חברים, השתגעתם?

>> עובדי ההוצאה לפועל שבמשרד המשפטים מבצעים מלאכה רגישה. בין היתר, עליהם לגשת לאנשים שלא שילמו את חובותיהם הכספיים, על פי פסיקות בתי המשפט, ולדאוג שיפרעו את חובם. בשנה שעברה הם הזיעו יותר, מכיוון שהמשבר הכלכלי הקשה על גביית החובות.

רגישות מרחיקת לכת רבה מגלים עובדי ההוצאה לפועל גם לכל שינוי ארגוני במקום עבודתם. בשנה שעברה החליפה ההוצאה לפועל את שמה ל"רשות האכיפה והגבייה", והחלה ביישום כמה צעדי ייעול, כגון איחוד בין לשכות קטנות וזאת מבלי לפטר עובדים. אלא שוועד העובדים ברשות אינו מוכן לעבור על השינויים הללו בשקט. תמורת הסכמתו להחלפת השם ולאיחוד הלשכות - פעולה שאינה כרוכה בכל שינוי מבחינת תפקידם של 550 העובדים הקבועים - הוועד דורש שכל אחד מהם יקבל, לא פחות ולא יותר, מענק בסך 30 אלף שקל.



המלחמה הזו מזכירה את המערכה שבה פתחו 6,000 עובדי המחשוב במשרדי הממשלה. האחרונים מנסים לתקוע את התקדמותו של פרויקט מרכב"ה (מחשוב רוחבי כולל במשרדי הממשלה), הנמשך כבר כעשור ועלותו כ-700 מיליון שקל. המרכב"ה אמור לאפשר לכל המחשבים המחוברים למערכת "לדבר" ביניהם. אלא שבהסתדרות עובדי המדינה, בראשות אריאל יעקבי, מתנגדים לשדרוג זה בלי פיצוי לעובדים: 1,500 שקל בחודש, כלומר 18 אלף שקל בשנה לכל עובד מחשוב. העלות הכוללת של הפיצוי היא 108 מיליון שקל בשנה - וכל זה יעלה לנו, משלמי המסים, רק משום שהעובדים יצטרכו לעבוד מול מערכת מחשוב שונה מזו שאליה הם הורגלו.



המדינה מציעה לעובדי המחשוב במשרדי הממשלה לעבור קורסי הדרכה על חשבון שעות העבודה. ההשתתפות בקורס מוכרת לגמול השתלמות, מה שיגדיל את שכר העובדים ועלותם בשוק הפרטי באלפי שקלים, אבל העובדים בשלהם: פיצוי, אחרת ידאגו שהפרויקט יקרטע עוד שנים רבות. לא מן הנמנע שהנהלות המשרדים השונים תומכות בצעדי העובדים: הן הרי מעוניינות לשמור על אוטונומיה, בניגוד לאינטרס האוצר, השואף להגדיל את שליטתו על המשרדים באמצעות המערכת החדשה.



עובדי רשות המסים כבר השיגו פיצוי כספי נאה. על מה? לא בשל שחיקת שכרם (הם דווקא נמנים עם מקבלי השכר הגבוה ביותר בשירות הציבורי), אלא תמורת הסכמתם להפעיל את מנגנון מס הכנסה שלילי למיעוטי הכנסה. האם עובדי הביטוח הלאומי שבתו בשנה שעברה בגלל פגיעה פתאומית בתנאי העסקתם (גם הם מקבלים שכר גבוה מהממוצע)? לא ולא. הם דרשו פיצוי כספי בשל הפעלת חוק לרון, המאפשר לנכים מקבלי קצבת נכות להשתכר מעבודה בלא שקצבתם תיפגע. הם אף לא היססו למנוע את הפעלת החוק במשך חודשים כל עוד תביעתם לא נענתה.



המשותף לארבעת סכסוכי העבודה ברור: לא מדובר במאבק עובדים נגד רמיסת זכויותיהם וגם לא במאבק אמיתי על שכר או על הסכם - אלא במאבק של העובדים השבעים ביותר בשירות הציבורי לקבלת פיצוי שמן לפני כל שינוי שהוא תועלת לציבור. יותר מזה: מדובר בניסיון של הוועדים להיכנס למגרש לא להם, השייך להנהלות ולחברות לייעוץ ארגוני. לצד סכסוכים צודקים, כמו של הקלדניות ושל עובדי הרשויות המקומיות, יש במגזר הציבורי מאבקים שאין להם ולא כלום עם תביעות שכר. חברים, הפעם השתגעתם.