ספק בצחוק ספק ברצינות.



שלישי, 16:30 האוניברסיטה העברית, קמפוס הר הצופים הקורס: חדו"א לתלמידי שנה א' בכלכלה נוכחים: 70 סטודנטים



חצי שעה מאוחר יותר, יושבים נחמיאס, דר ומרדכי עם עוד 70 בני גילם באולם טבע 2, מנסים לפענח את הנוסחאות המוזרות שרושם המרצה על הלוח. המרצה, שהגיע כמחליף, חובש כיפה שחורה על ראשו, דיבורו אטי עם מבטא מזרח-אירופי כבד. פשוט לזהות כמה גדול המרחק בין עולמו לבין עולם הפייסבוק והמסרונים של הסטודנטים שלפניו. "מהרגע הזה אתה מפסיקים את השיחה", אומר המרצה למעטים שמתעקשים לפטפט. "הזמן קצר והמלאכה מרובה". למרות הנזיפות החוזרות על עצמן, הוא מוצא מקום לאמפתיה. "הייתם אמורים ללמוד את החומר הזה כבר בתיכון", הוא אומר לאחר הסבר נוסף על אינטגרל סבוך, "אבל זאת לא אשמתכם שאתם לא יודעים".



רביעי 11:30. אוניברסיטת בר אילן
על הדשא







חורף 2010, כך נראה, מאיר פנים לסטודנטים הישראלים, בוודאי לאלה הלומדים לתואר ראשון: הוא מלא בימי שמש שבהם אפשר להשתרע על הדשא ולנוח מעול הלימודים. מחוץ לקמפוס המציאות מורכבת יותר: צריך לשלם שכר דירה ולתמרן בין העבודה ללימודים, אבל בתוך האוניברסיטה החיים נראים קצת יותר קלים.



מי שמחפש דרך להרוויח כסף במהירות יכול לעשות זאת כשפן ניסויים במחקרים שנערכים באוניברסיטה. בבר אילן מחפשים זוגות בשלושת החודשים הראשונים של הקשר, למחקר על הבסיס הביולוגי של ההתאהבות. התמורה: תווי קנייה בשווי 250 שקל, עבור שעתיים בלבד של עבודה. את 250 השקלים שהם יחסכו, יוכלו הסטודנטים להוציא בדוכני הבגדים הפזורים בקמפוס, המושכים אליהם קהל רב בהפסקות בין שיעור לשיעור.



פרט להם נמצאים בשטח האוניברסיטה דוכנים לשיווק מוצרים שונים, החל בעיתונים וכלה בטלפונים סלולריים. בר אילן אינה שונה בכך מאוניברסיטאות אחרות: החברות, המחזרות אחרי קהל איכותי, יודעות ששם הן יוכלו למצוא את קהל היעד שלהן. אחת משיטות השיווק היא לחלק דוגמיות של מוצרים שונים. מי שרוצה לחסוך כסף על ארוחה, תמיד יכול ליהנות ממרק חם שקיבל בחינם.



חמישי, 18:00 האוניברסיטה העברית, קמפוס הר הצופים







החושך יורד, וכשהסטודנטים יוצאים מהכיתה, נראים מסדרונות המבוך של הר הצופים מאיימים במיוחד. הגיל הממוצע של העוברים והשבים עולה: אלה השעות של הסטודנטים לתואר שני, שבאים אחרי העבודה כדי להרחיב אופקים ולקדם את עצמם ואת הקריירה.



בקפיטריה במרכז הקמפוס אנחנו פוגשים את לימור בסון, השותה כוס קפה אחרונה לאחר יום לימודים ארוך. בסון לומדת לתואר שני בניהול מלכ"רים (מוסדות ללא כוונת רווח, כלומר עמותות), בבית הספר לעבודה סוציאלית. המסלול, שנוסד לפני 13 שנה בלבד, היה מהסנוניות הראשונות בגל נרחב של מקצועות חדשים השוטפים את האוניברסיטאות. היא בעלת תואר ראשון בריפוי בעיסוק מאוניברסיטת תל אביב, ועובדת כרכזת אוכלוסיות מיוחדות במפעלות חינוך וחברה, עמותה הפועלת לצד קבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב. גם שאר הסטודנטים בחוג קשורים בדרך זו או אחרת לעולם העמותות והמגזר השלישי.



לדברי בסון, ההווי הסטודנטיאלי של התואר השני שונה לחלוטין מזה שמאפיין את התואר הראשון. "אמנם נוצרות קבוצות של סטודנטים, אבל הן מיועדות למטרת לימודים", היא אומרת. "לא קורה שיושבים על הדשא וסתם מפטפטים. גם אם יש שעה חופשית, וזה לא קורה בדרך כלל כי מנסים לדחוס כמה שיותר, כל אחד עסוק עם הטלפונים שהוא מקבל מהעבודה. תואר שני הוא חוויה שונה. אין כמו להיות סטודנט בתואר ראשון: החיים שלך דבש, זה קצת כמו ההמשך של התיכון".



רביעי 12:00. אוניברסיטת בר אילן הקורס: בוטניקה ארכיאולוגית נוכחים: ארבעה סטודנטים



ארבעת הסטודנטים שהגיעו לשיעור מודעים לכך שנושאו הזוי מעט, אך שמחים לגלות איך מחשבים את גילו של עץ ומופתעים לשמוע שהחפירה הארכיאולוגית ליד גשר בנות יעקב בצפון היא מקור מידע בלתי נדלה על ההיסטוריה של עצים שונים. הסטודנט הישראלי נמצא במרחב שבין שתי נקודות: בקצה האחד - אלה הבוחרים במסלול לימודים פרקטי, במקצועות כמו משפטים, כלכלה או פסיכולוגיה, ומצוידים באמביציה הבוערת בעצמותיהם כבר מהצלצול הראשון. מנגד ניצב מיעוט נכחד של צעירים המבקשים ללמוד לשם עצם הרחבת האופקים ונהנים מכל רגע שבו הם נמצאים מול ספר פתוח. אלה וגם אלה - סטודנטים. גם בהרצאות הכי מעניינות הם יפטפטו פה ושם, אפילו אם הם בעצמם עומדים מול קהל, כמורים או כמדריכים, בחייהם מחוץ לקמפוס.