>> יוסף לוטנברג הוא נכה צה"ל, שבמשך 14 שנה היה יו"ר ארגון נכי צה"ל. לוטנברג הוא גם אב שכול - בנו איתן נהרג במלחמת יום הכיפורים בקרבות ברמת הגולן. כיום לוטנברג הוא יו"ר סניף יד לבנים בתל אביב.
לפני חודש הופיע לוטנברג בפני ועדת גורן - הוועדה שמינו ראש הממשלה, שר האוצר ושר הביטחון לבחינת הזכאות לסיוע מאגף השיקום במשרד הביטחון. בתור מי שמכיר מקרוב גם את הסיוע לנכות וגם את הסיוע לשכול מטעם המשרד, ללוטנברג היו כמה מלים קשות מאוד לומר בעניין. "חבר שלי", הוא סיפר לוועדה, "שירת כחשב במוסד וכעת הוא פרש לגמלאות. קראו לו ממשאבי האנוש במוסד ואמרו לו: 'אדון נכבד, מצאנו בתיק שלך שלפני 15 שנה היה לך התקף לב'. הוא לא הבין מה רוצים ממנו, ושאל: 'נו, אז מה?'; אמרו לו: 'תמלא טופס, תגיש תביעה'".
במוסד, סיפר לוטנברג לוועדה, יש עזרה ממוסדת - כדי למלא תביעות מסוג אלה לאגף השיקום של משרד הביטחון. "ואז יהודי כזה, שפרש לגמלאות עם כל עם ישראל, שלא ירה כדור מימיו, מסתובב כיום בבית הלוחם. זה זילות", המשיך לוטנברג להעיד במלים נרגשות בפני הוועדה. "אני לא מדבר פה על כסף ולא על עוד הטבות, אני מדבר על העניין הערכי. יש לכך השלכות עתידיות לגבי הנושא של הקרבה למען המדינה, אדם שנפגע בעת שירותו ועקב שירותו, ולא אנשים כמו החבר שלי".
ובכל זאת, גם על כסף צריך לדבר. תקציב אגף השיקום של משרד הביטחון הוא כ-4 מיליארד שקל בשנה. התקציב הזה טופח באופן מהיר כתוצאה מגידול מהיר במספר המטופלים - מספר הזכאים המוכרים כנכי צה"ל וכחללי צה"ל. ועדת ברודט, שדנה ב-2007 במבנה תקציב משרד הביטחון, בדקה ומצאה כי רק 12% ממספר החללים שמשפחותיהם מטופלות בידי האגף נהרגו עקב פעילות מבצעית; ורק 27% מהנכים שמטופלים על ידי אגף השיקום נפגעו בעת פעילות מבצעית. לפי המספרים הללו, כ-75% מהתקציב של אגף השיקום - קרוב ל-3 מיליארד שקל בשנה - משולמים למי שכלל אינם נתפשים בתודעה הלאומית כ"נפגעי צה"ל".
רובם הגדול הם סוהרים, אנשי קבע, אנשי משרד החוץ ואחרים, שבמהלך שנות עבודתם הארוכות במערכת הממשלתית חלו במחלות שונות, או נפגעו בתאונות שונות. לא המחלות ולא התאונות קשורות בדרך כלשהי לפעילות ביטחונית, ועל אף זאת - הם מוכרים כנפגעי מערכת הביטחון.
אחוזי נכות בגין קרחת
מדינת ישראל מסייעת לנכים. לשם כך יש את המוסד לביטוח לאומי, שמאשר את אחוזי הנכות ומשלם קצבאות והטבות למי שזכאים לכך. רק שהיכולת לקבל אחוזי נכות בביטוח הלאומי, מתברר, היא קשה הרבה יותר מאשר היכולת לקבל אחוזי נכות ממשרד הביטחון - מסיבות ערכיות, של חובתה של המדינה כלפי מי שנפגעו בעת הגנתה, נוטה המשרד לנהוג ביד רכה עם האוכלוסייה המטופלת על ידו.
יתרה מכך, גם עבור אותם אחוזי נכות משלם משרד הביטחון פי כמה. בדו"ח ברודט מפורט כי נכה בדרגת הנכות המרבית (100%) מקבל ממשרד הביטחון קצבה הגדולה פי ארבעה מזו שמקבל אותו נכה מהביטוח הלאומי. האפשרות להיות מוכר כנכה משרד הביטחון, ולא כנכה רגיל, משמעה הטבה כספית ניכרת - ואין תמה שרבים חושקים בהטבה הזו.
"אני מחזיק בידי את ביטאון 'הלוחם' של ארגון נכי צה"ל", העיד על כך העיתונאי אמנון אברמוביץ', בעצמו נכה צה"ל בדרגה גבוהה, בפני ועדת גורן. "הביטאון מלא במודעות פרסומת של עורכי דין המפתים את נכי צה"ל, כדי שהם, עורכי הדין, יעלו אחוזי נכות ויביאו הישגים ללקוחותיהם. המודעות הללו מספרות את הסיפור כולו: הכרה בנכות צה"ל בגין פסוריאזיס, גירודים בעור, טחורים, צלצולי אוזניים, אפילו בגין התקרחות.
"הבה נודה באמת: נכות צה"ל נהפכה לתעשייה. לא לכך התכוון המחוקק. לא לכך קיימת אהדה ציבורית וגיבוי ציבורי. התקציב הכולל של אגף השיקום מתקרב ל-4 מיליארד שקל. בקצב הזה, גם בלא מלחמות עתידיות קרוב היום שבו יהווה התקציב הזה נטל בלתי נסבל", אמר אברמוביץ'.
אברמוביץ' הצביע בעדותו על הפרצה בחוק - האפשרות לקבל הכרה כנכה צה"ל למי שחלה (לא נפצע) בזמן (לא בגין) השירות - אשר דרכה מקבלים כיום רבים את ההכרה כנכי צה"ל. כתוצאה מכך חל ניתוק מוחלט בין תקציב אגף השיקום לבין מלחמות ישראל: תקציב אגף השיקום גדל ללא קשר למלחמות, ולא בעקבות מלחמות, אלא הוא פשוט משקף את הססטיסטיקה של תחלואה ותאונות בקרב מי שעובדים במערכת הביטחון הרחבה.
התוצאה של הגידול הבלתי מבוקר של תקציב אגף השיקום היא גם הוצאה כספית אדירה, גם זילות של הערך ששמו הקרבה למען מדינת ישראל - "קוברים כיום בבתי הקברות הצבאיים את מי שנפטר בשיבה טובה", הלין על כך לוטנברג, "זו זילות של השכול" - וגם הבדלה בין דם לדם. לצורך העניין, הבדלה בין נכה שזכה להיות מוכר בידי מערכת הביטחון לבין נכה 'סתם'.
"כאשר נפל טיל קסאם בתחנת אוטובוס אזרחית בעוטף עזה שבה עמדו חייל ואזרח ושניהם נפצעו באורח זהה, אחד ישתייך לאגף השיקום והשני לביטוח הלאומי", העיד על כך אברמוביץ'. "כאשר שני חיילים נסעו לחגוג ביום שישי את חופשת השחרור שלהם, האחד השתחרר ביום חמישי האחרון וחברו ישתחרר ביום חמישי הקרוב, והם נפצעים יחד בתאונת דרכים - אחד ישתייך לאגף השיקום והשני לביטוח הלאומי. בשני המקרים, האחד יקבל הטבות וקצבאות בסכום הגבוה פי ארבעה מחברו - אפליה ברורה של מדינת ישראל בין שני אזרחיה, וללא כל סיבה".
משרד הביטחון היה ער לנזק הערכי הקשה, הנובע מכך שאין יותר הבדלה בין מי שנפצעו או נהרגו על הגנתה של ישראל לבין מי שנפצעו סתם, אבל לא עשה עד היום דבר כדי להילחם בכך. שרי הביטחון לדורותיהם חשבו שזהו נושא רגיש מדי ציבורית. בעימות בין שר הביטחון לבין נכה על כיסא גלגלים ששר הביטחון שולח אותו לטיפול בידי הביטוח הלאומי, ברור למדי מי יזכה באהדה הציבורית - ולכן העדיפו לשלם ולשתוק. רק שהתשלום גאה לסכום של 4 מיליארד שקל בשנה, וזהו כבר מחיר יקר לשלם בעבור שתיקה ציבורית.
על רקע זה הוקמה ועדת גורן, ולפחות לפי אברמוביץ' ולוטנברג, הכיוון שאליו היא צריכה ללכת הוא ברור: הבדלה בין מי שנפצע עקב שירותו לבין מי שנפצע או חלה במהלך השירות, כדי ליצור מחדש הבדלה בין מי שנפגע או הקריב את חייו על הגנתה של מדינת ישראל - לבין כל האחרים. לראשונים חבה ישראל חבות מוסרית, ולכן רק הראשונים זכאים להיות מופלים לטובה בתקציבי השיקום שלהם. כל השאר שיתכבדו ויקבלו אותו פיצוי כמו שאר אזרחי ישראל.
איך נהפכה נכות צה"ל לתעשייה
מירב ארלוזורוב
22.1.2010 / 6:58