לא עמדת בתנאים? תקבל פיצוי חלקי

>> אחת מטענות הדחייה הנפוצות בביטוחי רכב נוגעת למגבלת גיל הנהג בפוליסה. אם אירעה תאונה בעת שנהג ברכב אדם שגילו מתחת לגיל המינימלי שצויין בפוליסה, ממהרות חברות הביטוח לדחות כליל את התביעה.

דחייה מוחלטת של תביעה אופיינית למשפט הבריטי ולתקופה שלפני חקיקת חוק חוזה הביטוח ב-1981. בדין הבריטי שלט הכלל של הכל או לא כלום. המחוקק הישראלי ביקש להיחלץ מהנוקשות שבדין הבריטי ולעדן את התוצאות הקשות הנובעות ממנו לציבור המבוטחים. בחוק חוזה הביטוח נקבעו הוראות המורות על הפחתה יחסית של תגמולי הביטוח במקום על שלילתם המוחלטת.



דוגמה ליישום הוראות החוק המחייבות את חברת הביטוח בתשלום יחסי במקום הפטור המוחלט שהעניק לה הדין הבריטי אפשר למצוא בפסק דין של השופט גד ארנברג מבית משפט השלום בירושלים. יש לקוות שפסק דין זה ישמש מורה דרך להשרשת החוק הישראלי ולשירוש הדין הבריטי.



מבחן המבטח הסביר



יחיאל פיטו, עובד של חברת אינטרהום, נהג ברכב החברה ופגע ברכבו של עבידת מוחמד מאחור. חברת הביטוח אליהו סירבה לשלם על הנזק שנגרם לרכבו של עבידת. פיטו, נימקה אליהו את סירובה, הוא בן 28 בלבד - בעוד שהפוליסה של אינטרהום מוגבלת לנהגים בני יותר מ-30.



נוכח סירובה של אליהו הגיש עבידת תביעה נגד פיטו, אינטרהום וחברת אליהו. המבוטחים מצדם הגישו הודעה לצד שלישי נגד אליהו. לאחר שמיעת עדויות הנהגים המעורבים מצא השופט את מבוטחיה של אליהו אחראים לתאונה. בהמשך עבר השופט גד ארנברג לבחון את דחיית הכיסוי הביטוחי מצד אליהו. השופט פנה לסעיפי חוק חוזה הביטוח העוסקים בשינויים בסיכון המבוטח. בסעיף 18 מצא השופט שהחוק לא משחרר את חברת הביטוח מתשלום בשל החמרת הסיכון כשלעצמה.



החוק קובע כי תחול על חברת הביטוח חובת תשלום יחסית, שהיא כיחס שבין פרמיית הביטוח ששולמה לבין הפרמיה שהיתה צריכה להיות משולמת לפי המצב שלאחר החמרת הסיכון. הפטור, אם כן, הוא יחסי.



החוק מאפשר פטור מלא מתשלום בנסיבות של החמרת הסיכון אך ורק בשני מצבים: כאשר המבוטח פעל בכוונת מרמה, וכאשר מבטח סביר לא היה מסכים לבטח גם תמורת פרמיית ביטוח גבוהה יותר אילו ידע על החמרת הסיכון.



ברור כי כל מבטח היה מסכים לבטח גם נהגים מתחת לגיל 30, קבע השופט. במשפט אף התברר כי אליהו עצמה הוציאה בעבר למבוטחת, אינטרהום, פוליסה המכסה נהגים מתחת לגיל 30.



בנוסף, השופט קבע כי לא הוכחה כוונת מרמה. המבוטחת אמנם ביקשה להעלות את גיל הנהג בפוליסה כדי להפחית את פרמיית הביטוח, אך לא הוכח כי השינוי נעשה בכוונת מרמה. המבוטחת הסבירה, הוסיף השופט, כי סברה שכל הנהגים שלה עברו את גיל 30, ובפועל נמצא כי כל הנהגים מלבד פיטו עברו את גיל 30.



השופט קבע כי משלא הוכחה כוונת מרמה, וגם לא הוכח כי מבטח סביר לא היה מסכים לבטח אף תמורת פרמיה גבוהה יותר, על אליהו לשלם תגמולי ביטוח יחסיים בהתאם להוראות החוק.



אליהו חויבה לשלם תגמול יחסי - שהוא כיחס שבין הפרמיה שנגבתה בפועל לבין הפרמיה שהיתה נגבית לכיסוי נהגים מתחת לגיל 30 - בתוספת שכר טרחה והוצאות משפט.



--



הכותב הוא עורך דין



-



הסיכון המבוטח



הסיכון הכלכלי שחברת הביטוח לוקחת על עצמה תמורת הפרמיה שמשלם המבוטח



-



הודעה לצד שלישי



כתב תביעה שמגיש נתבע במשפט נגד גורם שאינו מעורב בתביעה המקורית, בטענה שהוא חייב להשתתף אתו בתשלום לתובע



>> אינטרהום נגד אליהו



סוג הביטוח: ביטוח מקיף לרכב



התובעת: אינטרהום בע"מ



הנתבעת: אליהו חברה לביטוח בע"מ



מהות התביעה: תגמולי ביטוח עבור נזק לצד שלישי



הסיבה שנתנה חברת הביטוח לדחייה: גיל הנהג הוא מתחת לגיל המינימלי הנקוב בפוליסה השופט: גד ארנברג מבית משפט השלום בירושלים



מה נפסק: לחברת הביטוח אין פטור מלא, והיא חויבה לשלם תגמולי ביטוח יחסיים