כשגדעון פישר היה בן 30 ומשהו, כבר היה לו משרד מצליח לעריכת דין ו"כל מה שרציתי בחיים", כהגדרתו. "חשבתי לעצמי - עכשיו אני צריך לחכות עד גיל 80 כדי להתחיל להחזיר לחברה?" כשהוריו של פישר מתו, הוא מצא דרך להעניק בלי לחכות לפנסיה: במקום לחלק את הירושה בין חמשת ילדיהם, הוא שיכנע את אחיו לאחד את הכספים לקרן שתעניק מלגות לסטודנטים נזקקים. ההורים, אומר פישר, היו מאושרים לו ידעו לאן מופנה הכסף שלהם. הקרן העניקה כבר כמה עשרות מלגות ללימודים גבוהים, ופישר החליט באחרונה להקים מלגה אחת שתיועד לקידום הפופולאריות של מקצועות אקדמיים דחויים - אך חשובים.
"עברנו על רשימת האנשים שמקבלים מלגות, וראינו שמדובר בעיקר בסטודנטים למשפטים ולראיית חשבון", מספר פישר. "שאלנו - למה אין ביניהם סטודנטים לפיסיקה, לכימיה או להוראה?"
פישר החליט לייסד מלגה שתממן לימודי רפואה, מדעים מדויקים ודומיהם - ובהחלט לא משפטים, ראיית חשבון או מינהל עסקים. "אם בזכותי איזה בחור ילך ללמוד כימיה, אף על פי שיותר הגיוני עבורו ללמוד מינהל עסקים, ויום אחד הוא יקבל את פרס ישראל - זה הגמול הכי טוב מבחינתי", הוא מצהיר.
אחד ממקבלי המלגות, יוצא סיירת מטכ"ל בן 38 עם שלושה ילדים, רצה רק לעצור במשרדו של פישר לשיחת תודה של חמש דקות - ונשאר שעה וחצי. "היו לי דמעות בעיניים", מנסה פישר להסביר מה הוא מקבל מהעניין. "לא ייצא לי ממנו כלום, הוא לא יהיה לקוח שלי, אבל הוא בן אדם מדהים ואני אוסף אנשים טובים".
לאפשר לימודים בראש שקט
פישר אוהב יוצאי סיירות, ועד כה הוא עזר בעיקר ללוחמים לשעבר. למי שתרם לחברה, הוא אומר, מגיע ללמוד בשקט. הוא לא היחיד שמחזיק בגישה הזאת: צעירים שמבקשים למצוא מימון ללימודים גבוהים, כדאי שיצטיידו בכנפי צניחה או בסיכת סיירת. תורמים פרטיים מרבים להשתמש בכספם כדי לקדם אג'נדה הקרובות ללבם, והם מוכנים להעניק הרבה כסף כדי שחיילינו הגיבורים ירכשו השכלה.
"כשאנשים פרטיים שמעניקים מימון ללימודים באים לכאן לסיורים, אני מנסה להבין מהם תחומי העניין שלהם ולתפור להם מלגה לפי העדפותיהם", מסבירה פרופ' תמר אלמור, דיקנית הסטודנטים של המסלול האקדמי המכללה למינהל. "אם חשוב להם לקדם צעירים שנלחמו במלחמת לבנון השנייה, אני אמצא להם לוחמים כאלה. בישראל, מה לעשות, הכי משתלם להיות יוצא סיירת מהפריפריה".
לנשים מאזור המרכז ששירתו כפקידות בקריה ולערבים ישראלים כדאי להיוולד למשפחה עשירה או למצוא עבודה מכניסה במיוחד. נשים הן אמנם הרוב באקדמיה, אבל הרבה יותר קשה להן למצוא מלגות.
הקרן הפרטית הגדולה ביותר בישראל בתחום המלגות, קרן impact!, מיועדת אך ורק ללוחמים ולתומכי לחימה לשעבר. הקרן, שהעניקה בשנה החולפת 10 מיליון דולר, משיגה את התרומות מיהודים אמריקאים. השנה, מספרת מנכ"לית הקרן אורנה פסח, רק 15% ממקבלי המלגות היו נשים - וזהו שיפור לעומת שנים עברו.
לפעמים, להעדפה הלא מתקנת הזאת יש שורשים ביוגרפיים: תורמים רבים מייסדים קרנות כדי להנציח את יקיריהם שנפלו בשירות הצבאי. כזאת היא משפחת זומרפלד מהיישוב עשרת, שמעניקה מדי שנה שבע מלגות בנות 2,800 שקל לחודש, ליוצאי סיירת צנחנים. המלגות קרויות על שמו של הבן זאביק זומרפלד, לוחם הסיירת שנפל לפני 12 שנה. "אין ספק שזה ממלא פונקציה רגשית", אומר האב דן זומרפלד, יו"ר מפעל "מעבדות שרון" שעוסק בתוספי שימור למפעלים. "זה נותן לי אפשרות לעזור לסטודנטים שרוצים ללמוד, שקשה להם ללמוד במדינת ישראל - ואסור לשכוח שהם גם עושים מילואים לפחות 60 יום בשנה". מטרתו היא לאפשר לסטודנטים ללמוד בראש שקט, בלי לדאוג לשכר הלימוד ולקיום הבסיסי.
מאז שנוסדה לפני 11 שנה, נהפכה המלגה לחלק מהווי היחידה, ויש לה צביון אישי במיוחד. "רבים מלוחמי הסיירת מגישים מועמדות למלגה עם השחרור", אומר ניר מי-טל, סטודנט לכלכלה ולמדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, שקיבל את המלגה בשנה שעברה. "חצי מהלוחמים בצוות שלי הגישו מועמדות".
כל סטודנט מחויב להכין יצירה כלשהי - ציור, פסל, ספר שירים או עבודה סמינריונית - ולהציג אותה בטקס הענקת המלגה בסיירת. מי-טל כתב עבודה על אסטרטגיה ועל יחסים בינלאומיים, כדי להעניק לחיילים הקשר רחב יותר לפעילות היחידה.
"רמתן של העבודות עולה בהתמדה כי כל אחד מנסה להתעלות על קודמיו", מספר מי-טל. "זאת גם דרך לשמור על קשר עם המשפחה, כי הסטודנטים מאשרים עמה את הנושא ומתייעצים אתה".
חלק ממקבלי המלגה יוצרים קשר אישי עם המשפחה ובאים לאזכרות של זאביק. "הם מדהימים", אומר מי-טל על הזומרפלדים, "אכפתיים ודואגים. הם באמת רוצים שיוצאי היחידה יצליחו, וממש מרגישים שזו שליחות לתת לחבר'ה הזדמנות ללמוד בשקט, ולא להתרוצץ בין עבודות".
הכסף לקרן מגיע ברובו מהכנסות המפעל המשפחתי, אבל גם מתורמים פרטיים וממקבלי המלגה בשנים עברו. "אנחנו מקבלים תרומות מאנשים שעובדים אתנו ומכירים אותנו שנים רבות", אומר זומרפלד. "מוצא חן בעיניהם הרעיון שבן אדם מקבל במשך שנה שלמה מספיק כסף כדי שיוכל לשבת על הדשא ולדבר, ככה סתם".
יזם ההיי-טק גיורא ירון ייסד מלגה על שם אחיו איתמר, שנפל בקרב על כיבוש החרמון במלחמת יום כיפור. ירון ואשתו, שהיתה מדריכתו של איתמר בשומר הצעיר, מעניקים את המלגה בסך 50 אלף שקל לחיילים קרביים בעלי צורך כלכלי שהוכיחו מצוינות בלימודים.
"חשבנו שמלגה ללוחם שהולך ללמוד היא דרך מצוינת להנציח את זכרו של איתמר", אומר ירון. "אבא שלי היה פרופ' באוניברסיטה, ואנחנו חושבים שהבעיה המרכזית במדינה היא הקשיים של ההשכלה הגבוהה".
ירון, שהקים את חברת הציוד הרפואי "איתמר מדיקל" ומשמש כיו"ר "יישום", חברת הפטנטים והיישום של האוניברסיטה העברית, מעניק את המלגות רק לסטודנטים באוניברסיטה העברית. הוא מעולם לא ביקש לשמור על קשר עם מקבלי המלגה. "אנחנו תמיד מקבלים מכתבי תודה, אבל אני לא רוצה שהם ירגישו מחויבים. הסיפורים שאנחנו שומעים הם קורעי לב. אם חבר'ה כאלה הולכים לקרבי למרות כל הקשיים, הם באמת הרוויחו את זה ביושר".
מבחינתו, המלגה היא דרך לזכור. "המאבק לשמר את הזיכרון הוא נצחי", הוא אומר. "איתמר היה בסך הכל ילד כשנהרג. החברים שלו הם כבר סבים וסבתות, והוא נשאר תמונה על הקיר".
הנצחה יכולה להיות גם פרויקט קולקטיבי: תלמידים במחזור 1944 של התיכון התל אביבי גאולה מעניקים מדי שנה מלגות להנצחת חברי הכיתה שנפלו במלחמת השחרור. תחילת הסיפור במפגש מחזורים שנערך ב-1968, אז התברר לבני הכיתה על מותם של שלושה מחבריהם 20 שנה קודם לכן. הם החליטו להעניק מלגות לשלושה תלמידי תיכון (אז עוד לא חל חוק חינוך חובה על תיכונים), וכשבוטל שכר הלימוד בתיכונים הם העבירו את המלגות לאוניברסיטת תל אביב והוסיפו עוד כמה מלגות לזכר חברי כיתה שמתו בינתיים.
בכל שנה נפגשים חברי הכיתה בטקס חלוקת המלגות באוניברסיטה, ולאחר מכן עורכים ארוחת ערב בבית אחד החברים. "כל אחד מביא צידה, ואנחנו חוזרים להיות בני 16", מספר בן הכיתה, אלוף במיל' שלמה גזית. "כרגע עוד בלי פיליפיניות. חוויית המפגש יוצאת מהכלל, ונדמה לי שהסיפור שלנו יכול לקדם חלוקת מלגות נוספות - אין סיבה שבוגרי תיכון שחבריהם נפלו במלחמת לבנון הראשונה או השנייה, למשל, לא יקימו דבר דומה".
שיווק בחסות מלגה
מלגות שמיועדות לסטודנטים מסוימים אינן תופעה ייחודית, אומרת אלמור. בשנה שעברה קיבלה המכללה כסף מקרן מאייר, דרך האפוטרופוס הכללי, שנועד רק לסטודנטיות נזקקות, חילוניות, שלומדות משפטים לתואר ראשון. "יכולתי לנשק אותם מרוב שמחה", אומרת אלמור על העדפת הנשים. jns, ארגון יהודי שפועל בבריטניה, היה מעוניין לתרום רק לסטודנטים מהפריפריה בדרום שנלחמו באחת המלחמות האחרונות. ההעדפה הספציפית אינה עניין ישראלי בלבד: כשאלמור למדה לדוקטורט, אחת החברות שלה קיבלה מלגה מלאה לאוניברסיטת הרווארד, בזכות היותה אמריקאית ממוצא הולנדי-אינדונזי. "היא התאימה לכל הקריטריונים", מספרת אלמור.
אתרי האינטרנט הרלוונטיים מלאים ברשימות של מלגות ליוצאי רומניה, לסטודנטים דרוזים וצ'רקסים, ליוצאי מערב אירופה או לסטודנטים ערבים. המלגות של "ועד העדה המערבית", לדוגמה, נוסדו לפני כ-160 שנה כדי לעזור לעולים חדשים ממרוקו ומקהילות צפון אפריקה, שהתקשו להתערות בקהילת הספרדים בירושלים. עד היום מחלקת הקרן מלגות לתלמידי ישיבות ולסטודנטים - בתנאי שיוכיחו קשר משפחתי ליוצאי צפון אפריקה - מרוקו, אלג'יר, תוניסיה או לוב.
אלי מויאל, יו"ר הוועד - הנקרא גם "איגוד קהילות יהודי צפון אפריקה בירושלים" - מודה שהקריטריונים נשמעים מעט אנכרוניסטיים. "ייתכן שאם הארגון היה מוקם כיום, דברים היו שונים, אבל הוועד הוקם עוד בימי שלטון הטורקים, ויש נכסים שהם הקדש שמיועד רק למטרה הזו. אלה התחייבויות שקיימות יותר מ-100 שנה".
התורמים העיקריים הם יהודים מהקהילה הגדולה בז'נווה, ובעזרתם מממנים לא רק מלגות אלא גם תרומות לתלמידי בית ספר נזקקים בירושלים ומחקר על העדה במרכז למורשת יהודי צפון אפריקה שבשכונת ממילא.
קרן אחרת שמחלקת מלגות על פי המוצא העדתי היא קרן המכבים - ארגון יוצאי אירן. בטקסי חלוקת המלגות של הקרן שומעים בדרך כלל יותר פרסית מעברית. הנואם העיקרי באירועים אלה, יהודי אמריקאי בשם ציון מחפר, נושא בכל שנה נאום מחשמל בפרסית רהוטה. "חלק מהסטודנטים לא יודעים את השפה, אבל לראות את הלהט הציוני שלו - זה מרגש", מספר פרופ' דוד מנשרי, יו"ר הקרן וראש המרכז ללימודים אירניים באוניברסיטת תל אביב. מנשרי מנסה להטות את המלגות לכיוון עדתי פחות: כיום 20% ממלגות הקרן ניתנות לסטודנטים נזקקים ממוצא לא פרסי. "אבל לתורמים חשוב מאוד לתמוך דווקא בסטודנטים שמוצאם אירני".
לתחום המלגות חדרו גם חברות מסחריות, שאחראיות לכמה מהמלגות בעלות השם המוזר ביותר ברשימה: למשל, "מלגות החברה האמריקאית להנדסת חימום, קירור ומיזוג אוויר", הניתנות לסטודנטים שלומדים את התחום. חברת "מרכזי תעשיות ע.ע.ד" מנהלת את "קרן המלגות לתחומי התמחות בבעלי חיים, בדגש על הזנת מעלי גירה", שהוקמה להנצחת יוסי לפר, תזונאי בתחום מעלי הגירה שנפטר מהתקף לב ב-2002.
"מכיוון שזה תחום נרחב ומפותח בישראל, והוא היה אחד התזונאים הרציניים וגם איש מיוחד, החלטנו להנציח את זכרו", מסביר חן כהן, סמנכ"ל בחברת מרכזי תעשיות, השייכת לקבוצת ברן. המלגה היא חלק מתרומתה של החברה לקהילה, "ואם יותר אנשים יתמחו בתחום - זה יעזור גם לנו", הוא מוסיף.
יש כמובן גם את מי שמשתמשים במלגה כדי לקדם את עצמם. "מלגות הן אמצעי שיווק ראשון במעלה עבור כל מכללה ואוניברסיטה", מצהירה דבורה ארקין, דיקנית הסטודנטים במכללה האקדמית כנרת. "במוסד שבו יש יותר מלגות, ילמדו יותר סטודנטים. פרסומים של מכללות מלאים במשפטים כמו ?שכר לימוד מובטח', ?מלגות גדולות לקידום הסטודנטים'".
בימים הפתוחים שנערכים בכנרת, מגישים לסטודנטים הפוטנציאלים עוגיות מזל, שבאחת מהן טמונה הבטחה למלגה, במטרה לדרבן סטודנטים להירשם. לשיא של שימוש במלגה כמקדמת מכירות הגיעה המכללה לפני שלוש שנים, כששינתה את שמה ממכללת עמק הירדן למכללת כנרת. כדי לחגוג את המאורע, הכריזה המכללה כי תינוקת שתיוולד באותה שנה ותיקרא כנרת, תזכה בבגרותה למלגת לימודים מלאה. משפחה אחת שקראה על המבצע בעיתון, החליטה לפנות למכללה ולממש את האופציה: ב-2027 בערך תהיה הפעוטה כנרת, כיום בת שלוש, זכאית ללמוד חינם במכללה. אם היא תתגייס ליחידה קרבית, היא תהיה מסודרת לגמרי.
כשהסטודנט מתחתן עם הבת של התורם
בין התורמים למוסדות הלימוד מתקיימים קשרי חיזור ארוכים וסבוכים. בעיקר כשמדובר בתורמים פרטיים מחו"ל, שאותם צריך לפתות להעניק כסף דווקא למוסד שלך. "את צריכה להביא אותם לקמפוס, ולהסביר כמה אנחנו מוצלחים וגדולים. את מנסה להבין מראש מה מעניין את התורם", מספרת פרופ' תמר אלמור, דיקנית הסטודנטים במסלול האקדמי המכללה למינהל. "זה תהליך סבוך, בוודאי מאז המשבר האחרון. אני נפגשת עם הרבה תורמים פוטנציאלים. יש פער בין המפגש, שיכול להיות מוצלח ואפילו להסתיים בהבטחה למלגה, לבין העברה ממשית של הכסף. אז הבטיחו ולא קיימו, מה אני יכולה לעשות חוץ מלהגיד, ?את זוכרת, נפגשנו לפני חצי שנה'. זו לא עסקה, אלא אדם שנותן לי כסף מטוב לבו".
אלמור מספרת על תורם אחד, לא אדם עשיר, שמפריש בכל חודש סכום מסוים ממשכורתו למען מלגה ובכל שנה מממן מלגה אחת, המתעקש להישאר באנונימיות מוחלטת. "עבודה עם תורמים היא דבר מרתק, לא טכני ומקצועי אלא אנושי ואישי, ותמיד יש התחברות עם החלום של מישהו אחר", מספר אריק רוזנבלום, מנהל קשרי החוץ באוניברסיטת תל אביב. חלק מהמשימה הוא לחבר בין התורמים לסטודנטים: נהוג שהסטודנטים כותבים מכתבי תודה, ולפעמים האינטראקציה מרגשת ביותר. רוזנבלום מספר על תורמת שהקימה קרן מלגות ללימוד מדעי המחשב לזכר בנה, שנהרג באירועי ה-11 בספטמבר בארה"ב. אחד הסטודנטים שקיבלו את המלגה נפגש עם התורמת וסיפר לה את סיפורו האישי הקשה - אמו נפטרה לפני שנתיים ואביו לא נמצא בקשר עמו מאז הילדות.
"הוא סיפר שכל מה שהוא מנסה לעשות הוא לגרום לאמו, שכבר לא בחיים, להיות גאה בבן שלה", מספר רוזנבלום. "והיא אמרה, אני יכולה להזדהות עמך בעניין הזה. בזכות בני, סטודנט יכול לעשות משהו מעצמו". מפגש של גבי לוין - מנכ"לית קרן יהל על שם יהודה ליאון רקנאטי ז"ל, שמעניקה מלגות לצמצום פערים חברתיים - עם סטודנטים אתיופים גילה לה שבנוסף לשכר הלימוד, רבים מהם מתקשים לממן צורכי קיום בסיסיים. הקרן הרחיבה בהתאם את המלגות שהיא מעניקה.
מלגת impact!, שניתנת ללוחמים קרביים או לחיילים תומכי-לחימה על ידי תורמים אמריקאים (יהודים ברובם, אם כי לאחרונה הצטרפה לתרומות גם קרן הידידות לישראל, הממומנת על ידי נוצרים אוונגליסטים), מבוססת על קשרים אישיים בין תורם לנתרם. כל סטודנט מאומץ על ידי תורם ספציפי, ומעביר לו פעמיים בשנה מכתב תודה ועדכון - "מה עם הלימודים, מה עם החברה, התחתנתי, פרטים כאלה", מסבירה מנכ"לית קרן impact!, אורנה פסח. "יש לנו המון תורמים שמגיעים לישראל בפעם הראשונה בזכות הסטודנטים, או מזמינים אותם להכיר את המשפחה בארה"ב".
סטודנט אחד למשפטים, יתום משני הוריו, אף הודיע זה עתה על נישואיו הקרובים לבתו של התורם שמימן את לימודיו. במבצע "עופרת יצוקה" קיבלו התורמים עדכונים על כל סטודנט שהוקפץ למילואים ויצא לחזית. "היו תורמים שעזבו את הכל ולקחו מטוס לבקר את המלגאים ולהגיד ?כל הכבוד'. התורמים התרגשו מאוד", מספרת פסח. התרומות, שלא במפתיע, עלו בהתאם, בשיעור של 30%.
סטודנטים, צריכים עזרה? 7 מלגות גדולות מחלקות כסף
מאת נעמי דרום
21.1.2010 / 15:30