שאלה של עיתוי

1. 12 שעות חלפו מאז הפרסום ב-themarker אודות הלחצים הכבדים אשר צפויים להפעיל הדרג הפוליטי וחברת החשמל על רשות החשמל כדי למנוע את הורדת תעריף החשמל - ושר התשתיות אכן זימן אליו את יו"ר הרשות, והודיע לו על החלטתו לקפד את ראשו.

אם לא די בכך, נימקו גורמים בלשכה את המהלך בכך ששפירה הטעה לכאורה את השר ומנכ"לו כאשר התחייב לפני שבועיים כי תעריף החשמל לא רק שלא יירד - אלא אף יעלה. לא ברור לפיכך מי כאן יותר הזוי: זה שמבטיח כי הוזלת רכש הדלקים של חברת החשמל ב-2.2 מיליארד שקל תביא דווקא לייקור תעריף החשמל, זה שמאמין לכך - או זה שעושה בסיפור הזה שימוש כדי לנמק הדחה.



2. הקרע שבין לנדאו לשפירה אינו חדש. כך גם לא הניסיונות להדיח את שפירה אשר החלו עוד לפני שנתיים בקדנציה של בנימין בן אליעזר. רשות החשמל כשלה בייסודו של שוק חשמל פרטי, ורק באחרונה החלה למלא את תפקידה כרגולטור נשכני של חברת החשמל. ואולם המתיחות שנוצרה בין הדרג הפוליטי לרשות נטועה בדיסוננס שהכתיבה הרגולציה. זו שבמסגרתה קביעת המדיניות ניתנה בידיו של דרג פוליטי נטול סמכויות רגולטוריות - ואילו הרגולציה ניתנה בידי רשות סטאטוטורית עצמאית אך נטולת אחריות ליישום מדיניות.



3. רק לפני חודשיים הוזהרה רשות החשמל מעל דפים אלה שלא לחצות קווים אדומים של לגיטימיות ציבורית (בהתנגדותה לתוכניות החיסכון החשמל ולעידוד התעשייה הסולארית) כדי שלא ייפגע מעמדה הקריטי בפיקוח על מונופול חברת החשמל.



הרשות המשיכה בהתנהלותה האדישה והמתריסה כלפי הזעם השלטוני ההולך וגובר נגדה. ואולם, למזלה התפרץ זעם זה דווקא על רקע סוגיית הוזלתו כן/ לא של תעריף החשמל - אשר מעמיד כעת את מי שייגע בשערה מראשו של שפירה באור מטופש, שלא לומר מושחת. הכל בחיים הוא שאלה של עיתוי.